התגובה האיראנית לאולטימטום של דונלד טראמפ היתה מהירה, שלילית, מזלזלת ומאיימת: טהרן לא נענתה לדרישה לפתוח “ללא איום” את מצר הורמוז בתוך 48 שעות, הבהירה שהמעבר פתוח מבחינתה רק לכלי שיט שאינם מזוהים עם “מדינות אויב”, ואיימה שבמקרה של תקיפה אמריקנית על תשתיות האנרגיה שלה – היא תרחיב את התגובה נגד תשתיות אמריקניות ובעלות־ברית במזרח התיכון. במקביל, נמשכו שיגורי הטילים לעבר ישראל ונרשמו גם איומים ופגיעות הקשורים לזירת המפרץ.
סוכנות הידיעות האיראנית "מהר" הודיעה לעולם בדגש על מדינות המפרץ: "תגידו ביי לחשמל", במפה שנספחת להודעה מופיעות תחנות כוח בסעודיה, איחוד האמירויות, קטאר וכווית כמטרות פוטנציאליות למתקפות תגובה. "כ-70%-80% מתחנות הכוח הגדולות באזור נבנו לאורך חופי המפרץ הפרסי. רבות מהתשתיות הללו נמצאות במרחק של פחות מ-50 ק"מ מהחוף – כולן בטווח הירי של איראן",
כאן בדיוק טמון לב הסיפור: זו כבר אינה רק התנגשות צבאית, אלא קרב תודעתי בין נשיא אמריקני שמנסה לכפות סוף מהיר למלחמה לבין משטר איראני שמבקש להראות לעולם, ובעיקר לעמו, שהוא לא מתקפל גם מול איום אמריקני פומבי ודרמטי. עצם העובדה שטראמפ פרסם אולטימטום כל כך בוטה, ואז קיבל כמעט מיד תשובה מתריסה והמשך ירי, נראית כמו אתגר ישיר ליוקרה האישית שלו. זהו ניתוח, לא ציטוט רשמי; אבל הוא נשען על דפוס הפעולה הגלוי של שני הצדדים בימים האחרונים.
האיום של טראמפ היה חריג גם במונחיו שלו: לא עוד אזהרה כללית, אלא איום מפורש “להשמיד” תחנות כוח איראניות אם הורמוז לא ייפתח. לפי רויטרס ו־AP, הכוונה האמריקנית היא לפגיעה במערכת החשמל של איראן באופן שיערער את תפקודה אך ינסה להימנע, לפחות לפי החשיבה בוושינגטון, מנזק ישיר עוד יותר לזרימת הנפט העולמית. בין האתרים שהוזכרו בדיווחי רויטרס כתחנות כוח גדולות ובולטות באיראן נמצאות דמאוונד, כרמאן ורמין, אם כי ארה״ב לא פרסמה רשימת יעדים רשמית.
מבחינת איראן, הזלזול בתגובה אינו מקרי. טהרן מאותתת: אתם איימתם כבר, תקפתם כבר, חיסלתם כבר, ובכל זאת לא שברתם את המשטר ולא החזרתם שליטה מלאה על הורמוז. רויטרס דיווחה שאיראן ממשיכה להחזיק במנופי לחץ משמעותיים, כולל היכולת לשבש את אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם, והבהירה כי מבחינתה הורמוז לא “נסגר” לחלוטין אלא מוגבל לכלי שיט הקשורים למדינות עוינות. זהו ניסוח שנועד גם לייצר מראית עין של רציונליות מול הקהילה הבינלאומית, וגם להמחיש שטהרן עדיין מחזיקה בברז.
והברז הזה הוא לא מטאפורה. מצר הורמוז הוא נתיב קריטי לכחמישית מתעבורת הנפט והגז העולמית, ולכן כל צמצום תנועה שם מזעזע מיד את השווקים. רויטרס דיווחה שהשיבוש בהורמוז כבר דחף את הנפט לשיא של ארבע שנים והקפיץ גם את מחירי הגז באירופה, בעוד מדינות ה־G7 פרסמו הודעה חריפה התומכת בביטחון השיט וביציבות אספקת האנרגיה ומגנה את ההתקפות על אזרחים ותשתיות אנרגיה באזור.
לכן, כאשר איראן מגיבה ב“מה כבר תעשו לנו”, היא בעצם אומרת לטראמפ: אתה אולי חזק יותר צבאית, אבל אנחנו מסוגלים להפוך את הכוח שלך לבעיה פוליטית. AP ורויטרס תיארו בימים האחרונים מסרים סותרים של טראמפ: מצד אחד רמיזות על צמצום המלחמה, מצד שני תגבור כוחות ואיומים חדשים; מצד שלישי גם הקלות מסוימות על נפט איראני שכבר היה בים, כדי לרכך את משבר המחירים. זה יצר רושם של נשיא שמנסה לכבות שריפה גיאופוליטית עם יד אחת, וביד השנייה מאיים להצית שריפה גדולה יותר.
האלמנט המשפיל מבחינת טראמפ איננו רק מילולי. אחרי האיום, איראן לא נסוגה אלא המשיכה בירי. AP דיווחה על פגיעות בדימונה ובערד ועל עשרות נפגעים, במה שנחשב לחדירה כואבת במיוחד מבחינת ישראל, סמוך לאזור רגיש אסטרטגית. במקביל דווח גם על איומים איראניים ופגיעות במרחב המפרץ ועל מתיחות שזלגה עד אזורים כמו דייגו גרסיה והחוף של איחוד האמירויות. מבחינת הבית הלבן, התמונה המצטברת קשה: האיום לא עצר את האש, והאש נמשכת.
זה גם מסביר מדוע התגובה הבינלאומית חשובה כל כך. ה־G7 העניק לטראמפ גב מדיני חלקי לפחות בנקודה אחת: גינוי חריף לתקיפות האיראניות על אזרחים ותשתיות אנרגיה, והצהרה על נכונות לפעול כדי להגן על אספקת האנרגיה והנתיבים הימיים. אבל התמיכה הזו אינה בהכרח צ׳ק פתוח לתקיפה אמריקנית של תחנות כוח איראניות. לפי רויטרס, בעלות ברית מערביות חוששות מהרחבת המלחמה, וחלקן רואות בה כבר עכשיו עימות שנגרר רחוק מדי.
ומה צפוי טראמפ לעשות עכשיו? כאן צריך להבחין בין עובדה להערכה. העובדה היא שהוא כבר איים בפגיעה בתחנות הכוח. העובדה היא שאיראן לא נכנעה מייד. העובדה היא שגם משבר האנרגיה וגם המחיר הפוליטי הפנימי בארה״ב הולכים ומכבידים עליו. ההערכה הסבירה, על בסיס הדיווחים מרויטרס ו־AP, היא שטראמפ ינוע באחד משלושה מסלולים, או בשילוב ביניהם: החרפת התקיפות על תשתיות אנרגיה וחשמל באיראן; תגבור הנוכחות הימית והאווירית סביב הורמוז כדי לכפות פתיחה בפועל; או מהלך כפול שבו ימשיך לאיים צבאית אך ישאיר פתח לעסקת ביניים שתאפשר שיט מוגבל והקלה זמנית בשווקים.
המסלול הראשון, תקיפת תחנות כוח, הוא גם הדרמטי ביותר וגם המסוכן ביותר. פגיעה במערכת החשמל האיראנית אינה רק מהלך צבאי; זו פגיעה בחיי היומיום של מיליונים, בבתי חולים, במים, בתעשייה ובתקשורת. רויטרס ו־AP מדגישות שאיראן כבר איימה שאם תשתיות האנרגיה שלה יותקפו, היא תרחיב את המטרות שלה לתשתיות אמריקניות ואזוריות, כולל אנרגיה, טכנולוגיה ומתקנים חיוניים אחרים. המשמעות עלולה להיות מעבר ממלחמת טילים למלחמת שיתוק אזורית.
המסלול השני, של כפיית פתיחה ימית, תלוי מאוד בנכונות של בעלות הברית להצטרף. יש סימנים מסוימים לתמיכה בינלאומית בהגנה על חופש השיט, כולל שיח על אבטחת נתיבים ימיים, אך לפי הדיווחים אין עדיין חזית מערבית מלאה ומגובשת למהלך התקפי גדול. יפן, בריטניה ומדינות נוספות משדרות דאגה עמוקה מהמשבר, אך זהירות רבה מהסתבכות ישירה.
המסלול השלישי, שאולי הכי מתאים לטראמפ פוליטית, הוא להישאר על קו האיומים הקשוחים תוך ניסיון לייצר עסקה שמאפשרת לו להכריז ניצחון בלי ללכת עד הסוף. אבל גם כאן יש בעיה: ככל שטהרן ממשיכה לענות בזלזול ובאש חיה, כך מצטמצם עבורו מרחב התמרון. נשיא שבנה את דמותו על הפחדה, הרתעה ועלבון שאינו נשכח, עלול לראות בכל תגובה איראנית כזאת לא רק אתגר אסטרטגי אלא גם השפלה אישית. זו שוב פרשנות, אך היא תואמת היטב את הדפוס הפומבי של טראמפ ואת החשש הגובר בוושינגטון מהמחיר של מראית חולשה.
ובתוך כל זה יש גם את הממד האנושי, שלא תמיד נכנס לכותרת הראשונה. בערד ובדימונה לא מתווכחים על יוקרת נשיאים. שם סופרים נפגעים, בודקים קירות סדוקים, מחפשים שינה אחרי לילה של אזעקות ושואלים איך עוד שני טילים עברו. במפרץ, עובדים במתקני אנרגיה, צוותי ספינות ומשפחות שלמות חיים תחת הידיעה שמתקן הגז, בית הזיקוק או כלי השיט האזרחי הבא עלול להפוך בן רגע ליעד. זוהי בדיוק הסיבה שהעימות הזה מסוכן כל כך: הוא כבר מזמן לא נשאר במישור ההצהרות.
השורה התחתונה קשה ופשוטה: איראן בחרה להגיב לאיום של טראמפ לא בפשרה אלא בבוז, לא בהתקפלות אלא בהמשך תקיפה. היא מנסה להציג אותו כמי שמאיים הרבה אך מתקשה לכפות הכרעה מהירה. טראמפ, מצדו, עלול לראות בכך אתגר שאין לו הפריבילגיה הפוליטית לבלוע. לכן הימים הקרובים עלולים להיות מסוכנים יותר לא משום שהצדדים לא מבינים את המחיר, אלא דווקא משום ששניהם מבינים אותו היטב ועדיין משוכנעים שאסור להם למצמץ ראשונים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
