טראמפ משתלט צבאית על רצועת עזה – ובישראל מתלבטים: זה טוב או רע לנו?

המהלך הדרמטי ביותר במזרח התיכון מאז ההתנתקות מתרחש כעת — לא בירי טילים, לא במבצע פתע, אלא בהחלטה אסטרטגית כבדה בוושינגטון.

לפי הדיווחים שנחשפו בעיתונות הבינלאומית, ובראשם ה־Guardian הבריטי, ממשל טראמפ מקדם הקמת בסיס צבאי רב־לאומי ענק ברצועת עזה, בשטח של יותר מ־350 דונם, עבור כוח של כ־5,000 לוחמים לפחות, מצויד היטב, מבוצר, עצמאי לוגיסטית ומונחה אמריקנית.

אם התוכנית תצא לפועל — מדובר בשינוי מבני עמוק של המציאות האסטרטגית בעזה.

לא עוד ישראל מול חמאס.

לא עוד עזה כמרחב אפור.

אלא נוכחות צבאית בינלאומית קבועה בלב הרצועה.

ובירושלים שואלים בשקט:

האם זה הישג — או מגבלה מסוכנת?

לא עוד תיווך — אלא נוכחות פיזית

הבסיס המתוכנן אינו מחנה מעבר. הוא אמור להיות עיר צבאית לכל דבר:

• מגדלי שמירה

• בונקרים

• תשתיות עצמאיות של מים וחשמל

• מרכז פיקוד ובקרה

• מערך מודיעין

• יכולת לוגיסטית ארוכת טווח

• כוח רב־לאומי תחת מטרייה אמריקנית

מדובר בכוח שמכונה במסמכים International Stabilization Force — גוף שאמור להבטיח יציבות ביטחונית, לאכוף מנגנוני פיקוח ולהוביל את יישום “תוכנית 20 הנקודות” של טראמפ להסדרת עזה ביום שאחרי.

זה אינו רק מהלך צבאי.

זה מהלך של הנדסת מציאות אזורית חדשה.

הממד המשפטי: מי הסמיך את המהלך הזה?

רצועת עזה נמצאת באזור משפטי מורכב במיוחד.

השאלה אם היא “שטח כבוש”, “ישות עוינת”, או מרחב ייחודי בעקבות ההתנתקות — עדיין נתונה לוויכוח.

הקמת בסיס רב־לאומי מחייבת בדרך כלל:

1. החלטת מועצת הביטחון של האו״ם
2. הסכמה של ריבון מוכר
3. מנדט בינלאומי ברור

כאן מתעוררות שאלות:

• האם יש החלטה פורמלית של מועצת הביטחון?

• מי מעניק את ההסכמה המקומית?

• האם הרשות הפלסטינית מעורבת?

• מהו מעמד חמאס ביחס למהלך?

ללא לגיטימציה רחבה — בסיס כזה עלול להפוך למוקד התנגדות.

לקחי לבנון: טראמפ לא רוצה יוניפי”ל 2

הממשל האמריקני מודע היטב לביקורת על כוח יוניפי”ל בלבנון לאחר החלטה 1701.

כוח בינלאומי גדול, נוכחות קבועה — ובכל זאת חיזבאללה התחמש תחת אפו.

הלקח שטראמפ מבקש להפיק, לפי גורמים המעורבים בתוכנית:

• לא עוד כוח תצפיתי בלבד

• לא עוד דיווחים בלי שיניים

• אלא סמכות פעולה ממשית

אם כך יהיה — זו כבר ליגה אחרת.

השינוי הדרמטי: חופש הפעולה של צה”ל

וזו הנקודה הרגישה ביותר.

עד כה פעלה ישראל בעזה על בסיס עיקרון ברור:

חופש פעולה ביטחוני.

אם מתבסס כוח בינלאומי משמעותי בתוך הרצועה — כל כניסה, כל מבצע, כל פעולה כירורגית תידרש לתיאום.

מה יקרה אם:

• מודיעין דחוף ידרוש פעולה מיידית?

• הכוח הבינלאומי יתנגד?

• חיילי הכוח יהיו פיזית באזור הפעולה?

האם ישראל תצטרך אישור?

תיאום?

או שהכוח יהיה תצפיתי בלבד?

זו אינה שאלה טכנית.

זו שאלה של דוקטרינה ביטחונית.

ומה חושבים בעזה?

כוח בינלאומי שאינו נהנה מלגיטימציה מקומית — הופך מהר מאוד למטרה.

השאלות הקריטיות:

• האם חמאס יסכים לנוכחות קבועה?

• האם הציבור בעזה יראה בכך יציבות — או כיבוש זר חדש?

• האם הרשות הפלסטינית תדרוש תפקיד משמעותי?

ללא מענה ברור — כל מבנה יציב עלול להפוך לפצצה פוליטית.

כסף, הרבה כסף

בסיס בהיקף כזה עולה מיליארדים:

• הקמה

• תחזוקה

• ביטחון

• מערכות נשק

• לוגיסטיקה

• ביטוחים ופיצויים

מי מממן?

האם ארה”ב לבדה?

האם מדינות ערב שותפות?

האם מדובר בקרן בינלאומית?

כסף הוא תמיד הצהרת כוונות אסטרטגית.

שלושה תרחישים אפשריים

1. הצלחה אסטרטגית

האלימות יורדת, מנגנון ביטחון מתייצב, עזה מפוקחת באופן אפקטיבי.

ישראל מאבדת חופש פעולה מוחלט — אך מרוויחה יציבות.

2. קיפאון מתוח

הכוח קיים, אך נמנע מעימותים.

הארגונים המקומיים ממשיכים להתחמש מתחת לפני השטח.

שחיקה הדרגתית בלגיטימציה.

3. כישלון והתנגשות

אירוע אלים, חיכוך עם ישראל או עם גורמים מקומיים.

הבסיס הופך לסמל של כישלון בינלאומי.

רעידת אדמה דיפלומטית.

המסר של טראמפ: שליטה דרך נוכחות

טראמפ אינו רק בונה בסיס.

הוא בונה תודעה.

המסר:

ארה״ב אינה מתווכת מרחוק.

היא נוכחת.

פיזית.

משפיעה.

זו תפיסה של שליטה באמצעות הצבת עוגן בלב אזור נפיץ.

אז זה טוב או רע לישראל?

הטיעון התומך:

• יציבות ארוכת טווח

• ניטרול חלקי של איום מתמשך

• מעורבות אמריקנית עמוקה יותר

• חלוקת אחריות בינלאומית

הטיעון המתנגד:

• פגיעה בחופש פעולה מבצעי

• תלות בהחלטות זרות

• סיכון לחיכוך עם כוח בינלאומי

• שינוי מאזן הכוחות בשטח

השורה התחתונה

אם אכן מוקם בסיס רב־לאומי משמעותי בעזה — מדובר בשינוי היסטורי.

לא עוד רק ישראל מול עזה.

לא עוד רק תיווך דיפלומטי.

אלא נוכחות צבאית אמריקנית בפועל בלב הזירה.

המהלך הזה עשוי להביא יציבות —

או ליצור מגבלה אסטרטגית חדשה.

בירושלים בוחנים בשקט.

בוושינגטון מתכננים קדימה.

ובעזה — המציאות עומדת להשתנות.

והשאלה הגדולה נשארת פתוחה:

האם זה רגע של ביטחון חדש —

או תחילתו של פרק מורכב עוד יותר?

״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!