איראן מגיבה בקשיחות ובתקיפות על תנועת הכוחות האדירה המהדקת במהירות את נוכחותה סביב הטריטוריה הפרסית
לפי שעה ונוכח ניסיון העבר הקרוב איש אינו יודע מה יהיה ודבר אחד ודאי: הכל תלוי באדם אחד ואף אחד לעולם לא יכול לנחש מה הוא מחליט ברגע האחרון. עולם מוזר, מציאות הזויה אבל האנושות התרגלה. טראמפ הוא האיש ואין בלתו.
האיום האיראני אינו עוד הצהרה רטורית. בטהרן מדברים בגלוי על יכולת לפגוע בכלי שיט אמריקניים, להטביע ספינות מלחמה ולשבש את התנועה במצרי הורמוז – עורק האנרגיה המרכזי של העולם. ההנהגה האיראנית מבקשת לשדר מסר כפול: איננו חוששים, ויש לנו כלים לגבות מחיר ימי ואזורי כבד.
מנגד, וושינגטון אינה מסתפקת בהודעות תקיפות. שתי נושאות מטוסים אמריקניות מתייצבות בזירה במקביל – מהלך חריג שמעיד על מוכנות מבצעית מלאה. סביבן משחתות מונחות־טילים, מערכות הגנה רב־שכבתיות ועשרות מטוסי קרב. מעל הכל מתבצעת תנועה מוגברת של מטוסי תדלוק אסטרטגיים, שמאפשרים שהייה ממושכת באוויר וקצב גיחות גבוה – סימן מובהק לכך שהמערכת כולה ערוכה לא רק להרתעה אלא גם לפעולה אם תתקבל החלטה.
זהו סידור זירה קלאסי לפני הכרעה מדינית: כוח מוצב, אופציות פתוחות, והמסר ברור – עסקה או הסלמה. טראמפ משלב בין הצהרות על רצון בהסכם לבין תנועת כוחות שמייצרת לחץ מקסימלי. באיראן מבינים היטב שהאיום אינו תיאורטי, אך גם משוכנעים כי כניעה תיתפס כחולשה אסטרטגית פנימית וחיצונית.
נקודת הרגישות המרכזית היא מצרי הורמוז. כל חיכוך ימי, כל טעות חישוב או שיגור שנועד לאיתות – עלולים להצית תגובת שרשרת אזורית. השווקים העולמיים עוקבים בדריכות, ובעלות הברית באזור נערכות לכל תרחיש.
המצב הנוכחי הוא מרוץ עצבים מסוכן: שני הצדדים מציגים כוח, שניהם משדרים מוכנות, ושניהם יודעים שמלחמה כוללת תגרור השלכות גלובליות. ועדיין – די בהחלטה אחת כדי לשנות את הכיוון.
ולכן, בסופו של דבר, הזירה כולה מתכנסת לאדם אחד בבית הלבן. הוא זה שמאזן בין דיפלומטיה להפעלת כוח, בין עסקה לתקיפה, בין איום למימושו. העולם מחכה – לא לדו״חות מודיעין ולא להצהרות דוברים – אלא להחלטה שתתקבל ברגע אחד.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
