אוקראינה, שהפכה את הרחפנים וכטב״מי התקיפה לאחד מכלי הנשק החשובים ביותר במלחמה נגד רוסיה, יוצאת למהפכה הבאה: הקמת ״צבא רובוטים״ שיקבל בהדרגה את המשימות המסוכנות ביותר בשדה הקרב — מאספקת תחמושת ופינוי פצועים ועד סיור, מיקוש, הגנה על עמדות ותקיפת כוחות אויב.
מאחורי היוזמה עומד מיכאילו פדורוב, שר ההגנה האוקראיני לשעבר ומי שהיה ממובילי מהפכת הרחפנים של אוקראינה. ״צבא הרובוטים״ אינו יחידה צבאית חדשה וגם לא מפעל המייצר רובוט מסוג אחד. מדובר במערכת שלמה שאמורה לחבר בין חברות טכנולוגיה ביטחונית, מהנדסים, משקיעים והצבא האוקראיני: לפתח במהירות, להעביר כלים לניסוי בחזית, ללמוד מהחיילים מה עובד — ולייצר בכמויות את המערכות שיוכיחו את עצמן.
המטרה המרכזית פשוטה: במקום לשלוח חייל למקום שבו קיימת אפשרות לשלוח מכונה — שולחים מכונה.
וזה כבר הרבה יותר מחזון עתידני. רובוטים קרקעיים אוקראיניים מבצעים כיום אלפי משימות בחודש, ומתחילת השנה כבר בוצעו באמצעותם עשרות אלפי משימות מבצעיות ולוגיסטיות. אוקראינה אף התקשרה השנה לרכישת יותר מ־22 אלף מערכות רובוטיות קרקעיות — כמעט פי שניים מהכמות שנרכשה בכל השנה שעברה.
לא רובוקופ — אלא ״פרדות״ מכניות, אמבולנסים ורובוטים חמושים
כשמדברים על ״צבא רובוטים״ קל לדמיין מכונות דמויות אדם המסתערות עם רובים. המציאות הנוכחית הרבה יותר מעשית — ובמובנים רבים גם חשובה יותר.
חלק מהכלים נראים כמו רכב זעיר על גלגלים או זחלים. הם נמוכים, חזקים ופשוטים יחסית, וניתן להעמיס עליהם תחמושת, מזון, מים, סוללות וציוד ולהוביל אותם לעמדות קדמיות בלי לסכן נהג או חוליית אספקה.
אחרים מיועדים לפינוי פצועים. הרובוט מגיע לאזור הנתון לאש, מפנה את החייל ומאפשר לצוות הרפואי להישאר מאחור. המשמעות עצומה משום שפינוי נפגע אחד מחייב לעיתים כמה לוחמים נוספים להיחשף לאותו שטח מסוכן.
ישנם רובוטים הנדסיים המיועדים להנחת מוקשים ולפינויים, לפתיחת צירים ולפעילות בשטחים שבהם כל צעד אנושי עלול להיות קטלני. מערכות אחרות נושאות מצלמות רגילות ותרמיות, אמצעי תצפית וחיישנים ומסוגלות להתקרב לעמדות אויב לצורך איסוף מודיעין.
ובקצה נמצאים רובוטי הלחימה. על פלטפורמה קרקעית אפשר להתקין מקלע, מטול רימונים או אמצעי לחימה אחר ולהפעיל אותו מרחוק. קיימים גם כלים הנושאים חומר נפץ ונשלחים לעבר יעד כדי להתפוצץ עליו — למעשה המקבילה הקרקעית של רחפן מתאבד.
אוקראינה כבר עשתה את זה פעם אחת
הסיבה שכדאי להתייחס ברצינות לתוכנית החדשה נמצאת בשמיים.
ב־2022 השיקה אוקראינה את ״צבא הרחפנים״. מה שהחל כצורך דחוף של מדינה שהותקפה בידי מעצמה בעלת יתרון עצום בכוח אדם, מטוסים, טילים וארטילריה הפך בתוך שנים ספורות לתעשייה אדירה. לפי פדורוב, באוקראינה פועלים כיום יותר מ־700 יצרני כלי טיס בלתי מאוישים, והרחפנים אחראים ליותר מ־90% מהפגיעות המתועדות במטרות אויב. משרד ההגנה האוקראיני דיווח גם כי 95% מהכטב״מים שהוא רוכש מיוצרים כיום במדינה.
אוקראינה מתמחה היום כמעט בכל משפחת הכלים הבלתי מאוישים: רחפני FPV זולים המתנפלים על חיילים וכלי רכב; רחפני תצפית המסמנים מטרות; מפציצים כבדים המטילים מטענים; כטב״מי יירוט הצדים כלי טיס רוסיים; וכטב״מי תקיפה ארוכי טווח המסוגלים לחדור מאות ואף יותר מאלף קילומטרים לתוך רוסיה.
והם גורמים לפוטין נזק אדיר.
כטב״מים אוקראיניים פגעו שוב ושוב בבתי זיקוק, מתקני נפט, מחסנים, מפעלי תעשייה צבאית, בסיסים ושדות תעופה בעומק רוסיה. בגל תקיפות ענק בספטמבר שוגרו יותר מאלף כטב״מים לעבר מטרות רוסיות במהלך סוף שבוע אחד, ונפגעו בין היתר מתקני אנרגיה ותשתיות. הפעילות האווירית בנמלי התעופה המרכזיים של מוסקבה שובשה זמנית.
הנזק אינו מסתכם במה שמתפוצץ. רוסיה נאלצת לפזר מערכות הגנה אווירית על פני שטח עצום, להגן על מתקנים המרוחקים מאות קילומטרים מהחזית ולהשתמש לעיתים באמצעי יירוט יקרים נגד כלי טיס שמחירם נמוך בהרבה. במקביל, כל פגיעה בבית זיקוק או במתקן אנרגיה מחייבת תיקון, אבטחה והסטת משאבים נוספים להגנת העורף הרוסי.
זה אחד הלקחים הגדולים של המלחמה: כלי זול יחסית יכול לאלץ את היריב להשקיע סכומים עצומים בהתגוננות.
עכשיו המהפכה יורדת מהשמיים לקרקע
זה בדיוק ההיגיון של ״צבא הרובוטים״. האוקראינים אינם מחפשים בהכרח מכונה מושלמת ויקרה. הם רוצים הרבה כלים פשוטים יחסית, שניתן לייצר במהירות, לתקן בשטח ולהחליף אם הושמדו.
זו למעשה העתקת המודל שהצליח ברחפנים אל הקרקע: חברות פרטיות מפתחות, הצבא מנסה בחזית, החיילים מדווחים מה חסר, הדגם משתפר במהירות — ומה שעובד נכנס לייצור המוני.
השלב הבא יהיה חיבור בין המערכות. רחפן יזהה מטרה מלמעלה, מערכת מודיעין תעביר את מיקומה, ורובוט קרקעי יוכל להתקרב אליה, לצפות בה או לתקוף אותה. במקביל ינועו רובוטים אחרים עם תחמושת אל הכוחות ויפנו נפגעים לאחור.
החזון הרחוק יותר כולל גם רובוטים דמויי אדם, אבל כאן הטכנולוגיה עדיין ניצבת בפני מכשולים גדולים. שדה קרב מלא בבוץ, הריסות, תעלות, אש, שיבושי קשר ולוחמה אלקטרונית הוא מקום קשה בהרבה ממפעל או מעבדה. דווקא כלי פשוט על זחלים המסוגל לשאת מאות קילוגרמים עשוי להיות שימושי הרבה יותר מרובוט מרשים ההולך על שתי רגליים.
השאלה החדשה: למה בכלל לשלוח לשם חייל?
זו המשמעות האמיתית של המהלך האוקראיני.
במשך אלפי שנים שאל המפקד את עצמו איזה כוח לשלוח למשימה. המהפכה הרובוטית מוסיפה שאלה שונה לחלוטין: האם בכלל צריך לשלוח לשם בן אדם?
אם אפשר להעביר תחמושת בלי נהג, לפנות פצוע בלי לסכן ארבעה חיילים נוספים, לבדוק שדה מוקשים בלי חבלן, לצפות בעמדת אויב בלי סייר ולירות לעברה בלי להציב לוחם מאחורי המקלע — מבנה שדה הקרב מתחיל להשתנות.
אוקראינה כבר הוכיחה שמדינה הנתונה בנחיתות צבאית בתחומים מסורתיים יכולה לפצות עליה באמצעות חדשנות, ייצור מהיר וכלים זולים יחסית. ״צבא הרחפנים״ הפך בתוך ארבע שנים מרעיון שנולד מתוך מצוקה לאחד מסימני ההיכר של המלחמה.
עכשיו קייב מנסה לעשות ביבשה את מה שעשתה באוויר.
אם גם המהלך הזה יצליח, המורשת הצבאית החשובה ביותר של מלחמת אוקראינה עשויה להיות לא טנק חדש ולא טיל מהפכני, אלא שינוי עמוק הרבה יותר: במקומות שבהם מכונה יכולה להילחם, לשאת, לראות או להסתכן במקום אדם — האדם יישאר מאחור.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
