בעוד שטראמפ אינו חדל לשכנע את עצמו שכבר ניצח במבצע ושבעצם יצר שינוי שלטוני בעצם חיסול הנשיא וסביבתו בתחילת המלחמה – המציאות שונה לחלוטין. כמעט הפוכה. לאיראן ממש לא בוער לנהל משא ומתן או לסיים את המלחמה. התנאים של השליטים החדשים – אנשי משמרות המהפיכה – קשוחים ובלתי מתפשרים.
על פי המתפרסם בתקשורת העולמית אלה תנאי היסוד העדכניים של האיראנים:
▪️ סגירה ופינוי מיידי של כל הבסיסים האמריקאים במפרץ ובחצי האי ערב.
▪️ התחייבות וערבויות להמנעות מהתקפות נוספות לתקופת זמן שתיקבע.
▪️ הפסקת כל ההתקפות ישראליות על חיזבאללה בלבנון.
▪️ ביטול מחליט של כל הסנקציות על הכלכלה האיראנית ועל כל האנשים והחברות שהוכנסו לרשימה השחורה.
▪️ קבלת פיצויים אסטרונומיים על נזקי מלחמה מארצות הברית.
▪️ יצירת הגבלות על תוכנית הטילים מהמערב וממועצת שיתוף הפעולה של המפרץ.
המשא ומתן, אם יתקיים בפועל אפשר שיהיה בפקיסטן ובתיווכה כשהאיראנים מסרבים לדבר עם ויטקוף וקושנר שאיבדו את אמונם ומעדיפים נושאים ונותנים אחרים בדגש על סגן הנשיא וואנס שלדעתם עסקה איתו תהייה עסקה.
שליטי איראן גם דורשים שינוי מהפכני לפיו יוכלו לגבות תשלומים מספינות העוברות במעבר המימי, בדומה למה שמצרים עושה כיום עם תעלת סואץ, מדובר בשינוי עקרוני שכן מדובר במים בינלאומיים ולא בתעלה שנחפרה בתוככי מדינה ריבונית.
אם בכלל ייפתח משא ומתן עם וושינגטון, הוא לא יתחיל מהגרעין בלבד אלא מחבילת־ענק אזורית, צבאית, כלכלית וימית. לפי מקורות איראניים בכירים שצוטטו ברויטרס, טהרן דורשת ערבויות מחייבות למניעת תקיפות נוספות, פיצוי על נזקי המלחמה, שליטה פורמלית כלשהי במצרי הורמוז, וסירוב מוחלט לכל מגבלה על תוכנית הטילים הבליסטיים שלה. במקביל, טראמפ טען שיש כבר “שיחות חזקות מאוד”, אך איראן הכחישה פומבית שהתקיימו מגעים ישירים כאלה.
המשטר האיראני מנסה להפוך את עצם הכניסה למו״מ לעסקה אסטרטגית כוללת, לא להפסקת אש צרה. לכן, גם הדרישות שמופצות כעת – סגירת בסיסים אמריקאיים במפרץ ובחצי האי ערב, הפסקת התקיפות הישראליות בלבנון, הסרת כל הסנקציות, פיצויי מלחמה, אפס מגבלות על מערך הטילים, ומנגנון חדש שיאפשר לאיראן לגבות תשלומים מכלי שיט החולפים בהורמוז – אינן נראות כמו רשימת פתיחה למשא ומתן רגיל, אלא כמו ניסיון לכפות סדר אזורי חדש תחת אש.
חלק מן הסעיפים הללו אומתו ישירות או בעקיפין בדיווחי רויטרס, במיוחד סביב הערבויות, הפיצויים, השליטה בהורמוז והסירוב לדון בטילים; סעיפים אחרים מופצים כעת בזירה התקשורתית והדיפלומטית הרחבה יותר, אך טרם קיבלו כולם אישוש עצמאי מלא מאותם מקורות ראשוניים.
הנקודה הדרמטית ביותר היא הורמוז. איראן אינה מסתפקת עוד בדרישה לפתוח את המצר בתנאים שלה, אלא מסמנת יעד רחב בהרבה: לגיטימציה חדשה למעמדה כמי שמסדירה, בודקת, ולפי חלק מהדיווחים אף גובה מחיר מהמעבר באחד מנתיבי האנרגיה הקריטיים בעולם. רויטרס דיווחה שאיראן כבר העבירה לאו״ם ולארגון הימי הבינלאומי הודעה שלפיה “כלי שיט לא עוינים” יוכלו לעבור אם יתאמו עם הרשויות האיראניות; בניתוח נוסף שלה הדגישה רויטרס כי דיבורים על מכסים או היטלים במצר כבר מטלטלים את מדינות המפרץ ואת שוקי האנרגיה. זהו שינוי עצום: לא רק איום ביטחוני על נתיב ימי, אלא תביעה לריבונות מעשית על עורק חיים גלובלי.
בבית הלבן ניסו לשדר אופטימיות. טראמפ אמר כי שליחו סטיב וויטקוף, ג׳ארד קושנר ובכירים נוספים היו מעורבים במגעים, ואף דיבר על “כמעט כל נקודות ההסכמה”. אבל באיראן קברו את הנרטיב הזה מיד. יו״ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף כינה את הדיווחים “פייק ניוז” שמטרתו להשפיע על שוקי הנפט והפיננסים, ומשמרות המהפכה תיארו את הדיבורים על מו״מ כ”לוחמה פסיכולוגית”. רויטרס דיווחה במפורש כי לפי גורמים איראניים, לא התקיימו שיחות ישירות, ורק מצרים, פקיסטן, טורקיה ומדינות מפרץ מסוימות העבירו מסרים בין הצדדים.
כאן נכנס גם האלמנט האישי, שהוא לא פחות מנפיץ. לפי רויטרס, טראמפ עצמו נקב בשמותיהם של וויטקוף וקושנר כמעורבים במגעים, ובדיווחים נוספים שעלו היום בזירה הבינלאומית נטען כי בטהרן יש התנגדות עמוקה לשניים הללו וכי סגן הנשיא ג׳יי.די. ואנס נתפס כאופציה נוחה יותר מבחינתם, אם תבשיל פגישה כלשהי באיסלאמאבאד. רויטרס אישרה כי שמו של ואנס עלה בהיערכות למפגש אפשרי בפקיסטן, אך לא אישרה שהתקבלה דרישה איראנית רשמית וסופית להדיח את וויטקוף וקושנר. לכן צריך לומר ביושר: יש אינדיקציות חזקות להעדפה איראנית לוואנס ולחוסר אמון חריף כלפי שליחי טראמפ האחרים, אבל בשלב זה לא כל פרט במחלוקת הזו נסגר באישור פומבי מלא.
התגובה במפרץ היא שילוב של פחד, זעם וזהירות. רויטרס דיווחה שמדינות המפרץ הזהירו את וושינגטון ישירות מפני מתקפה אמריקאית על תשתיות האנרגיה והחשמל של איראן, משום שמהלך כזה עלול לגרור נקמה איראנית קשה נגד מתקני אנרגיה, התפלה ובסיסים במדינות הערביות עצמן. כלומר, מבחינת ריאד, אבו דאבי, דוחה ומנאמה, זו אינה רק עוד התכתשות אמריקאית־איראנית, אלא איום ישיר על הלב הפיזי של משטרי היציבות שלהם. באותו דיווח הזהיר יו״ר מרכז המחקר של המפרץ הסעודי כי הורמוז הוא נתיב אסטרטגי וכלכלי ש”יציבותו אינה נתונה למשא ומתן”. זהו משפט מפתח: מדינות המפרץ אולי רוצות הרגעה, אבל אינן מוכנות לתת לאיראן מנדט חדש על הים שממנו הן חיות.
קטר ניסתה היום לשמור על קו זהיר במיוחד. דובר משרד החוץ בדוחה הבהיר שאין תיווך קטרי ישיר בין ארה״ב לאיראן, אך קטר תומכת בכל ערוץ דיפלומטי רשמי או לא רשמי שיוכל לסיים את המלחמה. המסר הזה נשמע מאופק, אבל בין השורות הוא חד: דוחה רוצה רגיעה, לא בעלות על התהליך, ובוודאי לא הידרדרות למלחמה אזורית כוללת. הדובר הקטרי אף אמר שהסלמה בלתי מרוסנת תוביל ל”מלחמה אזורית כוללת שתבלע את כולנו” – ניסוח שממחיש עד כמה בירות המפרץ רואות את עצמן כבנות ערובה של העימות, גם כשהן אינן צד רשמי לו.
בחריין, לעומת זאת, כבר נעה בזירה הבינלאומית בכיוון קשוח יותר. לפי AP, מנאמה קידמה באו״ם הצעת החלטה הקוראת ל”כל האמצעים הנדרשים” כדי לפתוח את מצרי הורמוז ולהגן על השיט הבינלאומי. אם המהלך הזה יתקדם, הוא יסמן שמדינות מפרץ מסוימות אינן מסתפקות עוד באזהרות שקטות מאחורי הקלעים, אלא שוקלות גם הכשרת תגובה בינלאומית נוקשה יותר מול איראן.
וכך, במקום מו״מ על הפסקת אש, העולם מקבל כעת מאבק על דמותו של המזרח התיכון שאחרי המלחמה. איראן דורשת לא רק שיפסיקו לירות עליה, אלא שיוכרו הלכה למעשה שלושה עקרונות: זכותה להרתעה טילית בלתי מוגבלת, מעמד מיוחד בהורמוז, והכרה בכך שהמערכת האמריקאית־מפרצית־ישראלית לא תוכל עוד לפעול מולה באותה חופשיות שהורגלה אליה. מנגד, עבור ארה״ב, ישראל ומדינות המפרץ, קבלת תנאים כאלה תהיה כמעט הודאה רשמית בכך שהמלחמה אמנם פגעה באיראן, אבל גם הקנתה לה מנופי לחץ חדשים.
לכן הכותרת האמיתית איננה רק “איראן מציבה תנאים”. הכותרת האמיתית היא שאיראן מבקשת להפוך את המלחמה למנוף היסטורי: לצאת ממנה חבולה, אבל עם מעמד אזורי משודרג, כסף, חסינות, חופש טילים ודמי מעבר במצר הימי החשוב בעולם. אם זו אכן נקודת הפתיחה שלה, הדרך לשולחן ארוכה מאוד – והסיכוי שמישהו יבלע את החבילה הזו בשלמותה, נמוך מאוד. אבל גם אם לא, עצם העלאת הדרישות מלמדת שטהרן אינה מרגישה מובסת. להיפך: היא מנסה למכור לעולם תמונה של כוח, עקשנות ותיאבון לעיצוב מחדש של כל כללי המשחק.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
