נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן חשף הלילה כי בפגישה דרמטית עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, קיבל התחייבות חד־משמעית שהבית הלבן יפעיל לחץ ישיר על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להביא לסיום הלחימה בעזה במהרה. הדברים באים ימים ספורים לאחר מפגש רחב היקף של טראמפ עם מנהיגי מדינות ערב והמוסלמיות, שבו הוצגה תוכנית אמריקאית בת 21 נקודות להסדר כולל במזרח התיכון.
ההבטחה הדרמטית: "כפייה על נתניהו"
במהלך פגישה שנמשכה אל תוך הלילה, הודיע ארדואן כי טראמפ "הבהיר ללא שום ספק" שהוא מתכוון לפעול אישית מול נתניהו כדי להפסיק את המלחמה המתמשכת ברצועת עזה. "הנשיא האמריקאי התחייב בפניי להביא לסיום הלחימה בזמן הקרוב ביותר, ולא להסתפק בהצהרות ריקות מתוכן", אמר ארדואן לעיתונאים באנקרה.
במקביל, לשכת הנשיאות הטורקית נאלצה לספק הבהרות לגבי ניסוחי הדברים, לאחר שבכמה כלי תקשורת דווח כי תרגום שגוי יצר רושם מוגזם. אך המסר הפוליטי ברור: טורקיה מתייצבת כמי שמציגה הבטחה אמריקאית מחייבת — לא פחות מכפייה על ישראל.
ההקשר האזורי: טראמפ והעולם הערבי
הצהרת ארדואן אינה מנותקת מהתהליכים שהתרחשו בניו־יורק לפני ימים אחדים: טראמפ כינס פסגה מיוחדת עם מנהיגי ערב ומוסלמים במסגרת העצרת הכללית של האו״ם. בפסגה זו הוצגה "תוכנית 21 הנקודות", שבמרכזה:
הפסקת אש הדרגתית והפסקת פעולות צבאיות בעזה.
שחרור כלל החטופים והשבויים.
הקמת מנגנון בינלאומי לשיקום הרצועה.
התחייבות אמריקאית מפורשת לא לאפשר לישראל לספח שטחים בגדה המערבית.
ארדואן הגדיר את המפגש "פורה וחיובי", וטען כי טראמפ "הקשיב ברצינות" לדרישות המדינות המוסלמיות. ההתחייבות שקיבל הלילה, לדבריו, היא המשך ישיר לאותה יוזמה.
בין וושינגטון לירושלים: מבחן המציאות
הבטחת טראמפ מציבה את ישראל בפני מציאות מורכבת:
1. לחץ ישיר מהבית הלבן – טראמפ עשוי לקשור בין צעדים מדיניים וכלכליים לבין מוכנות ישראלית לסיום הלחימה.
2. התנגדות בירושלים – נתניהו ובכירים בקואליציה רואים במבצע בעזה יעד אסטרטגי, ועל כן יתנגדו ל"כפייה חיצונית" שתיתפס כפגיעה בריבונות.
3. שבריריות אזורית – חמאס, הרשות הפלסטינית ומדינות ערביות חלוקות ביניהן לגבי עתיד הרצועה. כל מהלך אמריקאי־טורקי יתקל בהתנגדויות פנימיות.
4. שיקול דעת אמריקאי – טראמפ נדרש להוכיח למנהיגי ערב כי הוא עומד במילתו, אך עליו להימנע מהסלמת משבר מול ישראל — שותפה אסטרטגית מרכזית.
הקולות מטורקיה: תרגום או מציאות?
לאחר פרסום דבריו של ארדואן, לשכתו טענה כי חלק מהדיווחים בתקשורת היו תוצאה של תרגום שגוי. לפי ההבהרה, הנשיא לא התכוון לומר שטראמפ "יכפה" בכוח על ישראל, אלא שיפעל "במלוא מאמציו הדיפלומטיים" להביא לסיום המלחמות. אולם עצם הדגשת המונח "בזמן הקרוב ביותר" מדגישה את הציפיות הגבוהות שהציב ארדואן בפני הציבור הטורקי והעולם המוסלמי.
ניתוח: מה צפוי בהמשך?
תרחיש ראשון: טראמפ מפעיל לחץ מתון – יוזמות לשיחות עקיפות, הצגת טיוטות להסדר ודרישות מתונות מנתניהו.
תרחיש שני: לחץ דרמטי – קישור סיוע ביטחוני־כלכלי לישראל בהתקדמות להפסקת אש.
תרחיש שלישי: פערי הבטחות – ארדואן מציג הישג דיפלומטי פנימי, אך בפועל לא מתבצע שינוי מהותי במדיניות האמריקאית־ישראלית.
ותרחיש הכי מעשי: ביבי משכנע את טראמפ להמשיך במלחמה כדי לשמר את שלטונו הדירקטוריון בישראל המועיל לכאורה לאמריקה בכלל ולטראמפ אישית. עד עכשיו זה עבד.
בכל מקרה, עצם השימוש במילים "כפייה על נתניהו" מציב את הסוגיה בעין סערה בינלאומית, ומעלה את השאלה: האם טראמפ באמת מתכוון לחרוג ממדיניות התמיכה המסורתית בישראל, או שמדובר בהצהרה שנועדה להרגיע את דעת הקהל הערבית והטורקית?
סיכום
הפגישה הלילית בין טראמפ לארדואן עשויה להיזכר כאחד הרגעים הדרמטיים ביותר במאמצי התיווך לסיום המלחמה בעזה. ההבטחה האמריקאית, כפי שהוצגה באנקרה, היא לא פחות מהתחייבות להפעיל לחץ על ראש ממשלת ישראל – מהלך חסר תקדים ביחסי וושינגטון־ירושלים. אולם בין הצהרות מרהיבות לבין יישום בשטח מפרידים אינטרסים, לחצים פנימיים ומציאות אזורית מורכבת.
הימים הקרובים יוכיחו אם טראמפ יעמוד במילתו – או שמדובר בעוד חוליה בשרשרת הבטחות שלא התממשו.
עניין מרכזי
