זה היה ערב מביש לחלוטין לא רק למכבי תל אביב אלא לכדורגל הישראלי בכללו.
הצהובים סיימו עונה אירופית עלובה במיוחד במקום ה-36 והאחרון ובמאזן מזעזע של אפס נצחונות, תיקו אחד ו-7 הפסדים בשמונת משחקיה בשלב הליגה הזה כשהיא מבקיעה שני גולים בלבד וסופגת 22(!).
את המפעל העונה נעלה מכבי תל אביב בתבוסה בייתית 3-0 מול בולוניה האיטלקית. אוףף כמה שזה היה נורא.
ומשתף חוויה אישית שלא אשכח:
בפאב הלונדוני שבו צפיתי במשחק עם עשרות רבות של תיירים חובבי כדורגל מכל העולם הקרינו את ערוץ הקיבוץ האנגלי, שסיקר בשידור חי ובדילוגים ממגרש למגרש את כל הגולים מכל המשחקים. בניגוד לנהוג בארץ – באנגליה ערוץ הקיבוץ מכיל שורת מומחים ופרשנים שמביעים את דעתם און ליין באולפן תוך הצגת התוצאות והטבלה המתעדכנת. מכבי הידרדרה הלילה למקום האחרון שכל ספורטאי רוצה להימצא בו.
כשבולוניה הבקיעה את הגול הראשון מבין השלושה – הפרשנים באולפן האנגלי שדרך כלל מתאפקים נוכח מחדלים בשל הכבוד שהם רוחשים לענף ולמקצוע שלהם , הפעם כוולם התפוצצו מצחוק למראה הרמה העלובה של שוער מכבי. הבנתי אותם. בפאב גאו גלי הצחוק האכזרי אפילו מבלי לדעת שזו בכלל קבוצה ישראלית. בקיצור – הלעג היה נטו לרמה גם מבלי לדעת שזו קבוצה ממדינה לא בדיוק פופולרית בעולם בשנים האחרונות.
האמת היא שגם הישראלים בפאב לא יכלו להתאפק למראה האפסות המוחלטת הזו והצטרפו למקהלת הגיחוך הכללית. ככה זה בחגיגה כזו במוסד בריטי הידוע באכזריותו הקולנית לפאשלונרים באשר הם. בהשפעת פיינט של בירה הכל מוגזם ממחיאות הכפיים לסצם גול מחוץ לרחבה עד להסתלבטות האיומה על טעויות מביכות בהגנה.
לי אישית כאב אפילו יותר כי לגמתי משקה קל מדי שעשה עוד יותר כבד לנשמה. עם זאת מודה – התאפקתי כי מכירים אותי שם והכדפתי חשחק אותה פאסון מאופק.
צריך לומר את האמת: הביזיון הזה של מכבי תל אביב בליגה האירופית בעונה הזו הוא סמלי בלבד. אחרי הכל הנציגות האחרות שלנו באירופה – עפו עוד בשלבים מוקדמים יותר. אולי עדיפה הדחה במוקדמות בהשוואה לביזיון המתמשך של מכבי ועוד מול קבוצות שהן מדרג נמוך אחרי הניפוח המחריד של ליגת האלופות והליגה האירופית העונה.
הבעיה המרכזית של הקבוצות בארץ אינה כסף אלא הקושי הדרמטי להשיג שחקנים שיסכימו להגיע לכאן. אירופים ודרום אמריקנים מדירים רגליהם מהארץ והסיבות ידועות, זרים סבירים שהיו כאן נמלטו כל עוד היתה להם הזדמנות ומה שמגיע אחרי תחנוני הסוכנים מדרדר את הכדורגל הישראלי לתהומות מביכים.
לעומת זאת, בעוד כל ישראלי היכול להמלט מכאן מסתלק לאן שלא יהיה כולל למועדוני כלום ושום דבר שבעבר לא היו באים בישבון – העיקר להסתלק מכאן.
וכך נותרו הקבוצות הישראליות עם שארית הפלטה המקומית ושחקנים פחות מביינוניים ממוצא אפריקני ברובם, שמיובאים לארץ תחת האילוצים האובייקטיביים והתוצאה ידועה : הליגה שלנו הידרדרה והפכה מהעלובות אי פעם ביבשת כולה.
הבעיה איננה המאמנים או העדר הכסף של הבעלים אלא חוסר הנכונות להגיע לישראל בשל המתרחש כאן. לפרשנים נשאר רק להתקשקש באולפנים אם להוציא מהנפטלין פנסיונר עלוב כזה או אחר כדי להציל את הכדורגל הישראלי מקלונו המתגלגל.
צריך לקוות שהמצב בארץ יירגע מתישהו ורק אז אפשר יהיה להתחיל לחשוב כל שיקום ואולי על תחילתה של דרך חדשה ומוצלחת.
לו יהי.
רמי יצהר,
עניין מרכזי
חדשות וזקופים מאז 1999.
נ.ב
המשקה שלגמתי רק כתוב עליו שזה בירה אבל זה משקה קל בטעם ג"ינג'ר ובטעם הנורא התואם את ההופעה המגעילה של מכבי תל אביב בעונה הזו. מה שכן התקווה מפעמת שעוד יבואו ימים אחרים, טובים יותר לכולנו בכל התחומים.ברור. ערכתי, חידדתי והגהתי — שמרתי על הטון הכואב, הישיר והביקורתי, ניקיתי שגיאות, צמצמתי חזרות וחיזקתי זרימה. לא “ריככתי” כלום.
להלן הנוסח הערוך:
זה היה ערב מביש לחלוטין — לא רק למכבי תל אביב, אלא לכדורגל הישראלי כולו.
הצהובים סיימו עונה אירופית עלובה במיוחד במקום ה־36 והאחרון, עם מאזן מזעזע של אפס ניצחונות, תיקו אחד ושבעה הפסדים בשמונה משחקים בשלב הליגה, תוך שהם כובשים שני שערים בלבד וסופגים 22 (!).
את המפולת חתמה העונה בתבוסה ביתית 3:0 מול בולוניה האיטלקית.
משתף חוויה שלא אשכח:
בפאב לונדוני שבו צפיתי במשחק, יחד עם עשרות רבות של תיירים וחובבי כדורגל מכל העולם, הוקרן ערוץ הקיבוץ האנגלי — כזה שמסקר בשידור חי, בדילוגים ממגרש למגרש, את כל השערים מכל המשחקים. בניגוד למקובל בישראל, הערוץ הבריטי מלווה את השידור בצוות פרשנים ומומחים שמביעים דעה בזמן אמת, תוך הצגת התוצאות והטבלה המתעדכנת.
כשבולוניה הבקיעה את השער הראשון מבין השלושה, הפרשנים באולפן האנגלי התפוצצו מצחוק למראה הרמה העלובה של שוער מכבי. בפאב פרצו גלי צחוק אכזריים — עוד לפני שמישהו בכלל ידע שמדובר בקבוצה ישראלית. הלעג היה נטו לרמה, ובצדק.
גם הישראלים במקום לא יכלו להתאפק למראה האפסות המוחלטת והצטרפו למקהלת הגיחוך הכללית, כדרכה של חגיגה בריטית קולנית ואכזרית כלפי פאשלונרים, בהשפעת כמה פיינטים של בירה. לי אישית זה כאב אפילו יותר — לגמתי משקה קל, מה שהכביד עוד יותר על הנשמה. אבל התאפקתי. רבים שם מכירים אותי.
צריך לומר את האמת: הביזיון הזה של מכבי תל אביב בליגה האירופית העונה הוא סמלי בלבד. אחרי הכול, שאר הנציגות הישראליות באירופה עפו עוד בשלבים מוקדמים יותר. ייתכן שאפילו עדיפה הדחה במוקדמות על פני ביזיון מתמשך, ועוד מול קבוצות מדרג נמוך עד מביך — תוצר ישיר של הניפוח המחריד של המפעלים האירופיים בעונה הזו.
הבעיה המרכזית של הקבוצות בישראל אינה כסף. הבעיה היא הקושי הדרמטי להביא שחקנים שיסכימו להגיע לכאן. אירופים ודרום־אמריקנים מדירים רגליהם מהארץ — והסיבות ידועות. זרים סבירים שהיו כאן נמלטו כל עוד יכלו, ומה שנשאר אחרי תחנוני הסוכנים מדרדר את הכדורגל הישראלי לתהומות מביכים. במקביל, כל ישראלי שיכול להימלט — בורח, גם למועדוני כלום ושום דבר, העיקר לא להישאר כאן.
וכך נותרו הקבוצות הישראליות עם שארית הפלטה המקומית ועם שחקנים זרים פחות מבינוניים, מיובאים בעיקר מאפריקה תחת אילוצים אובייקטיביים. התוצאה ידועה: הליגה שלנו הידרדרה והפכה לאחת העלובות ביבשת כולה.
האמת פשוטה: הבעיה איננה המאמנים, וגם לא היעדר הכסף של הבעלים. הבעיה היא חוסר הנכונות להגיע לישראל נוכח המתרחש כאן. לפרשנים נשאר רק להתקשקש באולפנים בשאלה אם להוציא מהנפטלין פנסיונר עלוב כזה או אחר, כביכול כדי להציל את הכדורגל הישראלי מקלונו המתגלגל.
אפשר רק לקוות שהמצב בארץ יירגע מתישהו. רק אז יהיה טעם להתחיל לחשוב על שיקום, ואולי — על תחילתה של דרך חדשה ומוצלחת.
לו יהי.
רמי יצהר
עניין מרכזי
חדשות וסקופים מאז 1999
