פגישת טראמפ–נתניהו: חיוכים בבית הלבן, תזוזות מלחמתיות בשטח – והמשא ומתן עם איראן על סף רתיחה מצד אחד אבל עם רמזים חד משמעיים ובנתיב לשלום עדיין לגמרי פתוח ואפשרי. בקיצור – ביבי בא לקבל חיבוק שעוזר לו פוליטית כלפי הבייס בבית אבל לאינטרס הלאומי לא קרה שום דבר טוב ומול העולם המוסלמי מצבם טוב מתמיד בוושינגטון.
החיוכים אמש בבית הלבן הסתירו מתחתיהם מציאות מתוחה בהרבה. פגישת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו התקיימה על רקע תזוזות צבאיות אמריקאיות דרמטיות באזור, איומים ישירים מטהראן, ומגעים מתקדמים – גם אם מוכחשים חלקית – בין וושינגטון לאיראן.
כל צד יצא מהפגישה עם מסר שונה לציבור שלו. טראמפ דיבר על “הזדמנות היסטורית להסכם יציב”, נתניהו הדגיש את “הקווים האדומים של ישראל”, ואיראן איימה מפורשות: פריסת כוח אמריקאי נוסף תיתפס כהכרזת מלחמה.
מאחורי הקלעים – התמונה מורכבת הרבה יותר.
התזוזה האמריקאית: לא רק דיפלומטיה
במקביל לפגישה, הפנטגון הודיע כי נושאת מטוסים נוספת נערכת להגעה למזרח התיכון עם כוח התקיפה שלה. ה”וול סטריט ג’ורנל” דיווח כי כוח המשימה הקיים כבר תוגבר, וכי נושאת המטוסים אברהם לינקולן קיבלה ספינות סיוע נוספות.
בנוסף:
- שתי משחתות אמריקאיות – USS Pinckney (DDG-91) ו-USS John Finn (DDG-133) – יחד עם ספינת התמיכה USS Miguel Keith (ESB-5), עברו דרך מצר מלאקה לעבר האוקיינוס ההודי.
- מדובר בתנועה צבאית שאינה שגרתית בהיקפה, גם אם רשמית מוצגת כ”פריסה הגנתית”.
המשמעות ברורה: ארצות הברית מבססת אופציה צבאית אמינה, גם בזמן משא ומתן.
האיום האיראני: “אם תתקפו – נפגע בבסיסים שלכם”
התגובה מטהראן לא איחרה לבוא.
מקורות איראניים מסרו כי “איראן לא תאפשר איומים צבאיים נוספים במהלך המשא ומתן, וזה ייתפס כהכרזת מלחמה”.
מזכיר המועצה לביטחון לאומי של איראן הצהיר באל-ג’זירה:
“ישראל מנסה להרוס את מהלך המשא ומתן ומחפשת תירוצים להצית מלחמה.
אם ארצות הברית תתקוף אותנו – נכוון את הבסיסים הצבאיים שלה באזור.”
עם זאת, אותו גורם הדגיש:
“לגבי העובדה שאין לנו נשק גרעיני – יש בסיס משותף עם וושינגטון.”
“לא קיבלנו הצעה ספציפית מוושינגטון. מה שקרה בעמאן היה החלפת מסרים.”
“אין דיבור על הפסקה מוחלטת של העשרת אורניום – אנחנו זקוקים לה לצרכי אנרגיה ותרופות.”
כלומר: איראן מאותתת גמישות טקטית – אך לא ויתור אסטרטגי.
ציר חמאס–קטאר: לריג’אני נכנס לתמונה
במקביל למהלכים האמריקאים, נשיא המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, עלי לריג’אני, הגיע לקטאר ונפגש עם הנהגת חמאס.
המהלך הזה אינו מקרי. קטאר היא צומת מרכזי במו”מ אזורי – גם בעסקאות שבויים, גם בערוצי תקשורת עקיפים עם וושינגטון. עצם המפגש מאותת שאיראן לא רואה את המשא ומתן הגרעיני כמנותק מהזירה הפלסטינית.
המסר לטראמפ ברור: אי אפשר לנהל דיל גרעיני מנותק מהציר האזורי.
טורקיה מגבה את טהראן
שר החוץ הטורקי הוסיף ממד נוסף:
“העובדה שארה”ב ואיראן מגלות גמישות מסוימת היא חיובית.”
“זה טוב שהאמריקאים מוכנים לסבול העשרה מסוימת במסגרת גבולות ברורים.”
“הרחבת המשא ומתן גם לטילים הבליסטיים תביא לדבר מלבד מלחמה נוספת.”
האמירה הזו חשובה: אנקרה מאותתת שהיא תומכת בהסכם מצומצם – גם אם אינו כולל פירוק מוחלט של תוכנית הטילים.
ומה קרה בפגישה עצמה?
לפי גורמים אמריקאים, טראמפ הציג לנתניהו תמונה של “התקדמות רציונלית” בשיחות.
לפי גורמים ישראלים, נתניהו חזר והדגיש:
- לא להסכם שאינו כולל הגבלות על טילים בליסטיים.
- לא להסכם שמשאיר את רשת הפרוקסי האיראנית ללא טיפול.
- לא להסכם שמאפשר העשרה בלתי מוגבלת.
בפומבי, שני המנהיגים הציגו “תיאום מלא”.
בפועל – יש פערים.
המשמעות האמיתית: שלושה תרחישים
- הסכם גרעיני מצומצם – ארה”ב מתמקדת בגרעין בלבד. ישראל תישאר עם איום טילים ופרוקסי לא פתור.
- הרחבת המו”מ – שילוב טילים וציר אזורי. סיכוי נמוך אך דרמטי.
- קריסת השיחות + אופציה צבאית – הפריסה הימית תהפוך מביטוח ללחץ ממשי.
חיוכים דיפלומטיים, מציאות נפיצה
הפער בין החזית הדיפלומטית לבין התזוזה הצבאית מייצר מצב מסוכן: כל צד טוען שהוא פועל ברציונליות, אך כולם נערכים לאפשרות של הסלמה.
הפגישה אמש לא סיימה דבר. היא סימנה נקודת מעבר.
המשא ומתן נמשך.
הצי האמריקאי מתקדם.
איראן מאיימת אך מדברת.
ישראל דורשת אך אינה שולטת במגרש.
והשאלה המרכזית נותרת פתוחה:
האם מדובר במשחק תיאטרלי של לחץ הדדי לקראת עסקה – או בהקדמה לסבב עימות חדש? ובתמצית: זה היה עוד טיול מטופש וחסר משמעות והיחידים שיכולים להתפעל הם כמה ליכודניקים כל השאר יודעים מזמן: נתניהו מחרטט את כווולם חוץ מאשר את טראמפ.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
