המכה שנחתה על בסיס הנסיך סולטן בערב הסעודית כבר אינה עוד אירוע נקודתי במלחמה המתרחבת בין ארצות הברית לאיראן – אלא רגע מכונן שמטלטל את מאזן הכוחות, חושף חולשות ומציב סימני שאלה כבדים מעל היכולת האמריקנית לשלוט בזירה. לפי דיווחים שהופצו בכלי תקשורת בינלאומיים ובראשם הדיילי מייל, מתקפת טילים וכטב”מים איראנית פגעה ישירות במטוסים אמריקניים מהרגישים והיקרים ביותר: מטוסי ביון עם “צלחת” (מערכות שליטה ובקרה אוויריות) ומטוסי תדלוק. לפחות 15 חיילים אמריקאים נפצעו, מהם שניים במצב קשה מאוד.
המשמעות המבצעית של הפגיעה הזו חורגת בהרבה מהנזק הפיזי. מטוסי הבקרה האווירית – בין אם מדובר במערכות מסוג E-2 או E-3 – הם העיניים והאוזניים של המלחמה המודרנית. הם מספקים תמונת קרב בזמן אמת, מזהים איומים, מנהלים יירוטים ומחברים בין כל רכיבי הכוח האווירי, הימי והיבשתי. פגיעה בהם – ובוודאי השמדה לפי חלק מהדיווחים – היא פגיעה ישירה ביכולת האמריקנית “לראות” את שדה הקרב. לכך מצטרפת הפגיעה במטוסי התדלוק, שמאפשרים למטוסי קרב לפעול למרחקים ולמשך זמן. בלי תדלוק אווירי, קצב התקיפות נפגע, הגמישות יורדת והלחץ המבצעי עולה.
האירוע הזה לא הגיע משום מקום. בימים האחרונים נרשמה הסלמה מתמשכת, כאשר איראן משגרת טילים וכטב”מים לעבר יעדים אמריקניים ואזוריים, תוך שהיא מוכיחה פעם אחר פעם כי למרות הפגיעות שספגה – יכולותיה רחוקות מלהתמוטט. בסיס הנסיך סולטן, שנחשב עד לא מזמן לעוגן בטוח יחסית לפעילות אמריקנית, הופך כעת לחזית פעילה. זו אינה הפגיעה הראשונה בו, אך זו ללא ספק אחת המשמעותיות ביותר.
במבט רחב יותר, מדובר בעוד נדבך בשחיקה המצטברת של הכוח האמריקני במלחמה הזו. עד כה, לפי נתונים שפורסמו בכלי תקשורת מערביים, נהרגו לפחות 13 חיילים אמריקאים ומעל 300 נפצעו – חלקם באירועים מבצעיים וחלקם בתקריות נלוות. מדובר במספרים שמתחילים להדהד בזירה הפוליטית בארצות הברית, במיוחד על רקע הציפייה הראשונית למערכה קצרה, מדויקת ומוגבלת.
הנזק אינו רק אנושי או טכני – אלא גם תודעתי. איראן מצליחה שוב ושוב לייצר תמונות ניצחון: בסיס אמריקני נפגע, מטוסים יוקרתיים יוצאים מכלל פעולה, והמסר עובר – ארצות הברית אינה חסינה. עבור מדינות המפרץ, זו תזכורת כואבת לכך שהשטח שלהן נמצא בלב הסערה. עבור הציבור האמריקני, זו עוד הוכחה לכך שהמלחמה רחוקה מסיום.
גם הזירה הימית מושפעת מהמציאות הזו. נושאות המטוסים האמריקניות – סמל העוצמה הבלתי מעורער – פועלות בזהירות גוברת, תוך שמירה על מרחק מחופי איראן. האיום מטילים בליסטיים, כטב”מים ומוקשים ימיים יוצר מצב שבו אפילו הכלים הגדולים ביותר אינם יכולים לפעול בחופשיות מלאה. ההערכות מדברות על פעילות במרחקים גדולים, לעיתים עד סדר גודל של מאות קילומטרים ואף קרוב לאלף קילומטר מהחוף האיראני, מתוך חשש לפגיעה ישירה.
וכאן מתחדדת התמונה: ככל שהים הופך מסוכן יותר והאוויר מתערער, כך בסיסי הקרקע מקבלים חשיבות קריטית – ולכן גם הופכים למטרה. הפגיעה בבסיס הנסיך סולטן אינה רק הצלחה טקטית של איראן, אלא ניסיון מודע לפגוע בציר המרכזי שמחבר בין כל זרועות הלחימה האמריקניות באזור.
במקביל, המערכת הפוליטית בארצות הברית נכנסת ללחץ. הבטחות לניצחון מהיר מתנגשות עם מציאות של מלחמה מתמשכת, עלויות הולכות וגדלות ונפגעים שממשיכים להצטבר. בעלי ברית באירופה מביעים דאגה, מדינות המפרץ דורשות הכרעה ברורה – והזירה הבינלאומית כולה נכנסת למתח גובר.
בשורה התחתונה, הפגיעה במטוסי הביון והתדלוק אינה רק אירוע נוסף בשרשרת. היא סמל לשלב חדש במלחמה: שלב שבו איראן, גם כשהיא תחת לחץ אדיר, מצליחה לפגוע בנקודות הרגישות ביותר של הכוח האמריקני. זהו רגע שבו מתברר כי השליטה אינה מוחלטת, ההרתעה נסדקת – והמלחמה הזו רחוקה מאוד מלהסתיים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
