חיסולו של ראש קרטל חליסקו לא התרחש בוואקום. הוא מגיע לאחר שבועות של מסרים תקיפים מצד וושינגטון, שהציבו את הקרטלים במרכז סדר היום הביטחוני האמריקני. רצף האירועים אינו מקרי: מהלך דרמטי בשטח, ומהומות קשות שמתפשטות ברחבי מקסיקו. השאלה כעת אינה רק מי נהרג – אלא מי הכתיב את קצב האירועים.
מקסיקו נכנסה לסחרור אלים בתוך שעות. חסימות כבישים במאות מוקדים, משאיות ואוטובוסים שהוצתו כדי ליצור מחסומים בוערים, ירי נקודתי והתנגשויות עם כוחות הביטחון, שיבושי תחבורה והסתגרות אזרחית בערים מרכזיות במערב המדינה. כל זאת בעקבות חיסולו של מנהיג קרטל חליסקו – אחד מארגוני הפשיעה החזקים והאלימים במדינה, ואחד השחקנים המרכזיים בזירת הסחר הבינלאומי בסמים.
לפי הדיווחים הרשמיים, כוחות צבא מקסיקניים פעלו במדינת חליסקו בניסיון ללכוד את היעד הבכיר. במהלך חילופי אש כבדים הוא נפצע אנושות ומת בהמשך. לצד ההודעה על מותו דווח על תפיסת כלי נשק וציוד מבצעי, וכן על פצועים בקרב הכוחות. במבצע נמסר כי התקבל סיוע מודיעיני אמריקני – אך ללא נוכחות גלויה של כוחות אמריקניים בשטח.
התגובה לא איחרה לבוא. פלגים חמושים של הקרטל יצאו למהלך מתוזמן שנועד להמחיש כי הארגון אינו מתמוטט עם נפילת מנהיגו. כבישים בין־עירוניים נחסמו, כלי רכב הוצתו כדי לשתק עורקי תנועה, עסקים נסגרו והוכרזו התרעות חירום מקומיות. בחלק מהאזורים הופסקה התחבורה הציבורית ונרשמו שיבושים בטיסות. זהו דפוס מוכר בזירת הקרטלים: לא כיבוש מוסד שלטוני, אלא שיתוק יומיומי – מסר ישיר לציבור ולממשלה גם יחד.
לקורא הישראלי חשוב להבין את המורכבות. מקסיקו איננה מדינה כושלת; יש לה מוסדות, צבא, כלכלה פעילה ומערכת פוליטית מתפקדת. אולם במרחבים נרחבים מתקיימת ריבונות כפולה. לצד המדינה הרשמית פועלים קרטלים המחזיקים שליטה טריטוריאלית בפועל באמצעות שילוב של אלימות, כסף ותלות כלכלית. חיסול של מנהיג־על הוא חציית קו שמערער איזונים עדינים ועלול להצית מאבקי ירושה ועימותים עם ארגונים מתחרים.
המהלך הנוכחי מעורר שאלה מתבקשת: מדוע פעולה כה דרמטית לא בוצעה בעוצמה כזו לאורך שנים – ודווקא עכשיו כן. הקרטלים אינם תופעה חדשה, ומנהיגיהם היו ידועים לרשויות במשך עשורים. ההסבר אינו רק מבצעי אלא גם אסטרטגי. חיסול מנהיג מרכזי טומן בחובו סיכון מיידי להתלקחות רחבה, ולכן ממשלות נטו בעבר לאזן בין פגיעה נקודתית לבין חשש לשחרור כאוס.
במקביל, בחודשים האחרונים הוצב המאבק בקרטלים ובפנטניל במרכז סדר היום בוושינגטון. הובהר כי הסחר בסמים נתפס כאיום ביטחוני ישיר על ארצות הברית, והושמעו אזהרות תקיפות בדבר אפשרויות פעולה. על רקע זה, ובהינתן הדיווחים על שיתוף פעולה מודיעיני, קשה להתעלם מן האפשרות כי חישובי הסיכון במקסיקו השתנו. ייתכן שהנהגת המדינה ביקשה להקדים מהלך ולהפגין שליטה לפני שהלחץ החיצוני יגבר עוד יותר.
הדילמה הייתה כפולה. אי־פעולה עלולה הייתה להתפרש כחולשה – כלפי פנים וכלפי חוץ. פעולה נחושה עלולה להצית את הרחובות – וכפי שנראה, אכן הציתה. במציאות שבה קרטלים מסוגלים לשתק אזורים שלמים בתוך שעות, כל החלטה היא הימור מחושב בין אובדן יוזמה לבין אובדן יציבות.
כעת נכנסת מקסיקו לשלב הרגיש ביותר: ואקום הכוח. חיסול מנהיג יכול להוביל להתפוררות זמנית של הארגון, אך באותה מידה למאבק ירושה אלים ולהתעצמות פלגים קיצוניים יותר. ההיסטוריה של מלחמת הקרטלים מלמדת כי “חיסול הראש” אינו בהכרח סוף הסיפור – לעיתים הוא תחילתו של פרק מדמם חדש.
השאלה האמיתית אינה מי ירה – אלא מי יצליח לשלוט ברחובות בשבועות הקרובים. אם המדינה תחזיק את השטח, ייתכן שמדובר בשינוי מגמה. אם לא, המהומות הנוכחיות יתבררו כיריית פתיחה לסבב אלים נוסף בזירה שבה כוח, פוליטיקה ולחץ בינלאומי משתלבים זה בזה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ
