שלושה סרטים חדשים שעלו השבוע לאקרנים בישראל מציעים שלוש חוויות קולנועיות שונות לחלוטין: מותחן הישרדות בלתי מתקבל על הדעת שמתגלה כהפתעה מרגשת, דרמה פוליטית על הולדת משטרו של ולדימיר פוטין וסרט ישראלי חדש של אבי נשר, המנסה למצוא אהבה ואנושיות בתוך האסון של 7 באוקטובר.
שלושתם החלו להציג בישראל ב־15 באוקטובר, ולכל אחד מהם סיבה טובה למשוך אותנו אל אולם הקולנוע. אבל לא כולם מתאימים לכל צופה, ולא כולם זוכים לאותה התלהבות מצד המבקרים.
״נפילת הלווייתן״ – האיש שנבלע בידי לווייתן ומגלה בתוכו את עצמו
נתחיל בהפתעה הגדולה. ״נפילת הלווייתן״ (Whalefall) מציג עלילה שנשמעת כמו בדיחה או סרט אימה זול: צעיר יוצא לצלול באוקיינוס השקט, נבלע בידי לווייתן ענק ומנסה לשרוד בתוך גופו של היונק העצום.
אלא שהבמאי בריאן דאפילד מצליח להפוך את הרעיון המופרך לכאורה לסרט מותח, מקורי ובעל עומק רגשי מפתיע.
גיבור הסרט, בגילומו של אוסטין אברמס, יוצא לחפש את שרידיו של אביו המת, שאותו מגלם ג’וש ברולין. האב הותיר אחריו מערכת יחסים קשה, זיכרונות מכאיבים וטראומה שעדיין מנהלת את חייו של הבן. כאשר הצעיר מוצא את עצמו לכוד בתוך הלווייתן, המאבק הפיזי על כל נשימה הופך בהדרגה גם למאבק פסיכולוגי בזיכרונותיו.
הסרט משלב אימת הישרדות, דרמה משפחתית ודימויים מיתולוגיים המזכירים את סיפור יונה הנביא. הסביבה הבלתי אפשרית שבה מתרחשת העלילה מעניקה ליוצרים הזדמנות ליצור עולם קולנועי כמעט סוריאליסטי, שבו הגבול בין המציאות, הזיכרון וההזיה מיטשטש.
הסרט נמשך 105 דקות, ולצד אברמס וברולין משתתפת בו גם אליזבת שו.
הביקורות הראשונות בישראל מצביעות על הפתעה נעימה. דווקא סרט שנראה על הנייר כמו גימיק הוליוודי מתגלה כיצירה העוסקת באובדן, בסליחה וביכולת להשתחרר מעבר קשה.
ההמלצה שלנו: מי שמוכן לקבל הנחת יסוד פנטסטית וליהנות מקולנוע שאינו חושש לקחת סיכונים, עשוי למצוא כאן את הסרט המפתיע של השבוע.
״סודות מהקרמלין״ – כך בונים שליט, מייצרים אויבים וממציאים אמת חדשה
הסרט השני, ״סודות מהקרמלין״ (The Wizard of the Kremlin), עוסק בנושא שהופך אותו לרלוונטי במיוחד למציאות העולמית: הדרך שבה פוליטיקה, תקשורת, תעמולה ומניפולציות פסיכולוגיות מתמזגות למנגנון שלטוני רב־עוצמה.
הבמאי הצרפתי אוליבייה אסיאס חוזר לרוסיה של שנות התשעים, לאחר התמוטטות ברית המועצות. בתוך הכאוס הכלכלי והפוליטי צומח ואדים בראנוב, איש תקשורת ותיאטרון מבריק, בגילומו של פול דאנו, שמזהה את האפשרות להפוך את המציאות עצמה לחומר גלם פוליטי.
בראנוב מתקרב לוולדימיר פוטין הצעיר, שאותו מגלם ג’וד לאו, והופך לאחד מאדריכלי עלייתו לשלטון. הוא אינו מסתפק בכתיבת נאומים או בניהול מערכות בחירות. הוא מבין שכדי לשלוט בציבור אין הכרח לשכנע אותו באמת אחת. לעיתים יעיל יותר להציף אותו בגרסאות סותרות של המציאות, לערער את אמונו בכל מקור מידע ולהפוך את עצם החיפוש אחר אמת למשימה מתישה.
זהו לבו הרעיוני של הסרט, המבוסס על ספרו של ג’וליאנו דה אמפולי. דמותו של בראנוב בדיונית, אך היא שואבת השראה מדמויות אמיתיות שפעלו בסביבתו של פוטין, ובראשן היועץ הפוליטי ולדיסלב סורקוב.
לצד דאנו ולאו מופיעה אליסיה ויקנדר, והסרט נמשך 143 דקות.
כאן גם טמונה חולשתו האפשרית: מדובר בדרמה ארוכה, עתירת דיאלוגים, הסברים ומשחקי כוח. מי שמצפה לסרט ריגול קצבי, מרדפים והתנקשויות עלול להתאכזב. הביקורות חלוקות באשר ליכולתו להפוך את הרעיונות הפוליטיים המרתקים לדרמה קולנועית סוחפת.
אבל עבור מי שמתעניין במנגנוני שלטון, בפסיכולוגיה פוליטית ובהנדסת תודעה, הסרט מציע נושא מרתק במיוחד.
השאלה שהוא מעורר אינה רק כיצד עלה פוטין לשלטון, אלא כיצד הצליחה מערכת פוליטית להפוך את התעמולה למכשיר שבאמצעותו הציבור מתקשה עוד להבחין בין עובדות, בדיות ואינטרסים.
ההמלצה שלנו: לצופים שאוהבים קולנוע פוליטי אינטלקטואלי, זהו הסרט המסקרן מבין השלושה. לאחרים הוא עלול להרגיש כמו הרצאה ארוכה ומושקעת.
״האהבות שלנו״ – אבי נשר חוזר ל־7 באוקטובר ומחפש את מה שנותר מן האהבה
הסרט השלישי הוא הישראלי שבחבורה, וכנראה גם הטעון ביותר מבחינה רגשית.
אבי נשר, מבכירי הבמאים בישראל, מציג ב״האהבות שלנו״ דרמה הבנויה מסיפוריהן של שבע דמויות, שחייהן ומערכות היחסים שלהן מצטלבים סביב אירועי 7 באוקטובר.
ערב האסון נדמה לגיבורים שהבעיות האישיות שלהם הן סוף העולם. אהבות שנכזבו, מערכות יחסים שהתפרקו, אכזבות משפחתיות ופצעים רגשיים ממלאים את עולמם. ואז מגיעה השבת השחורה, וכל מה שנראה עד אותו רגע כטרגדיה פרטית מקבל משמעות אחרת לחלוטין.
נשר אינו מנסה ליצור סרט מלחמה קלאסי. הוא מתעניין פחות בשחזור הקרבות ויותר באנשים שנקלעו לאסון, בבחירות שהם נאלצו לעשות וביכולת האנושית למצוא קשר, חמלה ואהבה גם כאשר המציאות מתפרקת.
בין המשתתפים שלום מיכאלשווילי, מגי אזרזר, יניב ביטון, נועה כהן והדס ירון.
הסרט נמשך 117 דקות, והתגובות הראשונות מדגישות את המשחק ואת הרגישות שבה מטופלים היחסים האנושיים.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מן הקושי הכרוך בצפייה בסרט העוסק באירועים שהפצעים שהותירו עדיין פתוחים. עבור חלק מהצופים זו עשויה להיות חוויה מטלטלת ומעוררת מחשבה; אחרים יעדיפו להתרחק בינתיים מיצירה שמחזירה אותם אל האסון.
נשר מבקש להציע לא רק זיכרון של אימה, אלא גם אפשרות לתקווה. השאלה אם הצליח בכך תישאר, במידה רבה, אישית.
אז במה כדאי לבחור?
אם אתם מחפשים סרט שיפתיע אתכם, ימתח את העצבים ויציע גם חוויה רגשית בלתי צפויה, ״נפילת הלווייתן״ הוא הבחירה הראשונה שלנו.
אם אתם אוהבים פוליטיקה, תככים, תקשורת והבנת מנגנוני הכוח שמעצבים את העולם, ״סודות מהקרמלין״ עשוי לספק חומר למחשבה הרבה אחרי היציאה מהאולם, בתנאי שיש לכם סבלנות לקולנוע איטי ומדבר.
ואם אתם מעדיפים קולנוע ישראלי בעל מטען רגשי עמוק, כזה שמבקש להתמודד עם המציאות שלנו ולא לברוח ממנה, ״האהבות שלנו״ הוא הסרט שכדאי לשקול.
שלושה סרטים, שלושה עולמות: אדם שנאבק לצאת מבטנו של לווייתן, פוליטיקאי שמבקש לשלוט בתודעתם של מיליונים, ובני אדם שמנסים להמשיך לאהוב אחרי שהעולם שלהם התמוטט.
וזו בדיוק גדולתו של הקולנוע: הוא יכול לקחת אותנו למקומות שמעולם לא היינו בהם, ובאותה נשימה להחזיר אותנו אל עצמנו.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שתמיד כדאי לדעת.
