הושלם חילוץ שני הטייסים האמריקנים שמטוס הקרב שלהם הופל בשבוע שעבר באיראן. לפי פרסומים בארה״ב ישראל היתה שותפה לחילוץ המסובך.
עם זאת הצליחו האיראנים להשמיד על הקרקע שני מטוסי תובלה ענקיים של ארצות הברית שהגיעו לזירה לצורך החילוץ המסובך.
הושלם חילוץ שני הטייסים האמריקנים שמטוס הקרב שלהם הופל בשבוע שעבר בשטח איראן – אירוע שמסמן לא רק הצלחה מבצעית נקודתית, אלא גם הסלמה דרמטית במלחמה שמתנהלת מתחת לרדאר בין וושינגטון, ירושלים וטהרן. לפי פרסומים בכלי תקשורת אמריקניים, ישראל הייתה שותפה פעילה במבצע החילוץ המורכב – ככל הנראה במודיעין בזמן אמת, בלוחמה אלקטרונית ואולי אף בהכוונת נתיבי חדירה ויציאה.
החילוץ עצמו, כך מסתמן, היה רחוק מלהיות “מבצע נקי” כפי שניסה להציג זאת הנשיא טראמפ. על פי הדיווחים, הטייסים נפלו בשטח הררי מורכב בעומק איראן – אזור שבו פועלים כוחות משמרות המהפכה ומיליציות מקומיות, עם שליטה חלקית של הצבא הסדיר. המשמעות: כל דקה שעברה הגדילה את הסיכון ללכידה, לתעמולה איראנית – ולמשבר בינלאומי מהסוג שארצות הברית מתקשה להכיל.
בשלב מסוים, לפי מקורות זרים, הופעלו עשרות פלטפורמות במקביל: מטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים, מטוסי תדלוק, מסוקי חילוץ וכוחות מיוחדים שהוחדרו לעומק השטח. מדובר בפרופיל פעולה שמזכיר מבצעי עומק אמריקניים קלאסיים – אך כאן, בניגוד לעיראק או אפגניסטן, מדובר במדינה ריבונית עם מערך הגנה אווירית פעיל ויכולת תגובה.
אלא שהאיראנים לא נותרו פסיביים. במהלך ניסיון החילוץ הצליחו, לפי אותם פרסומים, לפגוע ולהשמיד על הקרקע שני מטוסי תובלה אמריקניים כבדים – ככל הנראה לאחר שזיהו את אזור הפעולה או עקבו אחרי נתיבי התנועה האוויריים. אם הדיווח נכון, מדובר בפגיעה מבצעית לא מבוטלת עבור ארצות הברית, גם אם לא היו נפגעים בנפש. המשמעות רחבה יותר: האיראנים מצליחים לחדור את מעטה העליונות האווירית האמריקנית – לפחות ברמה הטקטית.
הנשיא טראמפ, מצדו, מיהר למסגר את האירוע כהישג היסטורי. בציוץ ארוך, אופייני בסגנונו, תיאר את הטייס כ“לוחם אמיץ מאחורי קווי האויב” ואת המבצע כולו כהוכחה לעליונות מוחלטת של ארצות הברית. אלא שהפער בין הרטוריקה למציאות בולט: טראמפ מדגיש כי “אף אמריקני לא נפגע”, אך מודה בעצמו שהטייס חולץ כשהוא פצוע. בנוסף, עצם הצורך במבצע חילוץ כפול בעומק איראן – ועוד תחת אש – מעיד דווקא על סיכון גובר ולא על שליטה מוחלטת.
גם הטענה שמדובר “בפעם הראשונה בהיסטוריה” שבה חולצו שני טייסים בנפרד משטח אויב היא, לכל הפחות, מוטלת בספק. ההיסטוריה הצבאית האמריקנית מכירה מבצעי חילוץ מורכבים לא פחות – מווייטנאם ועד עיראק – אך כאן ברור שהניסיון לייצר רגע לאומי מאחד גובר על הדיוק ההיסטורי.
הזווית הישראלית מוסיפה שכבה נוספת: אם אכן הייתה מעורבות ישראלית, הרי שמדובר בהעמקת השותפות המבצעית לרמה חסרת תקדים – פעולה משותפת בלב איראן עצמה. זהו קו אדום שטהרן כבר הזהירה מפניו, והוא עלול לגרור תגובת נגד – ישירה או עקיפה, בזירות אחרות.
ברמה האסטרטגית, האירוע הזה מחדד שלוש נקודות קריטיות: ראשית, המלחמה רחוקה מהכרעה – איראן עדיין מסוגלת לפגוע, להגיב ולהפתיע. שנית, ארצות הברית מוכנה לקחת סיכונים גדולים כדי לא להשאיר חיילים מאחור – גם במחיר חשיפה מבצעית. ושלישית, הפער בין הנרטיב הציבורי למציאות בשטח הולך וגדל, בעיקר כאשר מנהיגים משתמשים בהצלחות חלקיות כדי לצייר תמונת ניצחון כוללת.
השורה התחתונה: חילוץ הטייסים הוא הישג טקטי מרשים – אך בתוך מערכה רחבה הרבה יותר, שבה כל הצלחה כזו מלווה במחיר, בסיכון ובהמשך הסלמה. ואם לשפוט לפי קצב האירועים – הסיפור הזה רחוק מאוד מסיום.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
