מה שאמור היה להיות מהלך כוחני שיכניע את טהרן במהירות, הופך מול העיניים למלכודת כלכלית מסוכנת: איראן מצליחה למכור נפט ביוקר, רוסיה נהנית מהקלה חלקית בלחץ הסנקציות, ישראל סוגרת מאגרי גז וסופגת נזק מצטבר, ומדינות המפרץ, אירופה ואסיה משלמות את מחיר הטלטלה באנרגיה, באינפלציה, בביטחון האספקה ובחרדה מפני הסלמה נוספת. הנתון הבולט ביותר כרגע הוא לא רק הזינוק במחירי הנפט, אלא העובדה שהמלחמה הזאת יצרה לאיראן דווקא חלון רווח נדיר.
לפי שורת דיווחים מהימים האחרונים, איראן הגיעה במרץ לייצוא של עד כ-2.8 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום, בעוד שבפברואר גופים העוקבים אחר תנועת מכליות העריכו את היצוא בכ-2.17 מיליון חביות ביום. במקביל, מחיר ברנט זינק החודש בכמעט 60% לרמות של סביב 115–116 דולר לחבית, במהלך החד ביותר שנמדד מאז סוף שנות ה-80. במילים פשוטות: גם אם לא כל חבית איראנית נמכרת במחיר הייחוס המלא, עצם הקפיצה במחיר העולמי והעובדה שאיראן ממשיכה להזרים נפט בזמן שחלק מהמתחרות נחנקות לוגיסטית, הגדילו מאוד את תזרים ההכנסות שלה.
כאן נמצא הפרדוקס הגדול של המלחמה: מיצרי הורמוז, שהיו אמורים להיות מנוף לחץ על איראן, הפכו בפועל גם למסננת שפוגעת קודם כל בשוק העולמי. סוכנות האנרגיה הבינלאומית העריכה כבר באמצע מרץ שכמעט 20 מיליון חביות ביום של נפט ומוצרים נפגעו משיבושי המלחמה, ורויטרס דיווחה היום כי כ-12 מיליון חביות ביום עדיין אינן זמינות לשוק גם אחרי ניסיונות לעקוף את המיצר דרך מסלולים חלופיים. Barclays הזהירה מהפסד אספקה של 13–14 מיליון חביות ביום במקרה של שיבוש ממושך. זה כבר לא עוד משבר אזורי; זו רעידת אדמה בשרשרת האספקה של האנרגיה העולמית.
באשר לטענה שטראמפ “ביטל את הסנקציות” על איראן ורוסיה, התמונה מורכבת יותר – אבל עדיין דרמטית. מה שמאומת כרגע הוא שהממשל האמריקני העניק הקלה זמנית של 30 יום לסחר בנפט איראני שכבר היה “על המים”, בהיקף של כ-140 מיליון חביות, במטרה מוצהרת לצנן את מחירי האנרגיה. במקביל, רויטרס דיווחה שהממשל שוקל ואף החל להקל חלקית גם על חלק ממגבלות הנפט הרוסי, בעיקר לגבי מטענים שכבר נטענו או כדי לאפשר לרוכשים מסוימים להמשיך לקנות בלי להסתכן בעונשים אמריקניים. כלומר: לא מדובר במחיקת כל משטר הסנקציות, אבל בהחלט במהלך שמרכך אותו ברגע הקריטי ביותר – ובפועל מזרים חמצן גם לטהרן וגם למוסקבה.
המשמעות הגיאופוליטית קשה במיוחד מבחינת וושינגטון: ניסיון לרסן את מחירי הבנזין בארה״ב יצר רושם של ויתור כפוי. אוקראינה ובעלות ברית אירופיות כבר הזהירו שהקלה על נפט רוסי מזרימה כסף מחודש למכונת המלחמה של פוטין, בעוד ההקלה על נפט איראני מספקת לטהרן משאב חיוני דווקא בזמן שהיא נתונה ללחץ צבאי. גם אם המהלך הוצג כפתרון טכני לשוק, בעולם הוא נקלט כהודאה בכך שהמערב תלוי עדיין בנפט של יריביו.
בישראל התמונה חריפה לא פחות. רויטרס דיווחה כבר ב-28 בפברואר כי ישראל סגרה את לווייתן ואת מתקני ההפקה של אנרג׳יאן לפי הערכות ביטחוניות. מאז הלחימה אילצה חברות אנרגיה לעצור פעילות ולהקפיא תחזיות. בכלכליסט וב-Ynet הובאו הערכות שלפיהן השבתת מאגרי לווייתן וכריש גורמת למשק הפסד של כ-300 מיליון שקל בשבוע. מעבר לאובדן ההכנסה הישיר, הפסקת היצוא למצרים ולירדן פוגעת גם באמינותה האזורית של ישראל כספקית אנרגיה.
והנזק הישראלי רחב בהרבה ממאגרי הגז. רויטרס דיווחה בסוף השבוע שהמלחמה הנוכחית עולה למשק הישראלי בערך 1.6 מיליארד דולר בשבוע. בנק ישראל, בדוח השנתי ל-2025, העריך שהוצאות הממשלה הנוספות בעקבות המלחמה מאז 7 באוקטובר 2023 ועד 2026 צפויות להסתכם בכ-350 מיליארד שקל. במקביל, משרד האוצר עדכן היום את תחזית הצמיחה ל-2026 כלפי מטה, עם טווח של 3.3%–3.8% בלבד, בהתאם למשך הלחימה. המשמעות ברורה: גם לפני שמחשבים נזקי השקעות, תיירות, ביטוח, שיבושי תעופה, מילואים וצריכה פרטית – המחיר התקציבי כבר עצום.
גם מדינות המפרץ, שעל הנייר נהנות ממחירי נפט גבוהים, אינן באמת במצב של חגיגה. רויטרס מתארת כיצד סעודיה נאלצת להסיט יצוא דרך ינבוע והים האדום, בעוד התרחיש הגרוע הוא פגיעה ישירה בתשתיות במפרץ. AP דיווחה היום על תקיפות איראניות נגד תשתיות במדינות ערב במפרץ, ורויטרס הזהירה מפני תרחיש “הגרוע ביותר” שבו הפגיעה תגלוש למתקני נפט, גז, התפלה ונמלים. זה כבר לא רק עניין של מחיר חבית – אלא של שרידות פיזית של התשתית.
אירופה ואסיה כבר מרגישות את הרעד. IEA ציינה כי השוק העולמי סובל משיבוש עצום באספקת נפט וגז, ורויטרס דיווחה כי מחירי סולר ודלק סילוני באסיה יותר מהוכפלו. בבריטניה זומנו ישיבות חירום, והחשש מאינפלציה מחודשת ומהאטה כלכלית כבר מתומחר בשווקים. ביפן, קוריאה הדרומית, הונג קונג ומדדים נוספים נרשמו ירידות חדות עם פתיחת השבוע. כשנפט מזנק כך, אין באמת “בעיה מקומית”; כל שרשרת המחירים העולמית מגיבה – מהובלה ועד מזון.
מכאן גם מגיעה השורה התחתונה הפוליטית. נכון לעכשיו, אין בידי שום מקור אמין קביעה ש“לכל ברור” שהמלחמה חייבת להסתיים כבר בשבוע הבא, אבל יש כן בסיס מוצק לקביעה אחרת: המערכת הכלכלית מתחילה לאבד סבלנות, והמחיר של כל שבוע נוסף עולה בחדות. אפילו תחזית האוצר הישראלי האופטימית יחסית נשענת על הנחה שהמלחמה עם איראן תסתיים עד אמצע אפריל; אם הלחימה תימשך עד יוני, הצמיחה כבר נשחקת עוד יותר. כלומר, השעון הכלכלי מתקתק מהר יותר מהשעון הצבאי.
במבט רחב, זה הסיפור האמיתי של הרגע: טראמפ ביקש להכניע את איראן, ובינתיים קיבל משבר אנרגיה עולמי; איראן חטפה צבאית אך מצליחה לנצל את המחסור לטובת קפיצה בהכנסות; רוסיה נהנית מסדק במשטר הסנקציות; ישראל ומדינות המפרץ סופגות עלויות ישירות ועקיפות; והמערב כולו מגלה שוב שהגיאופוליטיקה של הנפט חזקה מהסיסמאות. אם לא תושג בלימה ממשית בקרוב, החשש כבר אינו רק ממלחמה ממושכת – אלא ממלחמה שמתחילה להיראות כמו כישלון אסטרטגי עם תג מחיר עולמי.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
