הלחץ עולה מדרגה: איראן מסמנת “מטרות לגיטימיות”, ארה״ב מקרבת כוח ימי – וישראל בין חדרי המשא ומתן לקצה ההסלמה. למחרת החיבוקים והמחמאות ההדדיות השדופות והתיאטרליות אומר הנשיא טראמפ חד משמעי במסר ברור לטהרן: אני מאמין שתוך חודש המו״מ יסתיים בחיוב. משמעות האמירה ברורה: ביבי לא הזיז אותי מדעתי שצריך לפתור את הנושא במשא ובמתן ולא מבעד לכוונות של כלי נשק הרסניים. טהרן מצידה מאשימה את נתניהו שהוא מחרחר מלחמה ומשגרת איומי מוות לשורה הראשונה של בכירי המערכת הישראלית.
בזמן שוושינגטון וטהרן ממשיכות להחליף מסרים סביב חידוש המו״מ, המזרח התיכון נכנס לשלב נוסף של מתיחות גלויה. ביממה שאחרי פגישת טראמפ–נתניהו, נוצר שילוב נפיץ: שפה איראנית שמחריפה בפומבי, תנועות אמריקאיות שמאותתות “אנחנו מוכנים לכל תרחיש”, וישראל שמנסה למנוע עסקה שתיחתם מאחורי גבה.
ברשת “אופוק” של הטלוויזיה הממלכתית האיראנית שודרה “רשימת מטרות” של בכירים ישראלים תחת הכותרת “מטרות לגיטימיות”, כשעל פניהם סימוני כוונת. בין השמות שהופיעו לפי התיעוד: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון ישראל כ״ץ, הרמטכ״ל אייל זמיר, ראש המוסד דדי ברנע, ראש אמ״ן שלומי בינדר, ראש אגף המבצעים איציק כהן ומפקד חיל האוויר תומר בר. בשידור נשמע גם איום בעברית: “אנחנו נקבע את זמן מותכם”, בצירוף אזכור ל”אבאביל”.
האיום התודעתי הזה אינו עומד לבדו. מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן הצהיר כי “אם ארצות הברית תתקוף אותנו – נכוון את הבסיסים הצבאיים שלה באזור”. באותה נשימה נטען כי ישראל “מנסה להרוס את המשא ומתן ומחפשת תירוצים להצית מלחמה”. טהרן ממשיכה להדגיש כי לא תסכים להפסקה מוחלטת של העשרת אורניום, שלדבריה נדרשת לצורכי אנרגיה וייצור תרופות.
במקביל, בארצות הברית נרשמות תנועות צבאיות שמעלות את רף הדריכות. דיווחים מצביעים על היערכות לתגבור נוכחות ימית אמריקאית באזור, כולל תנועת משחתות וכוחות סיוע לעבר האוקיינוס ההודי והמזרח התיכון. המסר כפול: הרתעה מול איראן – ומנוף לחץ בתוך המשא ומתן.
ובתוך כל זה, מתרחשת תזוזה גם בזירה הפנימית האיראנית. רזה פהלווי, יורש העצר לשעבר, קרא לאזרחי איראן להמשיך במחאה נגד המשטר, לצאת לגגות ולצעוק סיסמאות מחאה בתאריכים שנקבעו, במקביל ליום פעולה של הקהילה האיראנית בגולה. עבור המשטר בטהרן, כל תסיסה פנימית היא איום – ולעיתים גם פיתוי לייצר משבר חיצוני שיאחד שורות.
המשוואה כעת ברורה ומסוכנת: ככל שהמו״מ מתקדם – כך גדל הצורך של כל צד להציג שרירים. וושינגטון רוצה עסקה שתוצג כהישג. טהרן רוצה לשמור על קווי האדום שלה. ירושלים דורשת שלא יסתפקו בסעיפי גרעין בלבד, אלא יכללו גם טילים בליסטיים ושלוחות אזוריות.
הבעיה היא שהאינטרסים אינם חופפים. האמריקאים ממוקדים בסוגיות מדידות וברורות – העשרה, מלאי, פיקוח. ישראל מתריעה מפני מה שנשאר מחוץ להסכם: אלפי טילים, רשת פרוקסי אזורית ואיום רב־חזיתי מתואם.
כשאיראן משדרת “רשימת מטרות” וכשבכיריה מאיימים בפגיעה בבסיסים אמריקאיים, וכשארה״ב מזיזה נכסים צבאיים – זו כבר אינה רק מלחמה פסיכולוגית. זו סביבת סף שבה טעות חישוב אחת עלולה להצית תגובת שרשרת.
האם מדובר ברטוריקה שמטרתה לשפר עמדות במו״מ – או בהכנת תודעה לעימות נוסף?
בינתיים, המזרח התיכון ממשיך לנוע על קו דק: בין דיל דיפלומטי חלקי לבין הסלמה צבאית שתפרוץ לא כי מישהו רצה בה – אלא כי אף אחד לא רצה להיראות כמי שממצמץ ראשון.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
