איראן מחדשת את הצעתה לארצות הברית לפתוח את מצר הורמוז בתוך שבעה ימים, בתמורה להסרת המצור האמריקני על נמלי איראן, להקלה בסנקציות על יצוא הנפט שלה ולהפסקת הפעילות הצבאית באזור. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ’י הודיע כי ההצעה עדיין בתוקף, אך האשים את וושינגטון בחוסר נכונות להתקדם להסכם. במקביל ממשיך יו”ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף בקו המאיים של טהראן, שלפיו איראן מסוגלת לשגר טילים לעבר מטרות שתבחר ללא מגבלה. המסר הכפול ברור: איראן מציעה הסדר, אך אינה מוותרת על האיום הצבאי.
ההצהרה המחודשת של עראקצ’י מגיעה לאחר שבועות של קיפאון במגעים, כשאחד מנתיבי השיט החשובים בעולם עדיין משותק במידה ניכרת. ההצעה האיראנית אינה חדשה: היא הועברה לוושינגטון כבר באמצע ספטמבר באמצעות מתווכים, אולם כעת מנסה טהראן להחזירה למרכז סדר היום, על רקע המשבר המתמשך בשוק האנרגיה והלחץ הכלכלי הגובר על ארצות הברית.
לפי המתווה האיראני, אם האמריקנים יקבלו את התנאים, ניתן יהיה לחדש את התנועה במצר בתוך כשבוע ולשוב לשולחן המשא ומתן. אלא שמאחורי לוח הזמנים הקצר מסתתרת מחלוקת עמוקה: איראן דורשת לא רק את הסרת המצור הימי, אלא גם הקלות בסנקציות הנפט, שחרור כספים מוקפאים והפסקת פעולות האיבה בחזיתות האזוריות.
וושינגטון, לעומת זאת, מתעקשת כי כל הסדר משמעותי חייב לכלול כבר בראשיתו את סוגיית הגרעין האיראני. סגן הנשיא ג’יי־די ואנס הבהיר כי ארצות הברית דורשת צמצום משמעותי של יכולת העשרת האורניום האיראנית. בטהראן מסרבים לקשור את פתיחתו המיידית של המצר לוויתורים מוקדמים בנושא הגרעין.
כאן טמון לב המשבר: האמריקנים מבקשים להשתמש במצור הכלכלי כדי להשיג ויתורים אסטרטגיים, ואילו האיראנים משתמשים בשליטתם בנתיב השיט כדי לכפות הסרת לחצים כלכליים וצבאיים. שני הצדדים מחזיקים באמצעי לחץ כבדי משקל, אך אף אחד מהם אינו ממהר לוותר.
חשיבותו של הורמוז חורגת בהרבה מהעימות בין שתי המדינות. לפני המלחמה עברו במצר כחמישית מהסחר העולמי בנפט ובגז טבעי נוזלי. השיבושים המתמשכים מאלצים חברות ספנות לשנות מסלולים, מעלים את עלויות ההובלה והביטוח ופוגעים באספקת האנרגיה לשווקים מרכזיים באסיה ובאירופה.
גם פתיחה מחודשת של המצר לא תחזיר בהכרח את המצב לקדמותו בתוך ימים. חברות הספנות יצטרכו להשתכנע שסכנת התקיפות והמוקשים הוסרה, שחופש השיט מובטח ושלא צפויה סגירה נוספת. בלי ערבויות ביטחוניות אמינות, חלק מבעלי האוניות עלולים להמשיך להימנע מהמעבר.
עבור טראמפ, ההתפתחות מגיעה בעיתוי רגיש במיוחד. בחירות האמצע בארצות הברית מתקרבות, והתייקרות הדלק הפכה לבעיה פוליטית וכלכלית. פתיחת הורמוז עשויה להקל את הלחץ על שוק האנרגיה, אך הסכם שיתפרש ככניעה לדרישות האיראניות עלול לעורר התנגדות בוושינגטון ובקרב בעלות בריתה של ארצות הברית.
גם בישראל ובמדינות המפרץ עוקבים בדריכות. הסכם שיצמצם את סכנת ההתלקחות עשוי להעניק הקלה כלכלית וביטחונית לאזור כולו. מנגד, הסרת סנקציות בלי מגבלות משמעותיות על יכולותיה הצבאיות של איראן עלולה לעורר חשש שהמשטר בטהראן ינצל את ההכנסות המחודשות לחיזוק כוחו.
האיום שהשמיע קאליבאף משתלב באסטרטגיה האיראנית של ניהול משא ומתן מתוך הפגנת כוח. עם זאת, הצהרה על יכולת לשגר טילים ללא מגבלה היא טענה איראנית, ולא נתון צבאי מאומת. היקף המלאים, קצב הייצור והיכולת להתמיד במתקפות אינם ידועים במלואם.
מבחינה מדינית, ההצעה האיראנית מעמידה את טראמפ בפני החלטה מורכבת: האם להעדיף הסדר מוגבל שיאפשר חידוש מהיר של השיט ויקל על מחירי האנרגיה, או להתעקש על הסכם רחב יותר שיטפל גם בתוכנית הגרעין ובאיום הצבאי האיראני, במחיר המשך השיבושים והסיכון להסלמה.
בינתיים אין הסכם, אין מועד מוסכם לפתיחת המצר ואין התחייבות אמריקנית לקבל את התנאים. מה שיש הוא הצעה איראנית מחודשת, איומים צבאיים וקיפאון במשא ומתן.
הימים הקרובים עשויים להבהיר אם מדובר בפתח ממשי להסדר או בעוד סיבוב במאבק הלחצים. דבר אחד כבר ברור: מצר הורמוז הפך ממעבר ימי חיוני למוקד שבו מתנגשים האינטרסים הביטחוניים, הכלכליים והפוליטיים של המעצמות. כל עוד לא יושג הסדר יציב, מחיר העימות ימשיך להגיע גם למדינות ולאזרחים המרוחקים אלפי קילומטרים מהמפרץ הפרסי.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שגם אותה לא כדאי להחמיץ.
