״שיחות השלום״ בין ישראל ללבנון החלו בוושינגטון רק כי טראמפ כפה אותן על נתניהו. אבל כמו בעזה ובאיראן הוא רוצה מלחמה ניצחית ונאחז בה כדי לשרוד פוליטית. לכן – הצילומים והדיווחים הם בלוף דיפלומטי שאסור ליפול ברשתו.
טראמפ אמנם כפה על נתניהו להתחיל שיחות ישירות עם הממשל הלבנוני על סיום המלחמה והסדרת היחסים בין המדינות — אך ביבי עשה זאת כרגיל כמי שקפאו השד. ללא רצון אמיתי, לצאת ידי חובה, העיקר לא לעצבן את הבוס הגדול. בפועל נתניהו עושה לטראמפ את הטריק העזתי:
הצבא ימשיך בכיבוש, בשהייה ובלחימה בשטח, כשבמקביל מוצגות דרישות בלתי ניתנות למימוש — פירוק חמאס וחיזבאללה מנשקם — דרישות שברור לכל גורם ריאלי שלא יתגשמו בעתיד הנראה לעין.
כך נשמרת לישראל הצדקה להישאר במצב של מלחמה מתמשכת. והרי זו, בעיני מבקריו, תפיסת העולם של נתניהו: ניהול קונפליקט מתמשך ככלי הישרדות פוליטי.
ובתוך המסגרת הצינית הזו — מתרחש אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו: שיחות ישירות, רשמיות, בין ישראל ללבנון, על אדמת וושינגטון.
אמש התכנסו בבירת ארצות הברית משלחות בכירות לשיחה ראשונה מסוגה זה עשרות שנים. בראש השולחן עמד מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו, שלצדו השתתפו שגריר ישראל בוושינגטון יחיאל לייטר ושגרירת לבנון בארצות הברית נאדה חמאדה מואווד, יחד עם בכירים נוספים מהמערכת המדינית והביטחונית האמריקנית. עצם הישיבה המשותפת הזו — מדינה מול מדינה — היא כבר מהלך היסטורי.
בתום השיחות אמר שגריר ישראל בארצות הברית, יחיאל לייטר: "ממשלת לבנון הבהירה שהיא כבר לא כבושה בידי חיזבאללה. אנחנו מאוחדים ברצון לשחרר את לבנון מידי חיזבאללה. היו שיחות מצוינות היום, באווירה מצוינת. דיברנו על הצורך לראות את לבנון משגשגת, ולראות את הגבול בינינו כגבול קבוע ומכבד, בו עוברים רק עם חליפות מחויטות כדי לעשות עסקים ואולי גם עם בגדי ים כדי לנפוש".
לדברי לייטר, "חזבאללה, הפרוקסי המרכזי של איראן, הבהיר את כוונתו לחסל את ישראל, ולהביא מוות והרס על תושביה. השואה מלמדת אותנו להתייחס לאיום הזה במלוא הרצינות, ואיננו יכולים להסס להסירו מגבולותינו. יש לנו את האומץ הנדרש לעשות זאת. יש לנו גם את האומץ לקדם שלום מתוך עוצמה.
״אני משבח את הנשיא ג'וזף עאון ואת ממשלתו על סירובם להיות בני ערובה לאיומיו של מנהיג חיזבאללה. נעים קאסם וארגונו שייכים לעבר. אנחנו כאן, למען העתיד.
״אני מאמין שנוכל להשיג את היעדים השזורים זה בזה: פירוק מלא של חיזבאללה, שחרור לבנון משלוחת הטרור של איראן, והשגת שלום אמיתי, יציב ומקובל על שני הצדדים – לטובת עמינו".
אבל מאחורי התמונה — המציאות מורכבת בהרבה.
ישראל הגיעה לשיחות עם קו ברור: אין הסדרה בלי פירוק חיזבאללה מנשקו והרחקתו מדרום לבנון. מבחינת ירושלים, כל הסכם שלא יטפל בשורש האיום — חסר ערך. לייטר אף הדגיש כי יש בלבנון עצמה קולות שמבקשים להשתחרר מהשליטה של חיזבאללה, ניסיון ישראלי מובהק למסגר את השיח כמאבק בין מדינה ריבונית לארגון טרור.
מנגד, לבנון הציגה עמדה שונה לחלוטין: הפסקת אש מיידית, סיוע הומניטרי והחזרת היציבות. מבחינתה, אין בסיס לשיח מדיני כל עוד הלחימה נמשכת והמדינה משלמת מחיר כבד של הרס, הרוגים ועקורים. השגרירה מואווד ניסתה לאזן בין הלחצים הפנימיים לבין הרצון להיתפס ככתובת מדינית לגיטימית — משימה כמעט בלתי אפשרית במדינה שבה חיזבאללה הוא כוח דומיננטי.
האמריקנים ניסו לגשר — אבל לא מכרו אשליות. רוביו הגדיר את המפגש “התחלה חשובה”, אך הדגיש שמדובר בתהליך ארוך, מורכב ושברירי. מאחורי הקלעים הובהר כי המטרה בשלב זה אינה הסכם שלום, אלא יצירת מנגנון דיאלוג קבוע שימנע הידרדרות נוספת.
שלושה נושאים מרכזיים עמדו על הפרק: הסדרת הגבול היבשתי, יצירת מנגנוני ביטחון שימנעו חיכוך, ובחינת אפשרות להסדרה רחבה יותר בעתיד. אבל מעל הכל ריחף הפיל שבחדר — חיזבאללה. הארגון, שלא היה חלק מהשיחות, הבהיר כי לא יכיר בשום הסכם שלא יכלול את תנאיו, ובכך למעשה מאותת: בלי כוחו הצבאי — אין מציאות בדרום לבנון.
בתוך לבנון עצמה השיחות יצרו קרע. גורמים פוליטיים רואים בכך הזדמנות נדירה להשתחרר מהלפיתה האיראנית ולחזק את הריבונות. אחרים מזהירים מפני מהלך שנכפה מבחוץ ועלול להצית עימות פנימי.
על רקע השיחות, אמש נאם מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם, שטען כי "מטרות התוקפנות הישראלית ברורות: לסלול את הדרך לישראל הגדולה, וכל לבנון היא מטרה". לדבריו, "אנחנו דוחים משא ומתן עם ישראל. המשא ומתן הוא סדרה של ויתורים מיותרים". קאסם הוסיף איום ואמר כי "ההתנגדות הכינה את עצמה בשקט ובסתר. אנו משתמשים בכל אמצעי ההתנגדות, וכאשר תגיע ההזדמנות, נחטוף חיילי אויב". קאסם הוסיף ש"צבא לבנון לא מסוגל להילחם עם אזרחיו". לדבריו, "אם התוקפנות תימשך, נתמודד איתה ולא ניכנע. לעולם לא ניכנע, ונתמודד עד נשימתנו האחרונה"
ובינתיים, בשטח — המציאות לא מחכה לדיפלומטיה. הלחימה נמשכת, המתיחות גבוהה, והפער בין השיח בוושינגטון למציאות בדרום לבנון נותר עמוק.
כאן נכנס הממד הרחב יותר — האיראני. במקביל לשיחות בוושינגטון, מתגבשת היערכות לחידוש המגעים בין ארצות הברית לאיראן, הפעם באיסלאמבאד שבפקיסטן. הסבב הקודם הסתיים בפיצוץ, אך כעת יש סימנים ברורים לניסיון להחזיר את הצדדים לשולחן.
והקשר ישיר: איראן היא הפטרון המרכזי של חיזבאללה. כל התקדמות מול טהרן — תשפיע מיד על לבנון. כל כישלון — יקרין הסלמה. גורמים אמריקניים כבר מודים בשיחות סגורות: המסלול הלבנוני והמסלול האיראני הם למעשה שני צדדים של אותו מטבע.
ההמשך כבר מתוכנן, לפחות עקרונית. הצדדים הביעו נכונות להמשיך בדיאלוג, וסבב נוסף צפוי להתקיים — אם כי ללא לוח זמנים רשמי. המשמעות: הדלת נפתחה, אבל הדרך עדיין מלאה מוקשים.
השורה התחתונה מורכבת: מצד אחד — רגע נדיר של דיאלוג ישיר בין אויבות ותיקות. מצד שני — פערים עמוקים, אינטרסים מנוגדים ושחקנים אזוריים שמחזיקים בכוח האמיתי.
ובתווך — מנהיגים שמדברים על שלום, אבל פועלים בתוך מציאות שבה המלחמה עדיין מכתיבה את הכללים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ
