סערה עולמית והפגנות ענק ברחבי העולם נגד נתניהו בשל החלטתו לעצור בכוח צבאי את משט המחאה לעזה. הטענה היא שעצירת שיירת הספינות ומעצר אזרחים בלתי חמושים במים בינלאומיים מהווה הפרה גסה של החוק הבינלאומי. עם זאת, אוניות מלחמה של מדינות כמו ספרד, איטליה וטורקיה המלוות את המפגינים הקוראים לסיום מיידי של המלחמה וסיום מסכת הזוועות והמוות שנכפים על שני מיליון אזרחים בלתי מעורבים, אינם מתערבים. צה״ל מצידו עושה מאמץ עליון למנוע עימותים כוחניים ופגיעה במפגינים זכר להרג המפגינים במשט המרמרה לפני 15 שנים.
עצירת המשט לעזה נעשתה מול מצלמות בשידור חי והוציאה לרחובות באופן מיידי רבבות מפגינים. המחאה רק בתחילתה ואין לדעת לאן תתגלגל. במדינות האיחוד האירופי מודאגים מאוד שמא המחאות יופנו גם לממשלות. כל זה נעשה כשבמקביל מתעצמות התקיפות בתוככי העיר עזה והדיווחים משם מציפים את כל כלי התקשורת בעולם זולת ישראל.
מאת רמי יצהר – חדשות וסקופים מאז 1999 | Inyan Merkazi / News-Israel.net
העולם עצר נשימה. עשרות עדשות מצלמה שידרו בשידור חי מהים התיכון כשה־Global Sumud Flotilla – מערך אזרחי של עשרות כלי שיט עם מאות פעילים מ־44 מדינות – התקרב לגבול החסימה הימית לעזה. הזרמים הדיגיטליים מילאו מסכים ברחבי הגלובוס; ספינות עם מצלמות חיות, ערוצי סטרים ייעודיים ומדיה אזרחית שידרו ללא הפסקה, ויצרו אחת מסערות המדיה העולמיות הגדולות של השנים האחרונות. בזמן שהשידורים רצים וכותרות מתעדכנות מרגע לרגע, הצי הישראלי החל במבצע ימי תקיף לעצירת חלק מהכלים והסבתם לנמל אשדוד.
בעיצומו של יום הכיפורים (1–2 באוקטובר 2025), כשהעולם מביט ישירות ללב הים דרך מצלמות חיות – הטיימליין כולו תלוי בהחלטה פוליטית אחת בירושלים. ברצונו של בנימין נתניהו – כך טוענים פעילים, דיפלומטים ופרשנים בזירה – אפשר לעצור הכל ברגע; בפועל, ישראל בוחרת להקשיח קו, להכריע בים, ולהמשיך בפעולה צבאית בעומק עזה. זהו רגע מבחן שבו ביטחון, משפט בינלאומי והומניטריות מתנגשים בעוצמה.
מה קרה במים: האינטרסקט של ברזל ו”סומוד”
לפי סוכנות AP ורשתות חדשות בינלאומיות, לפחות 13 כלי שיט מתוך הפלוטילה עוכבו או הוסטו על ידי חיל הים הישראלי, חלקם תוך השתלטות, ירי תותחי מים ושיבושי קשר. בין המעוכבים – שמות שהפכו לסמלים בינלאומיים, בהם גרטה טונברג, לצד פרלמנטרים אירופיים ואנשי רפואה ותקשורת. ישראל דיווחה שהמעוכבים “בטוחים” ויוסטו לישראל להליכים, והדגישה שהסיוע ההומניטרי צריך לעבור רק דרך ערוצים מוסדרים. במקביל, מארגני המשט הודיעו שחלק משמעותי מהשיירה ממשיך קדימה.
“אנחנו אזרחים לא חמושים, בלב ים, עם מצלמות חיות. מולנו סירות זודיאק חמושות וסילוני מים שחותכים את הגלים. הם ניסו לנתק לנו תקשורת – אבל העולם כבר על הקו.” – פעיל ספרדי מתוך שידור חי של אחד הכלים.
הדימוי שהדהד בעולם: שיירת כלי שיט אזרחיים – חלקם עם צוותי מדיה ורפואה – מול צי מדינתי. הצלבות טענות על תקיפות רחפנים, דליקות, “פסי־אופס” (לחץ פסיכולוגי/קולי) ושיבושי תקשורת הפכו את הים לבמה גלובלית – והפכו כל פריים לראיה במאבק נרטיבים בינלאומי.
האירוע המכונן: מה”פמילי בואט” ועד ההשתלטויות העמוקות
במוקד תשומת לב עמדו כלי דגל שעליהם צוותי תקשורת ורפואה. מארגנים טענו שנרשמו פגיעות מרחפנים ודליקה על אחד הכלים; גורמים אחרים טענו לתקלות פנימיות. כך או כך – הקו נחצה: השתלטויות בעומק הים (כ־70–75 מייל מנמל היעד), עיכובים והעברות כפויות לישראל. השידורים החזקים – עד ש”נחתכו” – חיזקו את תחושת הדרמה והפרו־אקטיביות האזרחית מול הכוח המדינתי. 
אירופה רועמת: מברלין לפריז ולבריסל – רחובות מתמלאים, איגודים מצטרפים
בזמן הספירה לאחור בים, היבשה בערה: בברלין, פריז, בריסל ולונדון נרשמו הפגנות ענק – עשרות אלפים בחלק מהמוקדים – עם קריאות לסנקציות, הפסקת העברת נשק ופתיחת מסדרונות ימיים והומניטריים לעזה. חלק מההפגנות לוו בחסימות דרכים ונמלים, וחלקן הובלו על ידי איגודים מקצועיים. במקביל, פרלמנטרים ואישי ציבור באירופה ובאמריקה הלטינית פרסמו גינויים חריפים להשתלטויות ולמעצרים.
בזירה הממשלתית – יוון התחייבה להבטיח מעבר בטוח לכלי הפלוטילה במים הטריטוריאליים שלה, ואף ציינה שיהיו חקירות לגבי אירועי הרחפנים. הדיפלומטיה האירופית הולכת על חבל דק: בין עמידה על חופש השיט והסיוע לבין הבריתות הביטחוניות עם ישראל.
קולומביה “שוברת קיר”: לא עוד הצהרות – צעדים שמכאיבים בכיס
בעוד אירופה סופרת מפגינים, קולומביה של הנשיא גוסטבו פטרו מפילה את הכפפה: עצירת יצוא הפחם לישראל והוראה לצי למנוע יציאת מטענים – צעד שהחל כבר ב־2024 וחודש שוב ב־2025 כמדיניות מוצהרת. מעבר לסמליות, זו פגיעה אנרגטית ומסחרית מוחשית שמאותתת למדינות נוספות מה אפשר לעשות מעבר להצהרות. נתוני ספטמבר מצביעים על צלילה ביצוא הפחם בעקבות האיסור – והמגמה מתחדדת.
“לא טון אחד של פחם ישראלי יצא מכאן. לא נממן מלחמות בנפשנו.” – גוסטבו פטרו, נשיא קולומביה.
משפט בינלאומי מול מציאות מבצעית: מי צודק בים?
בלב הוויכוח: חוק הים והחסימה הימית.
• העמדה הישראלית: חסימה צבאית מותרת בזמן סכסוך מזוין, לרבות אכיפה במים בינלאומיים בתנאים מסוימים, כל עוד יש מנגנונים לעברת סיוע בערוצים מוסדרים.
• עמדת המתנגדים (ארגוני זכויות אדם, מומחי או״ם וחוקרים): חסימה שמייצרת מחסור שיטתי מהווה ענישה קולקטיבית; פגיעה בספינות אזרחיות לא חמושות, במיוחד כשהן נושאות סיוע וצוותי מדיה/רפואה, היא פגיעה חמורה בחופש השיט ובדין ההומניטרי. מומחי או״ם קוראים להגן על נוסעי המשט במלואם.
בין שורות הפסיקה והמדריכים המקצועיים (כמו San Remo Manual) מתנהל קרב פרשני: האם חסימה קיימת, נוכח היקפי המצוקה ההומניטרית, עדיין נחשבת “חוקית”? ארגוני הפלוטילה טוענים שלא – ומבססים את עמדתם על ניתוחים משפטיים ייעודיים. ישראל טוענת שכן – וממשיכה לאכוף.
“הכל תלוי בירושלים”: הממד הפוליטי
בצל השידורים החיים והלחצים הבינלאומיים, נמתח מבט אל לשכת ראש הממשלה בירושלים. מבקריה של הממשלה טוענים: ברצונו של נתניהו – אפשר לעצור את האירוע כבר בשלביו הראשונים, לאפשר סיוע ימי בפיקוח בינלאומי או להרחיב משמעותית את ערוצי הכניסה. במקום זאת, כך הם אומרים, בחר נתניהו בקו קשוח: הפעלת כוח ימי, הסבת כלים, המשך לחימה בעזה, אפילו בימים קדושים ליהודים ולישראלים. מנגד, ישראל מציגה הצדקת ביטחון ברורה: החשש מהברחות נשק ויכולות כפולות־שימוש במסווה של סיוע.
הזירה ההומניטרית: עזה בין מסך שחור למציאות שחורה
מעבר לנרטיבים, המציאות בעזה נותרת קודרת: מחסור חמור במזון, תרופות ודלק, בתי חולים בעומס קיצוני ותשתיות קריטיות שנפגעו. גם אם המשט יצליח “לסדוק” את הסטטוס־קוו תקשורתית – הצרכים עצומים והמערכת הבינלאומית נדרשת להסדרי מעבר יציבים וקבועים. הנתון הפשוט: כל יום של עיכוב – מחריף מצוקה.
מה צפוי עכשיו: שלושה תרחישים
1. הסלמה ימית־דיפלומטית – המשך השתלטויות, החזרת פעילים למדינות מוצאם, והידוק הלחץ הציבורי באירופה; בד בבד, עוד צעדים כלכליים מצד מדינות הדרום הגלובלי נוסח קולומביה.
2. מסלול פיקוח בינלאומי – תיווך אירופי/או״ם להסדרת “מסדרון ימי הומניטרי” עם בדיקות ביטחוניות בשטח ניטרלי; יוון כבר מאותתת על אחריות אזורית.
3. שבירת מומנטום – קטיעת השידורים, דעיכת ההתגייסות האזרחית, והחזרת הדיון למגרש בירוקרטי. טווח ההשפעה של המשט תלוי בהתעקשות הציבורית ובטיב התגובה המדינתית.
שורה תחתונה: ים של מצלמות, דגלים ברחובות – והכרעה בחדרים סגורים
ה־Global Sumud Flotilla הפך את הים התיכון לסט־לייב עולמי, והעיר את מצפון הרחוב האירופי. ישראל מגבה את החסימה בכוח ובטיעון ביטחוני; אירופה מתנדנדת בין מוסר לאינטרסים; קולומביה כבר מציבה מחיר כלכלי. והעולם? צופה, משתף, לוחץ – וממתין להחלטה אחת שתשנה כיוון.
בין אם זו תהיה פתיחת מסדרון ימי מפוקח ובין אם הידוק נוסף של החסימה – הימים הקרובים יכריעו אם המשט היה אפיזודה מתועדת היטב, או נקודת מפנה שמאלצת את הקהילה הבינלאומית לכתוב מחדש את חוקי המשחק בין ביטחון ל־חמלה.
מקורות מרכזיים (נבחרים)
– AP: תחילת ההשתלטויות, מספר הכלים, מצב העצורים. 
– Reuters: אישור ישראלי לייעוץ/הסטה; בטיחות הנוסעים; מעמדי יוון.
– The Guardian (לייב): היקף הפלוטילה, מעצרים, גלי מחאה, עמדות איגודים וממשלות. 
– Al Jazeera: מסגרת משפטית וניתוח חוק הים; עדכונים הומניטריים.
– OHCHR: קריאה להגן על נוסעי המשט; דרישה לאחריות.
– קולומביה: חידוש/הקשחת איסור יצוא פחם והוראות לצי.
– שידורים חיים ורשמי המארגנים: עמודי לייב ו”טרקר” רשמי.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999
