האיום התורן של טראמפ: “השמדה מוחלטת” של תשתיות החשמל, הנפט והמים של איראן או הסכם מיידי ופתיחת מיצרי הורמוז
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״
המלחמה הזאת עברה הלילה שלב. לא מפני שנורה טיל חדש, אלא מפני שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בחר לפרסם מסר חריג בעוצמתו, בישירותו ובמטרות שסימן: לא עוד רמיזות על “לחץ מקסימלי”, לא עוד דיבורים כלליים על הרתעה, אלא איום מפורש להשמיד את ליבת התשתית האזרחית־כלכלית של איראן אם לא יושג הסכם בקרוב ואם מצרי הורמוז לא ייפתחו מחדש לתנועת מכליות. לפי רויטרס, AP, Axios וכלי שוק אמריקניים, זהו אכן קו המסר שפרסם טראמפ הבוקר: “דיונים רציניים” עם “משטר חדש וסביר יותר”, ולצדם איום להשמיד תחנות כוח, בארות נפט, את אי חארג ואף מתקני התפלה. 
זה לא עוד ציוץ מתלהם. זה מסמך מדיניות קצר בנוסח טראמפיסטי, שמניח על השולחן ארבע הנחות יסוד מסוכנות מאוד בבת אחת: שיש באיראן הנהגה חדשה שאפשר לדבר איתה; שוושינגטון מסוגלת להכריח את טהרן לפתוח את הורמוז; שהפגיעה בתשתיות אזרחיות תכריע את היריב ולא תגרור כאוס אזורי; ושאמריקה יכולה לאיים בהסלמה טוטאלית ובאותה נשימה לטעון שהיא בדרך להסכם. הפער הזה – בין דיבורי עסקה לבין איום אפוקליפטי – הוא לב הסיפור כולו. 
זה הנוסח המלא שפרסם טראמפ:
“ארצות הברית של אמריקה נמצאת בדיונים רציניים עם משטר חדש וסביר יותר לסיום פעולותינו הצבאיות באיראן. חלה התקדמות רבה, אך אם מסיבה כלשהי לא תושג הסכם בקרוב, וסביר להניח שכן, ואם מצר הורמוז לא ‘ייפתח לעסקים’ באופן מיידי, נסיים את ‘שהותנו’ המקסימה באיראן בפיצוץ והשמדה מוחלטת של כל תחנות הייצור החשמליות, בארות הנפט ואי חארג (ואולי גם כל מתקני ההתפלה!), בהם בכוונה טרם ‘נגענו’. זה יהיה נקמה על חיילינו הרבים ואחרים, שאיראן טבחה והרגה במהלך 47 שנות ‘שלטון הטרור’ של המשטר הישן. תודה על תשומת הלב לעניין זה. הנשיא דונלד ג’יי טראמפ.”
מבחינה פוליטית, המסר הזה חשוב לא רק בגלל מה שיש בו – אלא גם בגלל מה שאין בו. אין בו קריאה מסודרת למו״מ בפיקוח בינלאומי, אין בו פירוט של תנאים הדדיים, אין בו הבחנה בין מטרות צבאיות לאזרחיות, ואין בו שום ניסיון אמיתי להסתיר שהאיום נועד גם לשוק האנרגיה, גם לבעלות הברית במפרץ, גם לפנים האמריקניים, וגם לאליטות בטהרן. עצם הביטוי “משטר חדש וסביר יותר” נשמע כמו רמז ברור לכך שהבית הלבן מבקש לשדר לעולם, ואולי גם לגורמים מתוך איראן, שהוא רואה אפשרות או רצון לסדר שלטוני חלופי. Axios, AP ורויטרס קלטו כולם את אותו מסר: טראמפ מציג התקדמות במגעים, אך תוך כדי מדבר בשפה שמריחה הרבה יותר מהחלפת קו – היא מרמזת על החלפת הנהגה. 
כאן צריך לעצור ולהבין את גודל האיום. טראמפ אינו מדבר רק על עוד סבב הפצצות. הוא מדבר על תחנות כוח, בארות נפט, אי חארג ומתקני התפלה. אי חארג הוא נכס אסטרטגי מהשורה הראשונה עבור היצוא האיראני, והאזכור שלו בשמו אינו מקרי; גם Barron’s, MarketWatch וניו יורק פוסט הצביעו על כך שהשווקים קלטו את המסר כאיום ישיר על מרכז האנרגיה של איראן, ולכן הגיבו מיידית הן בעליות במחיר הנפט והן בתנודתיות בשוקי המניות. 
הדרישה לפתוח את מצרי הורמוז “לעסקים” היא, כמובן, לב העניין. לא מדובר בסיסמה. הורמוז הוא אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם להובלת נפט, וכל איתות של חסימה, מיקוש, איום על מכליות או חוסר ודאות באבטחת המעבר מקפיץ מיידית את מחירי האנרגיה, הביטוח, ההובלה והאשראי. נשיא מצרים א-סיסי אמר היום בפורום אנרגיה בקהיר שרק טראמפ יכול לעצור את המלחמה, והזהיר כי אם הסכסוך יימשך – מחיר הנפט עלול לחצות את רף 200 הדולר לחבית. במקביל, מזכ״ל מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ גינה את חסימת הורמוז ואת התקיפות על תשתיות האנרגיה. כלומר: גם בעלי בריתה של וושינגטון אינם רואים בציוץ הזה הצגה בלבד, אלא רגע מסוכן מאוד במלחמה שכבר גולשת לכלכלה העולמית. 
אבל כאן באה התגובה האיראנית, והיא אינה מבטלת את האיום – אלא דווקא מחדדת אותו. לפי רויטרס, AP והגרדיאן, גורמים איראניים דחו את הטענה שיש מו״מ ישיר אמיתי, תיארו את ההצעות האמריקניות כ”מוגזמות”, וטענו שוושינגטון משתמשת בדיבורי שלום כמסך עשן להכנות למבצע קרקעי מוגבל או רחב יותר. יו״ר הפרלמנט האיראני האשים את ארצות הברית בכך שהיא מדברת על מגעים בזמן שהיא מכינה פלישה. במילים אחרות: אם טראמפ ניסה לשדר “אנחנו קרובים לעסקה”, בטהרן משדרים בדיוק את ההפך – “הם מתקרבים למלחמה גדולה יותר”. 
והנה הפרדוקס: דווקא ההכרזה על “התקדמות רבה” במגעים לא הרגיעה את השווקים. Barron’s דיווח שברנט עלה, WTI עלה, והחשש המרכזי בשוק הוא כבר לא רק אם תהיה הסלמה – אלא אם טראמפ עצמו מייצר תנאים שבהם גם הסכם, אם יושג, ייראה שביר ולא אמין. MarketWatch הראה שגם החוזים העתידיים בארה״ב עלו יחד עם מחיר הנפט: המשקיעים שמחו לשמוע על “דיונים רציניים”, אבל לא באמת האמינו שהסיכון הוסר, משום שהפוסט עצמו כלל איום להחריב תשתיות ענק אם המו״מ ייתקע. זו הסיבה שהתגובה לשוק הייתה דו־משמעית: מניות למעלה, נפט למעלה, עצבנות בכל מקום. 
גם בתוך ארצות הברית נשמעים כבר קולות אזהרה. וול סטריט ג׳ורנל דיווח היום על ספקנות גוברת בקונגרס סביב אפשרות של חדירה קרקעית אמריקנית לאיראן. סנאטורים משתי המפלגות הזהירו מפני הידרדרות ללא יעד ברור, מפני סיכון חיי חיילים אמריקנים, ומפני הרחבת המלחמה בלי אסטרטגיית יציאה מסודרת. כלומר: אפילו אם טראמפ עדיין נהנה ממרחב פעולה רחב, במערכת הפוליטית האמריקנית יש מי שמבינים שהשילוב בין “דיונים רציניים” לבין “השמדה מוחלטת” עלול להיגמר לא בעסקה – אלא בבוץ. 
במקביל, מתנהלת סביב המשבר הזה גם דיפלומטיה אזורית אינטנסיבית. פקיסטן אירחה מגעים עם סעודיה, מצרים וטורקיה בניסיון לקדם מסגרת להפסקת אש ולפתיחת הורמוז, אך לפי הדיווחים הפערים עצומים: סעודיה דורשת ערבויות נוקשות נגד תוכנית הטילים והשלוחות, איראן מסרבת לשילוב הטילים בכל הסדר, והמתווכים עצמם סקפטיים לגבי סיכויי פריצת דרך מהירה. המשמעות היא שטראמפ אולי מדבר על “משטר סביר יותר”, אבל האזור כולו עדיין תקוע עמוק בתוך תנאי פתיחה לא סבירים לחלוטין. 
יש גם ממד נוסף, מטריד במיוחד: האיום על מתקני התפלה. זהו כבר לא רק איום על הנפט, היצוא או היכולת לממן את המשטר. זה איום על מים. Axios הדגיש שהמסר האמריקני כלל במפורש אפשרות לפגוע גם בתשתיות מים, צעד שעלול להפוך כל תקיפה כזו לא רק למהלך צבאי דרמטי אלא גם לאירוע עם השלכות הומניטריות כבדות מאוד על אזרחים. כשטראמפ כותב בסוגריים “ואולי גם כל מתקני ההתפלה!”, הוא מכניס למסר שלו לא רק כוח – אלא גם אכזריות תיאטרלית כמעט, שנועדה להפחיד, לזעזע ולשבור. 
מבחינת התוכן, זה ציוץ שבנוי כמעט כולו על שפת מאפיה: יש בו “התקדמות רבה”, יש בו “סביר להניח שכן”, יש בו “שהותנו המקסימה”, ויש בו בסוף איום להשמיד חצי מדינה אם התנאים לא ייענו. זו בדיוק הסיבה שהתגובה הבינלאומית אינה רואה בו הודעת פיוס אלא הסלמה עטופה בשפת עסקה. רויטרס, AP, הגרדיאן ו-Axios מתארים כולם אותה תמונה: דיפלומטיה שמוצגת כהזדמנות, ובו בזמן מכשירה אופציה לפגיעה אדירה בתשתיות ובכלכלה האיראנית. 
מנקודת מבט ישראלית, יש כאן גם מסר לאזור כולו: טראמפ מבקש להחזיר לעצמו שליטה בנרטיב. בשבועות האחרונים נדמה היה שאיראן, גם אם נפגעה, הצליחה לכפות על העולם את הדיון על הורמוז, על מחירי האנרגיה ועל מגבלות הכוח של המערב. הפוסט הזה הוא ניסיון של טראמפ להפוך את המשוואה: לא “איראן מחזיקה את העולם בגרון”, אלא “אמריקה יכולה לנתק לאיראן את החשמל, המים והנפט”. השאלה היא אם ההתרברבות הזאת תייצר הרתעה – או תעודד את האיראנים להקשיח עמדות כדי לא להיראות כמי שנכנעו תחת איום כה פומבי. זו כבר לא שאלה של ניסוח. זו שאלה של אופי המשטר, של יוקרה לאומית ושל הישרדות פוליטית. 
בשורה התחתונה, טראמפ לא פרסם הלילה עוד פוסט. הוא שיגר אולטימטום. הוא הודיע לעולם שהוא רוצה הסכם – אבל מוכן, לפחות ברטוריקה, להחריב את תשתיות החשמל, הנפט והמים של איראן אם לא יקבל אותו. התגובות עד כה רק מבליטות את עומק המשבר: איראן מכחישה מגעים ישירים ומזהירה מפלישה; מצרים זועקת שרק טראמפ יכול לבלום את האסון; מדינות המפרץ חוששות מהמשך שיבוש הורמוז; השווקים מתייקרים; והקונגרס האמריקני כבר מתחיל לחשוש מגלישה לביצה צבאית עמוקה יותר. זה כבר מזמן אינו רק מאבק על איראן. זה מאבק על השאלה מי יישבר ראשון: טהרן, וושינגטון – או הכלכלה העולמית. 
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
