צבא רוסיה ספג בחודש שעבר, לפי נתוני המטכ״ל האוקראיני, את מספר האבדות החודשי הגבוה ביותר שנרשם השנה: 46,320 הרוגים ופצועים בתוך 30 ימים בלבד — יותר מ־1,500 נפגעים ביום וכ־10,800 בשבוע. מדובר בנתון מדהים, גם במונחים של מלחמה הנמשכת יותר מארבע שנים וחצי. במקביל טוענת אוקראינה כי מתקפות הכטב״מים שלה פגעו ביותר ממחצית מכושר זיקוק הנפט הרוסי, אף שהיקף ההשבתה בפועל טרם אומת עצמאית. השילוב בין שחיקת הצבא, הפגיעה בתעשיית האנרגיה והמשבר הכלכלי המתפתח מציב את ולדימיר פוטין בפני אתגר הולך ומחריף.
הנתונים ממחישים את המחיר העצום שמשלמת רוסיה על ניסיונותיה להתקדם בחזית. למרות העליונות המספרית והיקף האש שהיא מפעילה, הישגיה הטריטוריאליים מוגבלים. אלפי חיילים נפגעים מדי שבוע בקרבות על שטחים מצומצמים, בעוד האוקראינים משכללים את יכולתם להשמיד כוחות רוסיים באמצעות כטב״מים זולים ומדויקים.
ההתפתחות המשמעותית ביותר היא השינוי באופי המלחמה. האוקראינים אינם מסתפקים עוד בפגיעה בטנקים, בתותחים ובריכוזי חיילים. הם מנהלים מערכה שיטתית נגד עורקי האספקה הרוסיים. משאיות המובילות דלק, תחמושת, מזון וציוד לחזית הפכו למטרות מרכזיות. כטב״מים מאתרים כלי רכב גם בעומק השטח הרוסי ומשמידים אותם בדרכם ליחידות הלוחמות. התוצאה היא פגיעה מצטברת ביכולת הצבא הרוסי לתחזק את כוחותיו ולהמשיך במתקפות.
במקביל מתרחבת המלחמה עמוק לתוך רוסיה. בתי זיקוק, מתקני אחסון נפט, צינורות הולכה, בסיסים צבאיים ותשתיות תקשורת נתונים למתקפות חוזרות ונשנות. בתחילת אוקטובר דווח על מתקפות כטב״מים נרחבות גם באזור מוסקבה, לרבות פגיעה במתקני דלק. השיבושים בתעשיית האנרגיה גורמים לירידה בייצור מוצרי נפט, מקשים על היצוא ותורמים להתייקרות הדלק בתוך רוסיה.
אלא שדווקא בשעה שתעשיית הנפט הרוסית סופגת פגיעות קשות, נכנס דונלד טראמפ לתמונה עם מהלך מדיני וכלכלי מעורר מחלוקת. נשיא ארצות הברית הגיע להבנות עם פוטין על חידוש אספקת סולר רוסי לשווקים הבינלאומיים, בהיקף ראשוני של יותר מ־300 אלף טונות, ובהמשך להגדלת הכמויות. במקביל דרש טראמפ מאוקראינה להפסיק את התקיפות על מתקני הנפט הרוסיים.
מאחורי המהלך ניצב גם אינטרס אמריקני מובהק. מחירי הדלק הגבוהים מכבידים על הכלכלה האמריקנית ועל הציבור, דווקא בשבועות שלפני בחירות האמצע לקונגרס. טראמפ מבקש להגדיל את היצע הדלק העולמי ולהביא להורדת מחירים. אלא שההסדר עשוי גם להקל על רוסיה מבחינה כלכלית, שכן הכנסות מתעשיית האנרגיה ממשיכות לממן חלק משמעותי מהוצאות המלחמה שלה.
טראמפ אף הכריז על הפסקת אש בתחום האנרגיה, אך ההכרזה לא לוותה בהסכם פומבי ומחייב בין הצדדים. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הופתע מהמהלך והודיע כי ארצו מוכנה להפסיק לתקוף בתי זיקוק רוסיים, בתנאי שמוסקבה תפסיק לתקוף את תשתיות החשמל והאנרגיה האוקראיניות. למרות ההכרזה האמריקנית, התקיפות הרוסיות נמשכו.
במקביל פתח טראמפ חזית פוליטית ישירה מול זלנסקי, כאשר דרש לקיים בחירות לנשיאות אוקראינה ואף קרא להחלפתו. זלנסקי השיב כי רק אזרחי אוקראינה יקבעו מי ינהיג אותם, והציע הפסקת אש מוחלטת למשך 60 ימים כדי לאפשר היערכות לבחירות. כיום, תחת המשטר הצבאי, אין אפשרות חוקית לקיים בחירות רגילות. מיליוני אזרחים עקורים מבתיהם, מאות אלפים משרתים בצבא, וחלקים נרחבים מהמדינה מצויים תחת אש או כיבוש.
הלחץ המדיני מגיע בשעה שפוטין מתמודד עם בעיה פנימית חמורה לא פחות: כיצד ממשיכים למלא את שורות הצבא כאשר מספר הנפגעים מגיע לעשרות אלפים בחודש? במשך שנים התבסס הגיוס הרוסי במידה רבה על תושבי הפריפריה, אזורים עניים, אסירים ומתנדבים שהתפתו למענקים כספיים גבוהים. אולם ככל שהאבדות מתרבות, גובר החשש שהקרמלין ייאלץ להרחיב את הגיוס גם למוסקבה, לסנט פטרבורג ולמרכזי הכוח הכלכליים והחברתיים.
זהו תרחיש רגיש במיוחד מבחינת השלטון הרוסי. הרחבת הגיוס לערים הגדולות עלולה להגדיל את המחיר הישיר שמשלמות משפחות בעלות השפעה כלכלית וחברתית, ולהגביר את ההתנגדות הציבורית למלחמה. בשלב זה אין אישור להחלטה על גיוס כללי חדש, אך הצורך המתמשך בכוח אדם מציב בפני הקרמלין דילמה קשה.
גם הכלכלה הרוסית מגלה סימני מצוקה. הגירעון בתקציב הפדרלי הגיע בשמונת החודשים הראשונים של השנה לכ־5.8 טריליון רובל, הרבה מעבר ליעד השנתי המקורי. ההוצאות הצבאיות העצומות, הפגיעה בהכנסות האנרגיה, הריבית הגבוהה והמחסור בעובדים מכבידים על המשק. האינפלציה השנתית הגיעה בספטמבר לכ־6.35 אחוזים, ההשקעות נחלשות והממשלה נדרשת לבחון העלאות מסים וקיצוצים. עם זאת, רוסיה עדיין מחזיקה במשאבים וביכולת מימון משמעותיים, ואין פירוש הנתונים שהיא ניצבת בפני קריסה כלכלית מיידית.
מנגד, גם אוקראינה משלמת מחיר עצום. רוסיה ממשיכה לתקוף תחנות כוח, מתקני תעשייה, מסילות רכבת, גשרים ונמלים. תשתיות החשמל נפגעות לקראת החורף, התעשייה האוקראינית מתקשה להתאושש והמדינה תלויה בסיוע מערבי למימון המלחמה והשירותים הציבוריים. הרוסים גם משכללים את מערך הכטב״מים שלהם ומפעילים כלי טיס מהירים ומתקדמים יותר, המקשים על מערכות ההגנה האווירית האוקראיניות.
כך הופכת המלחמה למערכה כוללת על יכולת העמידה הלאומית. רוסיה מנסה לשחוק את אוקראינה באמצעות מתקפות על עריה, תשתיותיה וכלכלתה. אוקראינה משיבה בפגיעה בעורקי האספקה הצבאיים, בתעשיית הנפט ובמתקנים אסטרטגיים בעומק רוסיה. שתי המדינות משלמות מחיר אנושי וכלכלי עצום, בעוד טראמפ מנסה לכפות שינוי באמצעות לחץ מדיני וכלכלי.
לאחר יותר מארבע שנים וחצי של מלחמה, השאלה כבר אינה רק מי יכבוש עוד עיירה או כמה קילומטרים של שטח. השאלה היא מי מסוגל להמשיך לספוג את האבדות, לממן את הלחימה, להחזיק את הכלכלה מתפקדת ולשמור על תמיכת הציבור.
פוטין ניצב בפני שחיקה צבאית מתמשכת, פגיעה בתעשיית האנרגיה והאפשרות שיידרש להרחיב את הגיוס לאוכלוסיות שעד כה הצליחו להתרחק מן המלחמה. זלנסקי נדרש להמשיך להילחם ובמקביל להתמודד עם לחץ אמריקני גובר. טראמפ, מצדו, מבקש הסדר שיביא להוזלת הדלק ולהישג מדיני.
ובתוך כל אלה נמשכת מלחמת הכטב״מים, המשנה מן היסוד את שדה הקרב המודרני. משאית דלק אחת, כטב״ם זול ומפעיל מיומן עשויים להשפיע על מהלך הקרבות לא פחות ממערכות נשק יקרות בהרבה.
זוהי כבר לא רק מלחמה על אדמת אוקראינה. זו מלחמת התשה כלכלית, טכנולוגית, חברתית ופוליטית, שבה גם העורף הרוסי משלם מחיר הולך וגדל.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
