הצפון בוער מחדש: צה״ל מעבר לליטאני, חיזבאללה מדהים בכמות הירי, תושבי הצפון שוב במקלטים, איראן מאיימת להפעיל את החות’ים – וטראמפ אינו מצליח לכפות על נתניהו להסכים להפסקת אש בלבנון שתאפשר התקדמות במו״מ לסיום המלחמה.
בקיצור: טראמפ יצר בלגן גלובלי שאין לו מושג איך לצאת ממנו.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
הודעת דובר צה״ל על היערכות לירי מוגבר מלבנון אינה עוד הודעת שגרה ביטחונית. מאחוריה מסתתרת דרמה אזורית עצומה שעלולה לשנות את כל מפת המזרח התיכון בשבועות הקרובים.
אבל עוד לפני הדיונים המדיניים, האיומים האיראניים והמהלכים הקרקעיים, המציאות בשטח כבר השתנתה באופן דרמטי.
סוף השבוע האחרון היה מהקשים שחוו תושבי הצפון מזה חודשים ארוכים. מטחים כבדים, אזעקות בלתי פוסקות, חדירות רחפנים והתרעות חוזרות ונשנות שיתקו אזורים נרחבים בגליל, בגולן ובאזור חיפה. מאות אלפי ישראלים מצאו את עצמם שוב רצים למרחבים מוגנים, מקלטים וחדרי ביטחון, לעיתים מספר פעמים ביום. בערים וביישובים רבים הופסקו אירועי תרבות, פעילויות קהילתיות וחלק מהפעילות המסחרית, בעוד משפחות שלמות חזרו לשגרת החרדה שמרבית הישראלים קיוו שכבר נותרה מאחור.
העוצמה וההיקף של הירי הפתיעו גם גורמים במערכת הביטחון. בשיחות סגורות מודים גורמים צבאיים כי אמנם הייתה ציפייה לתגובה של חיזבאללה על העמקת הפעילות הישראלית בדרום לבנון, אך לא בהיקף ובעוצמה שנראו בסוף השבוע. ההערכה המקורית הייתה לתגובה מדודה ומוגבלת יותר, בעוד שבפועל נרשם גל ירי משמעותי שנועד להעביר מסר ברור: ככל שצה”ל יעמיק את פעילותו מעבר לליטאני, כך חיזבאללה ינסה להרחיב את מעגל האש ולהחזיר את הצפון הישראלי למצב של חוסר ודאות מתמשך.
מבחינת חיזבאללה, זהו מהלך פסיכולוגי לא פחות מאשר צבאי. הארגון מבקש להוכיח לציבור הלבנוני, לפטרוניו בטהרן ולציבור הישראלי כי למרות המכות שספג, הוא עדיין מסוגל לשבש את חיי היום־יום בישראל ולגבות מחיר אזרחי כבד. מבחינת ישראל, הירי המחודש רק מחזק את הטענה שהמצב הקודם אינו יכול להימשך ושכל הסדר עתידי חייב לכלול הרחקה ממשית של יכולות האש של חיזבאללה מגבול הצפון.
בשטח כבר מתרחש דבר שבעיני לבנונים, איראנים וחלק מהקהילה הבינלאומית נחשב כמעט בלתי נתפס: כוחות ישראליים פועלים מצפון לליטאני. לא רק תקיפות אוויריות. לא רק פשיטות. תנועת כוחות קרקעיים אל מעבר לנהר שהפך במשך שנים לסמל, גבול פסיכולוגי וקו אסטרטגי מרכזי בכל העימות מול חיזבאללה.
לפי דיווחי רויטרס ומקורות ביטחוניים בלבנון, מדובר בשלב זה בכניסות מוגבלות, תפיסת שטחים שולטים, סריקות והפעלת לחץ מבצעי — אך עצם המעבר צפונה הוא אירוע בעל משמעות עצומה.
במילים פשוטות:
ישראל כבר לא רק מגיבה לירי.
ישראל מנסה לעצב מחדש את המציאות בדרום לבנון.
מה בעצם מנסה ישראל להשיג?
מבחינת ירושלים, היעד הרשמי הוא יצירת מרחב ביטחון שימנע מחיזבאללה להתקרב לגבול ולאיים על יישובי הצפון.
שר הביטחון ישראל כ״ץ כבר הצהיר בעבר שישראל שואפת לשלוט ברצועת ביטחון עד נהר הליטאני ולמנוע חזרת כוחות חיזבאללה דרומה.
נתניהו עצמו אמר השבוע כי צה״ל “תופס שטחים שולטים” ומרחיב את אזור הביטחון.
אבל בלבנון ובאיראן מפרשים את המהלך אחרת לגמרי.
שם כבר מדברים בגלוי על ניסיון ישראלי לייצר כיבוש בפועל של חלקים מדרום לבנון.
ראש ממשלת לבנון נואף סלאם האשים את ישראל בניסיון ליצור מציאות חדשה באמצעות הפצצות, פינוי אוכלוסייה והרס נרחב של אזורים שלמים.
חיזבאללה מאותת: לא נבלע את זה
בינתיים חיזבאללה אינו יושב בשקט.
ביממה האחרונה נורו רקטות, טילים ורחפנים לעבר צפון ישראל, וחלקם כוונו לאתרים צבאיים. צה״ל כבר הודיע רשמית שהוא נערך להסלמה נוספת בירי ככל שהכוחות יעמיקו את פעילותם בדרום לבנון.
מבחינת חיזבאללה מדובר במבחן קיומי.
הארגון איבד אלפי פעילים מאז תחילת הלחימה המחודשת במרץ. לפי נתניהו, כ-2,500 אנשי חיזבאללה נהרגו מתחילת המערכה.
אבל מבחינת הארגון, קבלת מצב שבו ישראל פועלת מעבר לליטאני ללא תגובה משמעותית תיחשב השפלה אסטרטגית.
לכן ההערכה במערכות הביטחון היא שהירי לצפון עלול להתגבר.
לא רק רקטות.
גם רחפני נפץ.
גם טילי נ״ט.
גם ניסיונות פגיעה במטרות אסטרטגיות.
והצל הכבד שמעל הכול: איראן
אבל הסיפור האמיתי אינו לבנון.
הסיפור האמיתי הוא טהרן.
במקביל ללחימה בלבנון מתנהלים מגעים רגישים ביותר בין ארצות הברית לאיראן.
טראמפ מנסה להגיע להסדר אזורי רחב יותר שיכלול את הזירה האיראנית, הסנקציות, נתיבי הנפט והסדרי ביטחון אזוריים.
לפי דיווחים שונים, ישראל חוששת שהסכם כזה יעניק לאיראן הישגים מדיניים וכלכליים בלי לפרק באמת את מנגנוני הכוח שלה באזור.
לכן בירושלים ממשיכים להפעיל לחץ צבאי.
במילים אחרות:
וושינגטון מנסה להגיע להסכם.
ישראל מנסה להגיע לעמדת כוח לפני ההסכם.
וזה יוצר מתח הולך וגובר בין נתניהו לבין טראמפ.
החשש הגדול: באב אל־מנדב
וכאן נכנס האיום שמדיר שינה ממקבלי ההחלטות בעולם.
לפי הערכות במערב ובמדינות המפרץ, אם איראן תגיע למסקנה שטראמפ אינו מצליח או אינו רוצה לרסן את ישראל, היא עלולה להפעיל מחדש את הקלף החות’י בתימן.
המטרה:
באב אל־מנדב.
זהו אחד ממעברי הים החשובים בעולם.
השער המחבר בין הים האדום לאוקיינוס ההודי.
נתיב קריטי לסחר מאסיה לאירופה.
נתיב חיוני גם לישראל דרך אילת.
אם החות’ים יסגרו בפועל את הנתיב באמצעות טילים, רחפנים, סירות נפץ או איומים על ספינות — העולם כולו ירגיש זאת בתוך ימים.
מחירי הביטוח הימי יזנקו.
הובלה ימית תתייקר.
מחירי אנרגיה עלולים לעלות.
שרשראות אספקה ייפגעו.
וכלכלות רבות יספגו מכה קשה.
זו בדיוק הסיבה שהאמריקנים רואים בהתלקחות בלבנון הרבה יותר מעוד עימות מקומי.
מבחינתם זה עלול להפוך לטריגר למשבר גלובלי.
בלבנון גובר הזעם גם על חיזבאללה
במקביל, מתרחשת תופעה מעניינת בתוך לבנון עצמה.
יותר ויותר קולות במדינה מאשימים את חיזבאללה בכך שהוא גורר את לבנון לעוד אסון לאומי.
מאז חידוש הלחימה נהרגו אלפי לבנונים ומעל מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם.
הכלכלה הלבנונית, שגם כך הייתה על סף קריסה עוד לפני המלחמה, מתקשה לעמוד בעומס.
גם בתוך לבנון עצמה גובר הוויכוח האם חיזבאללה מגן על המדינה — או מקריב אותה עבור האינטרסים האזוריים של איראן.
ומה עכשיו?
בפנטגון כבר מתקיימות שיחות נדירות בין ישראל ללבנון בניסיון להציל את הפסקת האש ולהחזיר יציבות לגבול.
אבל בשטח קורה ההפך.
צה״ל מעמיק פעילות.
חיזבאללה מגביר ירי.
איראן לוחצת.
החות’ים ממתינים להוראות.
וטראמפ מנסה למנוע קריסה של כל מהלך ההסדרה האזורי שהוא בונה.
לכן השאלה האמיתית אינה האם יהיו עוד רקטות על הצפון.
כנראה שיהיו.
השאלה היא האם המעבר הישראלי מעבר לליטאני הוא מהלך טקטי מוגבל — או תחילתו של ניסיון לשנות בכוח את מפת דרום לבנון.
אם זו האפשרות השנייה, המזרח התיכון כולו עלול להיכנס בשבועות הקרובים לשלב חדש, מסוכן ובלתי צפוי בהרבה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
