אף פעם בהיסטוריה לא התחוללה הזייה כזו וקשה להאמין שהאבסורד הזה מתחולל לנגד עיני העולם שניצב משתאה וחסר אונים:
הנשיא טראמפ אמר הלילה בוושינגטון כי במסגרת ההסכם המסתמן הנדון עם איראן, ארה"ב תקבל לידיה את מלאי האורניום המועשר שהצבא האמריקני וישראל נכשלו בכל נסיונותיהן להשמידו בהפצצות מהאוויר וכי זו סוגיה מרכזית שנדונה עתה במו"מ המתנהל בין הצדדים.
מטהרן נמסר בתגובה:
אין לנו מושג מה על טראמפ מדבר ועם מי הוא מנהל מו״מ. האיש הזוי לחלוטין ואנו מודיעים פומבית וחד משמעית כי לא מתנהל שום משא ומתן בין איראן לארצות הברית.
ואכן בשטח הדבר האמיתי היחיד שקורה הוא חילופים מהלומות צבאיות מוגבלות המתנהלות כמעט על בסיס יומי.
הרושם המצטבר הוא שאיראן מעוניינת בסבב נוסף ומתגרה באמריקנים אבל טראמפ נרתע מאוים ומפוחד ואין מושג איך להיחלץ מהצרה הצרורה הזו שאליה הכניס את אמריקה.
מה שברור הוא שכרגע האיראנים, הסינים, פוטין, צפון קוריאה וארדואן חוגגים על הראש של טראמפ וחבורת הלא יוצלחים המקיפים אותו.
אשר לישראל נוצר אבסורד מופרך במסגרתו מצליח הרע הרשע מטהרן להיחשב הקורבן המסכן בעוד שאנחנו נחשבים בעולם כולו לשורש כל רע, רוע ורשעות.
הספין האיראני המתוחכם נמשך כבר כמה חודשים וכרגע לא נראה שלטובים יש מוצא ממנו כל עוד טראמפ ממשיך למלוך בבית הלבן.
כבר אמרנו – עולם הפוך, טירוף חסר מעצורים ומוצא – אין.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
וישנם מעודנים יותר המציעים לנסח את הכתבה כך:
טראמפ מדבר, טהרן עושה: אולי הגיע הזמן להאמין למעשים ולא למילים
יש רגעים בהיסטוריה שבהם המציאות הופכת כל כך אבסורדית עד שקשה להבחין בין עובדה לסאטירה. ייתכן שאנחנו חיים באחד הרגעים הללו.
הלילה הודיע הנשיא טראמפ כי במסגרת ההסכם המתגבש לכאורה עם איראן, האמריקנים אמורים לקבל לידיהם את מלאי האורניום המועשר שנותר בידי המשטר האיראני. לדבריו, מדובר באחת הסוגיות המרכזיות הנדונות במגעים בין הצדדים.
התגובה מטהרן הגיעה במהירות, בחדות וללא מרווח לפרשנות: אין שום משא ומתן, אין שום הסכם, אין שום דיון על מסירת אורניום, וטראמפ פשוט מדבר עם עצמו.
עכשיו מגיעה השאלה המעניינת באמת: למי צריך להאמין?
בדרך כלל בעולם המערבי התשובה אוטומטית. ארצות הברית נתפסת כמקור אמין יותר מאיראן. אבל ייתכן שהפעם כדאי להניח בצד את ההרגלים הישנים ולהתבונן בעובדות היבשות.
במשך חודשים ארוכים טראמפ מצהיר, מאיים, מציב אולטימטומים, קובע מועדי יעד ומבטיח הכרעות היסטוריות. שוב ושוב הוא מכריז על מהלכים דרמטיים שעומדים להתרחש “בקרוב מאוד”. שוב ושוב המציאות מתפתחת בכיוון אחר.
מנגד, איראן חוזרת על אותו מסר כמעט ללא שינוי: לא נוותר על זכויותינו הגרעיניות, לא נמסור את האורניום המועשר, ולא ניכנע ללחצים אמריקניים. בינתיים, לפחות לפי המציאות הנראית לעין, זה בדיוק מה שקורה.
בשטח לא נראים סימנים להסכם שלום. לא נראים סימנים לפריצת דרך. לא נראים סימנים לפשרה היסטורית.
מה שכן רואים הוא חילופי מהלומות כמעט יומיומיים. תקיפות, איומים, תגובות, הפגנות כוח והמשך התכתשות בלתי פוסקת בין המחנות.
לכן, גם אם אי אפשר להוכיח באופן מוחלט שאין ערוצי קשר חשאיים או מגעים עקיפים מאחורי הקלעים, קשה להתעלם מהפער העצום בין הצהרות הבית הלבן לבין המציאות בשטח.
הבעיה הגדולה יותר מבחינת וושינגטון אינה צבאית אלא תודעתית.
איראן מצליחה, במידה רבה של תחכום, למצב את עצמה כמי שעומדת בלחצים, מסרבת להיכנע ומגינה על ריבונותה. במקביל, ארצות הברית נתפסת יותר ויותר כמי שמאיימת הרבה ומבצעת מעט.
סין נהנית מהמבוכה האמריקנית. פוטין נהנה ממנה. צפון קוריאה נהנית ממנה. ארדואן נהנה ממנה. כל מי שמעוניין בעולם רב־קוטבי שבו ההגמוניה האמריקנית נשחקת, צופה במתרחש בסיפוק הולך וגובר.
גם ישראל משלמת מחיר תודעתי כבד. בעוד המשטר בטהרן ממשיך לדכא את אזרחיו, לממן ארגוני טרור ולהצהיר בגלוי על שאיפותיו האזוריות, הוא מצליח בחלקים נרחבים של העולם להצטייר כצד המותקף והנרדף. זוהי הצלחה הסברתית יוצאת דופן, גם אם מקוממת.
ייתכן שטראמפ צודק. ייתכן שמתנהלים מגעים שאיש עדיין אינו יודע עליהם. ייתכן שאפילו מתבשל הסכם דרמטי מאחורי הקלעים.
אבל נכון לרגע זה, כאשר בוחנים את מה שניתן לראות בעיניים ולא רק לשמוע בנאומים, נדמה שטהרן מציגה קו עקבי יותר, ברור יותר ואמין יותר מזה שמגיע מוושינגטון.
וזו אולי התופעה המדהימה ביותר בכל הסיפור.
לא שאיראן הפכה פתאום לצודקת.
אלא שהעולם הגיע למצב שבו יותר ויותר אנשים מתקשים להאמין לנשיא ארצות הברית.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
עכשיו תורך להחליט איזה נוסח עדיף בעיניך…
