אי שם במתחם מאובטח ליד נמל התעופה של ז׳נבה מסתתר אחד מאוצרות האמנות הפרטיים המדהימים בעולם: אלפי ציורים של גדולי האמנים, ובהם כ־300 יצירות של פבלו פיקאסו. האיש שמאחורי האוצר הוא דיוויד נחמד, מיליארדר יהודי בן למשפחה שמוצאה בחלב שבסוריה, שהפך במשך עשרות שנים את אהבת האמנות, חוש העיתוי והיכולת להמתין בסבלנות לאימפריה השווה מיליארדי דולרים.
נחמד, בן 79, מתגורר במונקו ונחשב לאחד מסוחרי ואספני האמנות החשובים בעולם. ההערכות מדברות על כ־4,500 יצירות באוסף המשפחתי, ובהן מאות עבודות של האמנים הגדולים ביותר של המאות ה־19 וה־20. רק אוסף הפיקאסו — כ־300 יצירות — הוערך כבר לפני שנים בסביבות מיליארד דולר. לצד פיקאסו נמצאים באוצר המשפחתי מונה, מאטיס, רנואר, מודיליאני, מירו, קנדינסקי, רותקו ושורה ארוכה של שמות שכל יצירה חשובה שלהם יכולה להימכר במיליונים ולעיתים בעשרות מיליוני דולרים.
כיום מתפרסמות הערכות שלפיהן שווי האוסף המשפחתי כולו עשוי להגיע לכ־7 מיליארד דולר. אין מדובר באוסף ראווה התלוי כולו על קירות ארמון במונקו. חלק עצום מן היצירות הוחזק במשך השנים הרחק מעיני הציבור, במחסנים מאובטחים בז׳נבה. במובן הזה, נחמד בנה במשך עשרות שנים מעין בנק פרטי שהמטבעות השמורים בכספותיו הם פיקאסו, מונה, מאטיס ומודיליאני.
הסיפור מדהים עוד יותר כאשר חוזרים להתחלה. שורשי משפחת נחמד הם בקהילה היהודית של חלב. האב, הלל נחמד, היה בנקאי. בעקבות ההתנכלויות ליהודי סוריה עברה המשפחה לביירות, שם נולד דיוויד ב־1947, ובהמשך עברה למילאנו. האח הגדול ג׳וזפה, שכונה ג׳ו, היה הראשון שנשבה בקסמה של האמנות והכניס את אחיו הצעירים לעולם הזה. בשנות ה־60 כבר הסתובבו בני המשפחה בין גלריות, סוחרים ומכירות פומביות באירופה.
דיוויד היה יכול לבחור במסלול אחר לגמרי. הוא נמשך למתמטיקה, התעניין בשוק ההון והחזיק מוח של סוחר הרבה לפני שהפך לאחד מאנשי האמנות העשירים בעולם. אבל אחיו הכניס אותו לעולם שבו ציור יכול להיות בעת ובעונה אחת יצירת מופת, נכס נדיר והשקעה פיננסית יוצאת דופן.
כאן נולד המודל העסקי שהפך את משפחת נחמד לכוח עצום בשוק האמנות: לקנות איכות, לקנות הרבה — ובעיקר לא להיות מוכרחים למכור.
רוב סוחרי האמנות חיים מתזרים. הם קונים יצירה וצריכים למצוא לה קונה כדי לשחרר את הכסף לעסקה הבאה. משפחת נחמד בנתה לעצמה עוצמה מסוג אחר. ההון המשפחתי אפשר לה לקנות עשרות ומאות יצירות, להכניס אותן למחסן ולהמתין. שנה, חמש שנים, עשרים שנה ואפילו יותר.
נחמד עצמו הגדיר פעם את פיקאסו ומונה במונחים שכל משקיע בבורסה יבין מיד: מבחינתו הם כמו מיקרוסופט וקוקה־קולה. אולי אפשר להרוויח יותר על אמן צעיר ואופנתי, אבל ביצירות החשובות של השמות הגדולים הוא ראה נכסים מן הסוג שהעולם ימשיך לרצות גם בעוד עשרות שנים.
וזו היתה הברקה עצומה.
אמנות גדולה היא אחד הנכסים היחידים בעולם שההיצע שלהם לא רק מוגבל אלא סופי לחלוטין. אפשר להפיק עוד נפט, לכרות עוד זהב, לבנות עוד דירות ולהנפיק עוד מניות. אי אפשר לייצר עוד פיקאסו. האמן מת ב־1973, וכל יצירה חשובה שלו שנכנסת למוזיאון או לאוסף פרטי ארוך טווח מקטינה למעשה את הכמות הזמינה בשוק.
משפחת נחמד הבינה זאת מוקדם ופעלה בהתאם. כאשר אחרים נבהלו מירידות בשוק האמנות, בני המשפחה קנו. כאשר יצירות לא מצאו קונים, הם אספו. כאשר נדרש להמתין, הם המתינו. במקום לרדוף אחרי אופנות חולפות, הם צברו שוב ושוב את השמות שהפכו במשך השנים לנכסי העל של עולם האמנות.
התוצאה נמצאת במידה רבה בז׳נבה. והמילה ״מחסן״ מטעה. לא מדובר במחסן מאובק שבו ציורים עטופים בשמיכות, אלא במתחם אחסון מאובטח שבו מוחזקים כמה מנכסי היוקרה היקרים בעולם — אמנות, עתיקות, יין, תכשיטים וחפצי אספנות. ציור ששווה עשרות מיליוני דולרים יכול להיכנס לשם, להישמר במשך שנים בתנאים מבוקרים ולצאת רק כאשר מגיע הרגע המתאים.
שם הוחזק חלק ניכר מאוצר משפחת נחמד. לא כדי להרשים אורחים בסלון אלא כנכסים שממתינים בסבלנות.
וזה בדיוק ההבדל בין נחמד לאספן מיליארדר רגיל. הוא אוהב אמנות ומכיר אותה לעומק, אבל הוא גם סוחר ממולח. מבחינתו אין שום סתירה בין אהבה לפיקאסו לבין הידיעה כמה שווה פיקאסו ומתי כדאי למכור אותו. יצירה יכולה להישאר ברשות המשפחה עשרות שנים, להיות מושאלת לתערוכה במוזיאון, לחזור לאחסון — וביום שבו מגיע המחיר המתאים, להימכר.
גם לאחר שצבר מאות יצירות של פיקאסו, נחמד המשיך לקנות. כאשר הופיעה בשוק יצירה שחשב שהיא טובה ובמחיר שנראה לו נכון, העובדה שכבר היו ברשות המשפחה מאות עבודות של אותו אמן לא עצרה אותו. מבחינתו אין דבר כזה ״יש לי מספיק פיקאסו״ אם לפניך יצירה מצוינת שהמחיר שלה עשוי להיראות בעתיד זול.
מאחורי דיוויד עומדת שושלת שלמה. ג׳וזפה, עזרא ודיוויד בנו במשך עשרות שנים את העסק המשפחתי, והדור הבא המשיך אותו באמצעות גלריות ופעילות בשוק האמנות הבינלאומי. זה איננו אוסף שנוצר במסע קניות של מיליארדר שהתעשר בהייטק והחליט יום אחד לקשט את בתיו. זו התמחות משפחתית שנבנתה במשך יותר מחצי מאה, עם היכרות עמוקה של השוק וקשרים עם בתי מכירות, אספנים, גלריות ומוזיאונים בכל העולם.
והמספרים מסחררים. כבר לפני קרוב לשני עשורים הוערך כי במחסני המשפחה נמצאות בין 4,500 ל־5,000 יצירות בשווי של מיליארדי דולרים, ובהן כ־300 פיקאסו. מאז המשיכו יצירות־על של פיקאסו ושל אמנים אחרים לשבור שיאי מחיר, וההערכות הנוכחיות לגבי שווי האוצר המשפחתי מגיעות עד כ־7 מיליארד דולר.
אבל השווי אפילו אינו הדבר המעניין ביותר. מדהימה יותר העובדה שמשפחה אחת הצליחה לצבור כמות כזאת של יצירות שהעולם כולו מתחרה עליהן. בתערוכה שהציגה חלק מן האוסף המשפחתי במונקו הוצגו יותר ממאה עבודות של פיקאסו בלבד. מוזיאונים רבים בעולם היו חולמים על אוסף פיקאסו כזה, ואצל משפחת נחמד זו היתה רק פרוסה מתוך המאגר.
האוסף גם אינו קפוא. משפחת נחמד מוכרת וקונה כל הזמן. כאשר נדרש סכום גדול לרכישה חדשה, אפשר למכור שתיים או שלוש יצירות אחרות ולממן באמצעותן את העסקה. אחרי עשרות שנים של עליות מחירים, ציור שנקנה בסכום שנראה בזמנו עצום עשוי להפוך לנכס שמממן כמה רכישות חדשות.
כך נוצר מנגנון כמעט מושלם: הזמן מעלה את ערכן של היצירות הטובות ביותר, מכירה של חלק קטן מן האוסף מייצרת הון לרכישות חדשות, והרכישות החדשות מצטרפות למאגר שממשיך להתבגר ולהתייקר.
יש עוד פרט שמספר משהו על האיש. דיוויד נחמד אינו רק סוחר אמנות ומיליארדר. הוא גם היה אלוף העולם בשש־בש ב־1996. קשה למצוא משחק שמתאים יותר לדמותו: שילוב של מתמטיקה, הסתברות, סבלנות, הערכת סיכונים והיכולת לדעת מתי לתקוף ומתי להמתין.
אבל הסיפור הגדול נמצא בכל זאת ב־300 הפיקאסו.
בכל פעם שיצירה חשובה של פיקאסו נמכרת בעשרות מיליוני דולרים העולם מתפעל מן המחיר. נחמד מסתכל על התמונה אחרת. במשך עשרות שנים הוא ומשפחתו לא חיפשו את העסקה שתעשה אותם עשירים למחרת בבוקר. הם אספו את מה שהאמינו שהעולם ירצה תמיד — ואז נתנו לזמן לעשות את העבודה.
זה אולי הסוד הגדול של אימפריית נחמד. לא המצאה טכנולוגית, לא אקזיט ולא סטארט־אפ שנמכר ברגע הנכון. משפחה יהודית ששורשיה בחלב, עברה דרך ביירות ומילאנו והגיעה למונקו, הבינה מוקדם מאוד עיקרון כלכלי פשוט להפליא: כאשר אתה מחזיק במשהו שהעולם רוצה ושאי אפשר לייצר ממנו עוד — הזמן יכול להפוך לבעל הברית הטוב ביותר שלך.
אפשר לבנות עוד גורד שחקים, לייצר עוד מכונית־על, להנפיק עוד מיליארד מניות ואפילו לגלות מכרה זהב חדש. אבל פבלו פיקאסו מת לפני יותר מחצי מאה ולא יצייר עוד ציור אחד.
ודיוויד נחמד ומשפחתו כבר מחזיקים בכ־300 מהם.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
