לפני שאתה מבזבז את חסכונותיך לשווא, או במקרה היותר גרוע הולך על ליסינג העולה לך ריבית נשך נוראה, כדאי לדעת שרכישת מכונית חדשה היא היום ההשקעה הגרועה ביותר הפוגעת בעיקר במעמד הביניים.
יש רכישות שאפשר להגדיר כהנאה. יש רכישות שהן צורך. ויש רכישות שהן פשוט אסון פיננסי. עבור רוב האנשים, קניית מכונית חדשה לחלוטין היא שילוב של שלושתם – ובעיקר האופציה השלישית.
המספרים מדברים בעד עצמם. מחקרים בינלאומיים עדכניים מראים שמכונית חדשה מאבדת בממוצע בין 50% ל-60% מערכה בתוך חמש שנים בלבד. חלק מהדגמים, בעיקר יוקרתיים וחשמליים, מאבדים אפילו יותר. כבר בשנה הראשונה מאבדת המכונית החדשה בין 15% ל-30% מערכה, לעיתים עוד לפני שהגיעה לטיפול הראשון.
המשמעות פשוטה: אדם שרכש רכב חדש ב-200 אלף שקלים עלול לגלות שבתוך ארבע או חמש שנים הוא שווה כ-100 אלף שקלים בלבד. מאה אלף שקלים התאדו. נעלמו. לא בגלל תאונה, לא בגלל תקלה, אלא פשוט בגלל חלוף הזמן.
והחידוש הגדול הוא… שאין באמת חידוש
בעבר הייתה הצדקה מסוימת להחליף מכונית כל כמה שנים. מנועים השתפרו דרמטית, מערכות בטיחות קפצו דור, צריכת הדלק השתנתה והטכנולוגיה עברה מהפכות.
היום המצב שונה לחלוטין.
המנועים המודרניים אמינים יותר מאי פעם. תיבות ההילוכים הגיעו לבשלות. מערכות הבלימה כמעט אינן משתנות. מערכות הבטיחות קיימות כמעט בכל מכונית משפחתית בת ארבע או חמש שנים.
אז מה השתנה באמת?
בעיקר גודל המסך.
עוד כמה אינצ’ים במולטימדיה. עוד תאורת אווירה. עוד אפליקציה שמפעילה את המזגן מרחוק. כל אלה נחמדים, אך אינם משנים את חוויית הנסיעה באופן המצדיק הפסד של עשרות ואף מאות אלפי שקלים.
הפשע הכלכלי של הישראלי הממוצע
ניקח דוגמה פשוטה.
מכונית חדשה: 220 אלף שקלים.
אותו דגם בדיוק, בן ארבע שנים: 120 אלף שקלים.
הפער: 100 אלף שקלים.
אם אותו סכום היה מושקע באפיק סולידי המניב 5% בשנה, הוא היה מייצר כ-5,000 שקלים בשנה. בתשואה של 7%-8% כבר מדובר ב-7,000 עד 8,000 שקלים בשנה, ובטווח ארוך הסכום גדל משמעותית בזכות ריבית דריבית.
במילים אחרות, מי שקונה רכב בן ארבע שנים במקום חדש, לא רק שחסך מאה אלף שקלים – הוא גם יוצר לעצמו נכס פיננסי שממשיך לעבוד עבורו.
וזה עוד לפני הביטוחים
ההוצאה אינה מסתכמת רק בפחת.
רכב חדש גורר בדרך כלל:
- ביטוח מקיף יקר יותר.
- עלויות מימון גבוהות יותר.
- ירידת ערך חדה יותר במקרה של תאונה.
- אגרת רישוי ובמקרים מסוימים גם עלויות מיגון ואבזור גבוהות יותר.
גם עלויות המימון הפכו למשמעותיות במיוחד בשנים האחרונות. רוכשי רכב חדש רבים לוקחים הלוואות ארוכות טווח ונשארים במשך שנים במצב שבו הם חייבים לבנק יותר מכפי ששווה המכונית שלהם בפועל.
ומה עם האמינות?
זהו אולי המיתוס הגדול ביותר.
מכונית בת ארבע או חמש שנים, שעברה טיפולים מסודרים ונסעה 20 עד 30 אלף קילומטרים בשנה, נמצאת עדיין באמצע חייה המכניים.
רוב המכוניות המודרניות מתוכננות להגיע ל-250-300 אלף קילומטרים ואף יותר, כאשר תחזוקה נכונה מאפשרת להן להמשיך לשרת את בעליהן עוד שנים רבות.
בפועל, בעלי רכב רבים מוכרים מכונית מצוינת רק משום שהגיעה לגיל ארבע או חמש – בדיוק השלב שבו קונה חכם יכול להיכנס ולקבל את מירב התמורה לכספו.
אז למי בכלל כדאי לקנות חדש?
למי שמחליף רכב כל שנתיים במסגרת עבודה.
למי שהרכב הוא חלק מהתדמית העסקית שלו.
למי שמבחינה רגשית פשוט חייב להריח את ריח הפלסטיק החדש.
אבל מבחינה כלכלית טהורה, עבור רוב משקי הבית, רכישת מכונית חדשה היא אחת העסקאות הגרועות ביותר שאפשר לבצע.
הקונה הראשון משלם את המחיר.
הקונה השני נהנה מהמוצר.
השורה התחתונה
אם אתם נוסעים 20-30 אלף קילומטרים בשנה, אין כמעט שום היגיון כלכלי ברכישת מכונית חדשה כאשר אפשר לקנות את אותו רכב בן ארבע או חמש שנים, ליהנות מאותה טכנולוגיה, מאותה רמת בטיחות ומאותו מנוע – ולשמור בכיס עשרות ואף מאות אלפי שקלים.
בעולם שבו כל שקל צריך לעבוד בשבילנו, המכונית החדשה אינה השקעה.
היא בעיקר הוצאה יוקרתית במסווה של צורך.
רמי יצהר | “עניין מרכזי” – Inyan Merkazi
