סערת החוק לעיכוב משפט נתניהו: היועצת המשפטית מתפוצצת, טראמפ מעורב, וביבי מתחמק
מאת רמי יצהר – עניין מרכזי
חדשות וסקופים מאז 1999
יום דרמטי בירושלים.
היועצת המשפטית לממשלה מפרסמת הודעה נוקבת וחריגה, שבה היא קובעת כי הצעת החוק החדשה שמקודמת בידי גורמים בליכוד – ונתמכת בעקיפין על ידי לשכת ראש הממשלה –
אינה פחות מ”ניסיון פרסונלי למלט את נתניהו מאימת הדין”.
בהודעה החריפה נאמר כי
“הצעת החוק מאפשרת דריסת רגל של שיקולים פוליטיים בהליך הפלילי.
היא פוגעת ביסודות המשטר הדמוקרטי, אינה חוקתית ואין לקדמה.”
משפט אחד קצר, אך כזה שמרעיד את כל המערכת.
🎭 ההצעה – הטריק הפוליטי המושלם
מאחורי ההצעה עומד רעיון ישן שמרחף במסדרונות הכנסת כבר חודשים:
הענקת סמכות זמנית שתאפשר לוועדת הכנסת “לבחון מחדש” את ניהול משפטו של ראש ממשלה מכהן,
בטענה ש“צרכי המדינה גוברים על עינוי הדין של יחיד”.
בתרגום לעברית פשוטה:
להקפיא את משפט נתניהו כל עוד הוא מכהן כראש ממשלה.
זה נשמע טכני, אבל המשמעות אדירה:
כל עוד נתניהו בשלטון – המשפט פשוט נעצר.
לא עדים, לא דיונים, לא פסק דין.
מדינה שמחכה למנהיגה שיתפנה מ“מטלותיו הציבוריות”.
🔮 ההכנה: הטפטוף, הניסוי, והשליח
הטריק לא צץ פתאום.
בכירים במפלגת הליכוד ניסו בחודשים האחרונים “להניח בלון ניסוי” דרך ערוצים תקשורתיים מקורבים.
המסר היה אחיד: “המשפט מפריע לניהול המדינה.”
ההקשר הבינלאומי לא איחר להגיע:
בביקורו האחרון של דונלד טראמפ בישראל – במסגרת מה שכונה “סיור השלום החדש” –
על פי מקורות בכירים, העלה גורם ישראלי בכיר בקשת “רעיונית”:
שטראמפ יתייחס בנאומו בכנסת לרעיון של “עצמאות מנהיג בעת כהונתו”.
תרגום דיפלומטי למה שנשמע כהכשרה סמויה למהלך עיכוב משפט נתניהו.
טראמפ, כך דווח, התלבט.
הצוות שלו חשש שהצהרה כזו תיתפס כהתערבות גסה בענייניה הפנימיים של ישראל.
לבסוף הוא בחר בעמימות – הזכיר את “צורך העולם במנהיגים חזקים שאינם משותקים בידי ביורוקרטיה”.
הניסוח – לכאורה תמים. אבל בלשכת ראש הממשלה חגגו.
הזרע נזרע. המסר הועבר.
🕳️ תרגילי ההתחמקות של נתניהו
מאז תחילת משפטו של נתניהו,
האסטרטגיה ברורה: לא להילחם ישירות – אלא לשחוק את המערכת מבפנים.
דחיות, ערעורים, טענות מקדמיות, החלפות ייצוג, בקשות לדיונים חוזרים –
כל כלי אפשרי שנועד להאט את הקצב ולהפוך את ההליך הפלילי לבלתי נגמר.
הצוות המשפטי של נתניהו – אחד הטובים והיקרים שנראו כאן –
פועל בשיטתיות על פי עקרון אחד:
הזמן עובד לטובת הנאשם כל עוד הוא בשלטון.
ובינתיים, בבית המשפט המחוזי בירושלים,
השופטים עצמם כבר נשחקים.
הדיונים מתמשכים לשעות ארוכות, העדים מתבלבלים, הציבור מאבד עניין,
והנרטיב מתחלף:
מהתחלה דרמטית של “משפט ראש הממשלה המכהן”
לשגרה מעיקה של “עוד ישיבה, עוד דחייה, עוד טכניקה.”
⚖️ המשפט: מה נשאר אחרי כל השנים
משפט נתניהו נפתח רשמית במאי 2020,
שלושה כתבי אישום –
שוחד, מרמה והפרת אמונים בשלושה תיקים שנחרטו בתודעה הציבורית:
- תיק 1000 – “המתנות”: סיגרים, שמפניות ותכשיטים בשווי מאות אלפי שקלים מאנשי עסקים ובהם ארנון מילצ’ן וג’יימס פאקר.
- תיק 2000 – “השיחות עם מוזס”: ניסיון לתאם סיקור אוהד בעיתון ידיעות אחרונות בתמורה להגבלות על ישראל היום.
- תיק 4000 – “בזק–וואלה”: החשד לשוחד באמצעות רגולציה מיטיבה לקבוצת בזק בתמורה לסיקור מלטף באתר וואלה.
לאורך השנים ההליך הפך לזירה תקשורתית, פוליטית ורגשית.
הימין רואה בו רדיפה פוליטית, השמאל רואה בו מאבק על נשמתה של הדמוקרטיה.
ובתווך –
ציבור מותש ששומע פעם אחר פעם את המילים “העד המרכזי”, “הקלטה חסרה”, “חומרי חקירה נוספים”,
ומבין שמשפט אחד כבר מזמן הפך למאבק על מציאות של מדינה שלמה.
🧩 ההתארכות – אסטרטגיית הייאוש
מבחינה משפטית, ההתמשכות אינה מקרית.
היא שיטה.
היא מעניקה זמן להכשיר דעת קהל, לבנות נרטיב אלטרנטיבי, ולבסוף – להצדיק פוליטית את עצירת המשפט עצמו.
החוק החדש שמקודם כעת הוא תולדה של אותה אסטרטגיה:
“אם אי אפשר לזכות במשפט – נגרום לו לא לקרות.”
במקביל, בלשכת רה”מ נמשכים המסרים הסמויים.
מקורות בליכוד טוענים שנתניהו עצמו “לא מעורב ישירות” בהצעה,
אך כולם יודעים שהשרשורים עוברים דרך מקורביו האישיים ביותר.
זו אותה טכניקת הכחשה מוכרת:
לתת לאחרים לדבר, ולשמור על שתיקה רבת משמעות.
📉 מצבו של המשפט לפי כל הפרסומים
לפי הדיווחים האחרונים מכלל אמצעי התקשורת,
המשפט רחוק מסיום.
חלק מהעדים המרכזיים כבר העידו, אך חקירות הנגד נמשכות חודשים ארוכים.
הפרקליטות מתקשה לשמור על קוהרנטיות,
אך גם ההגנה אינה מצליחה “להרוג” את התיקים.
שופטי המחוזי בירושלים, שנטלו על עצמם את המשימה הקשה ביותר במערכת המשפט,
כבר מאותתים כי המשפט עלול להימשך עד סוף 2026 לפחות.
התחושה במערכת: עייפות, שחיקה, וייאוש.
במערכת הפוליטית – בדיוק הפוך: הקלה, ציניות ותחושת ניצחון זמני.
כי כל יום שבו המשפט נמשך בלי הכרעה,
הוא יום שבו נתניהו ממשיך לשלוט,
והמערכת הדמוקרטית מתרגלת לאנומליה הזו –
ראש ממשלה מכהן תחת כתב אישום פלילי.
🧨 הסוף שעדיין לא הגיע
הודעת היועצת המשפטית לממשלה הערב –
היא לא עוד חוות דעת משפטית.
היא קריאת אזעקה.
ניסיון לעצור את ההתדרדרות מהמדרון שבו החוק הופך לכלי שרת של נאשם,
והמדינה שוכחת מהו עיקרון בסיסי של צדק:
שוויון בפני החוק.
נתניהו, מצדו, ממשיך להקרין שלווה.
הוא יאמר כרגיל: “לא אני ביקשתי את החוק.”
אבל כל מי שמבין את המשחק הפוליטי הישראלי יודע:
אין חוקים כאלה בלי הסכמה שבשתיקה של האיש שעל שמו נכתבו.
⚡ סיכום
ישראל מצאה את עצמה במצב בלתי נתפס:
ראש ממשלה שמואשם בשוחד, שמנהל משפט מתמשך זה כמעט חמש שנים,
ועדיין מצליח להחזיק בידיו את כל המנופים – פוליטיים, תקשורתיים וציבוריים.
ועכשיו, אם החוק הזה יתקדם, הוא עשוי לקבל גם את המנוף האחרון:
שליטה בזמן עצמו.
זה כבר לא רק מאבק על גורלו של אדם אחד.
זה מאבק על הגבולות האחרונים של מערכת הצדק.
🟩 ״עניין מרכזי״
רמי יצהר Rami Yitzhar
חדשות וסקופים מאז 1999



