וושינגטון רועדת: פיטורי התובעת הכללית ופיטורי ראש מטה הצבא מציתים באמריקה חשד למהלך גדול בהרבה — השתלטות על מוקדי הכוח העצמאיים בעיצומו של משבר
מה שמסעיר עכשיו את התקשורת האמריקנית אינו רק עצם הפיטורים, אלא הרצף, העיתוי והדפוס. בתוך שעות הודח ממשרד המשפטים התובעת הכללית פאם בונדי, ובמקביל זעזע הפנטגון עם הדחתו המוקדמת של רמטכ״ל צבא היבשה, הגנרל רנדי ג׳ורג׳, לצד שני גנרלים נוספים. זה כבר לא נראה בוושינגטון כמו חילופי כוח אדם רגילים, אלא כמו מאמץ מכוון לנקות ממוקדי קבלת ההחלטות דמויות עצמאיות מדי, בזמן שהממשל שקוע בעימות צבאי מול איראן ובלחץ פוליטי ומשפטי גובר בבית. 
הדבר המרכזי שחוזר כמעט בכל הסיקור האמריקני הוא זה: לא השאלה “מי פוטר”, אלא השאלה “למה עכשיו”. בונדי הודחה לאחר חודשים של ביקורת חריפה סביב הטיפול שלה בתיקי אפשטיין, האשמות על פוליטיזציה של משרד המשפטים, וטענות שלפיהן לא הייתה אגרסיבית מספיק מול יריביו של טראמפ. במקומה מונה כתובע כללי בפועל טוד בלאנש — לשעבר אחד מעורכי דינו האישיים של טראמפ — מהלך שמיד העמיק עוד יותר את הטענה כי הבית הלבן אינו רק מחליף אנשים, אלא מצמצם את המרחק בין הנשיא לבין מערכת אכיפת החוק עצמה. 
הצד השני של אותה תמונה נמצא בפנטגון. כאן חשוב לדייק: אם מדברים על “ראש מטה הצבא”, הסיפור המרכזי שעליו מדווחת כרגע התקשורת האמריקנית הוא לא יו״ר המטות המשולבים, אלא מפקד צבא היבשה, הגנרל רנדי ג׳ורג׳. שר ההגנה פיט הגסת׳ אילץ אותו לפרוש מוקדם, יחד עם גנרל דייוויד הודנה ומייג׳ור־גנרל ויליאם גרין, ללא הסבר פומבי מלא. המהלך התרחש בזמן לחימה פעילה מול איראן, כאשר אלפי חיילים אמריקנים פרוסים במזרח התיכון, ולכן הסיקור האמריקני מציג זאת לא כסתם טיהור ביורוקרטי, אלא כמהלך מסוכן בתוך מלחמה. 
כאן בדיוק נמצא לב הסיפור: בוושינגטון מדברים יותר ויותר על ניסיון לרכז נאמנות במקום מקצועיות. במשרד המשפטים הודחה דמות שנתפסה ממילא כנאמנה לטראמפ, אך לא מספקת את הסחורה הפוליטית במלואה; בפנטגון הודח קצין בכיר מקצועי, בעיצומו של עימות צבאי, בלי שהוצגה עילה מבצעית ברורה. התקשורת האמריקנית קוראת לזה בשם אחר: ריכוז כוח. לא עוד מערכת שמאזנת את הנשיא, אלא מערכת שמכוונת יותר ויותר ליישר איתו קו. 
פיטורי בונדי, אגב, אינם נתפסים רק ככישלון אישי שלה. בעיני רבים בארה״ב הם סמל להתפוררות ההבחנה בין משפט לפוליטיקה. סוכנות AP תיארה את כהונתה כתקופה של “טלטלה פוליטית” במשרד המשפטים, עם טענות לפגיעה בעצמאות המוסד, רדיפה של יריבים פוליטיים, ופגיעה באמון הציבור. רויטרס הוסיפה כי טראמפ זעם במיוחד על אופן הטיפול שלה בפרשת אפשטיין ועל מה שראה כחוסר דחיפות במהלכים נגד מבקריו. גם לאחר הדחתה, היא עדיין צפויה לעמוד בפני לחץ כבד בקונגרס להעיד תחת שבועה על התנהלות המשרד בפרשה. 
מינויו של בלאנש רק החריף את הסערה. האיש שהיה לא מזמן אחד מעורכי ההגנה הבולטים ביותר של טראמפ בתיקים הפליליים נגדו, מוצב עכשיו בראש משרד המשפטים האמריקני בפועל. מבחינה חוקית זה אפשרי; מבחינה ציבורית וסמלית, זה דלק למדורה. בעיני מבקרי הממשל, המסר פשוט: הנשיא אינו מחפש עוד שומרי סף, אלא אנשי אמון. לא מערכת נפרדת, אלא המשך ישיר של לשכתו. 
גם בפנטגון, הסיקור אינו עוסק רק בג׳ורג׳ עצמו. וול סטריט ג׳ורנל, AP, רויטרס והוושינגטון פוסט מדגישים שהדחתו משתלבת בטיהור רחב יותר בצמרת הצבא מאז כניסת הגסת׳ לתפקיד. לפי הדיווחים, יותר מתריסר בכירים כבר הוזזו, הודחו או הוצאו לגמלאות מוקדמות, והמהלך של ג׳ורג׳ נתפס כחלק מאסטרטגיה ארוכה יותר: לעצב מחדש את ההנהגה הצבאית כך שתהיה תואמת יותר אידיאולוגית ופוליטית לקו של הממשל. 
וזה בדיוק הקו האדום שהאמריקנים מתחילים לדון בו בגלוי: פוליטיזציה של הצבא. בארצות הברית, צבא היבשה, כמו שאר הזרועות, אמור לפעול תחת פיקוד אזרחי — אך לא להפוך לזרוע מפלגתית. כאשר מפקדים בכירים עוזבים בזה אחר זה, בלי הסבר מבצעי משכנע, ובמקביל ממונים או מקודמים מקורבים יותר למוקד הפוליטי, הפחד הוא מפני פגיעה בעצם הרעיון של מקצועיות צבאית בלתי תלויה. 
העיתוי, כאמור, הופך הכול לחמור יותר. ארצות הברית נמצאת בעימות פעיל מול איראן, כוחותיה פרוסים במזרח התיכון, והבית הלבן מבקש לשדר עוצמה ושליטה. דווקא ברגע כזה, זעזוע בצמרת הצבא ובצמרת אכיפת החוק נתפס בעיני פרשנים רבים לא כמפגן עוצמה, אלא כסימן של חוסר שקט בבית. כלומר: אם הכול תחת שליטה, למה לבצע עכשיו את הניתוחים הכואבים ביותר במערכת? 
עוד נקודה שעולה שוב ושוב בתקשורת האמריקנית היא שהמהלכים האלה אינם קורים בוואקום. הדחת בונדי באה לאחר הדחת בכירים נוספים בממשל, ובהם כריסטי נואם, והדחת ג׳ורג׳ משתלבת בגל טלטלות רחב יותר בפנטגון. כשהכול קורה בצפיפות כזאת, קשה יותר לקבל את ההסבר של “ניהול רגיל”. מה שנבנה כאן בעיני רבים הוא דפוס: פחות סובלנות לעצמאות, יותר תיאבון למשמעת פוליטית. 
המשמעות חורגת בהרבה מהפוליטיקה האמריקנית. משרד המשפטים הוא אחד המוסדות שעליהם נשען האמון בכך שהחוק חל גם על השלטון; הצבא הוא המוסד שעליו נשען האמון בכך שהכוח מופעל לפי שיקול מקצועי ולא מפלגתי. כאשר שניהם עוברים טלטלה כמעט סימולטנית, הסיפור אינו רק מי ייכנס לתפקיד, אלא מה קורה למבנה האמון כולו. זו הסיבה שהסיקור בארצות הברית נשמע כה טעון: לא עוד “שינויי כוח אדם”, אלא דיון בשאלה אם המוסדות שמנעו בעבר ריכוז כוח מופרז עדיין מסוגלים לעשות זאת. 
כעת כולם ממתינים לשני מבחנים. הראשון הוא המבחן הפרקטי: האם בלאנש ינהל את משרד המשפטים כגוף ממלכתי או כשלוחה פוליטית. השני הוא המבחן הצבאי: האם המחליף של ג׳ורג׳, הגנרל כריסטופר לה־נב, ייתפס כאיש מקצוע שמבטיח רציפות, או כאיש מפתח במהפכת נאמנות רחבה יותר בתוך הפנטגון. שני המבחנים האלה יקבעו אם אמריקה ראתה השבוע טלטלה קשה אך חולפת — או תחילתו של שלב חדש, שבו הנשיא לא רק מנהל את המדינה, אלא מעצב מחדש את גבולות העצמאות של מוסדותיה. 
והשורה התחתונה, כפי שמשתקפת עכשיו מהסיקור האמריקני כולו, קשה ופשוטה בעת ובעונה אחת: הסיפור כבר אינו פאם בונדי, וגם לא רק רנדי ג׳ורג׳. הסיפור הוא השאלה אם בעיצומו של עימות חיצוני ומאבק פנימי, הבית הלבן מבצע ניקוי שורות שנועד להדק שליטה — או שזו רק סדרת צעדים דרמטיים שתיראה בדיעבד כעוד פרק כאוטי בנשיאות סוערת. אמריקה עצמה עוד לא החליטה. אבל היא בהחלט מבינה שהפעם משהו עמוק יותר מבעבע מתחת לפני השטח. 
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
