דורות של צופי טלוויזיה הכירו את הבלש איירונסייד כשהוא פותר פשעים מכיסא גלגלים לאחר שקליע הותיר אותו משותק. כמעט שישים שנה אחר כך נערכים בישראל לניסיון רפואי שנשמע אז כמדע בדיוני מוחלט: להשתיל באדם משותק רקמת חוט שדרה שגודלה במיוחד עבורו במעבדה ולנסות ליצור מחדש את הקשר שנקטע בין המוח לגוף. בניסויים בבעלי חיים התקבלו תוצאות יוצאות דופן. עכשיו מתקרב המבחן האמיתי — בן אדם.
איירונסייד היה אחד מגיבורי הטלוויזיה הגדולים של שנות השישים והשבעים. רוברט איירונסייד, בגילומו של ריימונד בר, נותר משותק לאחר שנורה והמשיך לנהל חקירות מכיסא גלגלים. הכיסא היה חלק בלתי נפרד מהדמות משום שבאותן שנים האפשרות לתקן פגיעה קשה בחוט השדרה היתה למעשה מדע בדיוני.
גם היום פגיעה מלאה בחוט השדרה היא מן האתגרים הקשים ביותר של הרפואה. כאשר המסלולים העצביים המקשרים בין המוח לגוף נהרסים, המוח יכול להמשיך לשלוח פקודות והשרירים עצמם עשויים להישאר קיימים — אבל הקשר ביניהם נקטע. עכשיו מנסים בישראל לבנות מחדש את הגשר.
הפיתוח נולד במעבדתו של פרופ׳ טל דביר באוניברסיטת תל אביב ומפותח באמצעות חברת מטריסלף. הרעיון אינו להשתיל חוט שדרה שלם ואינו להכניס לגוף מכונה שתעקוף את הפציעה. החוקרים מנסים לייצר עבור המטופל רקמה עצבית תלת־ממדית מתאיו שלו ולהשתיל אותה באזור שנפגע. במילים פשוטות: במקום שבו הכביש בין המוח לגוף נהרס, מנסים לגדל כביש ביולוגי חדש.
ההיערכות לקראת הניסוי בבני אדם כבר מתקדמת בשיתוף המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין. המטרה היא לאתר מועמדים מתאימים, לקחת מהם תאים ולייצר מהם את השתל האישי. אם השלבים המדעיים והרגולטוריים יושלמו כמתוכנן, הכוונה היא להתקדם לטיפול ראשון בבני אדם.
הסיבה לאופטימיות נמצאת בניסויים שקדמו לכך. בבעלי חיים עם פגיעות בחוט השדרה הצליחו השתלים להשתלב באזור הפגיעה, ובחלק משמעותי מהם נרשמה חזרה של יכולת תנועה והליכה. מדובר בתוצאה מסקרנת מאוד, אבל המעבר מבעלי חיים לבני אדם הוא המבחן הגדול: חוט השדרה האנושי מורכב בהרבה, הפציעות שונות זו מזו וגוף שחי במשך שנים עם שיתוק עובר שינויים נוספים בשרירים ובעצבים.
לכן המטופל הראשון לא ייכנס לחדר הניתוח עם הבטחה לצאת ממנו כשהוא הולך. בתחילת הדרך יבדקו החוקרים אם השתל בטוח, אם הוא נקלט, אם הרקמה שורדת ואם מופיעים סימנים לכך שהתקשורת העצבית מתחילה להשתקם. רק לאחר מכן תגיע השאלה שכולם רוצים לשאול: האם אפשר להחזיר תחושה, תנועה, יכולת לעמוד — ובסופו של דבר אולי גם ללכת.
אם אפילו חלק מן היעדים האלה יושגו, המשמעות תהיה עצומה. במשך עשרות שנים הרפואה ידעה לשקם אנשים לאחר פגיעות בחוט השדרה, למנוע סיבוכים, לחזק את מה שנותר פעיל ולשפר עצמאות ואיכות חיים. היא כמעט לא ידעה לעשות את הדבר שהמטופל רצה יותר מכול: לתקן את המקום שנפגע.
וזו למעשה המהפכה הגדולה שמתרחשת עכשיו ברפואה. במקום להסתפק בללמד אדם לחיות עם איבר שנפגע, מנסים לחדש אותו. תאי גזע, הנדסת רקמות, הדפסה ביולוגית, עריכת גנים ובינה מלאכותית מתחילים להתחבר לרעיון שפעם נשמע מופרך: הגוף האנושי אינו בהכרח מכונה שקיבלנו בלידה וכל חלק שנשבר בה נשאר שבור עד המוות. אולי חלק מהחלקים אפשר יהיה לתקן, לחדש ואפילו לגדל מחדש.
וזה גם מה שהופך את הניסוי הישראלי להרבה יותר מסיפור על שיתוק. אם רקמה עצבית שיוצרה במעבדה תוכל להשתלב בגוף ולהחזיר תפקוד שאבד, היא תהפוך להוכחת עיקרון לאחד הכיוונים המבטיחים ביותר של רפואת העתיד: מעבר מטיפול בנזק לתיקון הנזק עצמו.
איש אינו רשאי עדיין להבטיח למשותק שיקום וילך. הדרך מהניסוי הראשון לטיפול מוכח וזמין עלולה להיות ארוכה, והניסוי עצמו עלול שלא להשיג את התוצאה המקווה. אבל עצם העובדה שהמדע הגיע לשלב שבו נערכים להעביר את הרעיון מן המעבדה אל האדם היא התפתחות משמעותית.
לפני כמעט שישים שנה איירונסייד היה גיבור דווקא משום שלמד לחיות עם העובדה שלעולם לא יקום מכיסא הגלגלים.
כמעט שישים שנה אחר כך, בישראל, המדע מנסה לשנות את סוף הסיפור.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
