הנוכל אלי ויינשטיין, ישראלי לשעבר השוהה בארצות הברית ואשר הורשע בעבר בהונאת פונזי וסיים 8 שנות מאסר עד ששוחרר במפתיע על ידי טראמפ ביום האחרון לקדנציה הקודמת שלו, חזר לדרך הפשע וההונאה והפעם כבר חטף 37 שנות מאסר בכלא האמריקאי.
רקע פרשת ההונאה הנוכחית
ויינשטיין (51), חרדי מניו יורק / ניו ג’רזי, פעל תחת זהות בדויה בשם ”Mike Konig”.
הקים חברה בשם Optimus Investments Inc., שבה הוא שיתף פעולה עם שותפים נוספים.
הוא גייס יותר מ־150 משקיעים לטענתו למשקעות “עסקי חירום”: מסכות קורונה, פורמולת תינוקות ומערכות עזרה ראשונה המיועדות לאוקראינה.
בפועל, לפי התביעה, הכסף לא שימש למטרות שהובטחו: כספים הופנו להימורים, רכישת נדל״ן ושעוני יוקרה.
לפי דיווחים, ההונאה החדשה עמדה על סכום של כ־41 מיליון דולר.
בית המשפט הפדרלי בניו ג’רזי פסק פיצויים של 44 מיליון דולר.
השופט תיאר את מעשיו כ"חצופים" ואמר שויינשטיין קיבל הזדמנות שאין רבים שזוכים לה, אך בזבז אותה. התביעה הגדירה אותו “אשף של שקרים.
בנוסף, הוגשו כתב אישום בגין הונאות ניירות ערך, הונאה באמצעים אלקטרוניים, הלבנת הון, קשירת קשר ומתן הצהרות כוזבות לשירות פיקוח (מבחן).
רקע פלילי קודם
זו לא הפעם הראשונה שויינשטיין מורשע: בעבר הורשע בשתי הונאות – הראשונה הייתה הונאת נדל״ן (“פונזי”) והשנייה הונאה קשורה להנפקת פייסבוק.
בשתי ההונאות הקודמות היקף ההפסדים נאמד ב־ 230 מיליון דולר.
הוא נידון ל־24 שנות מאסר בפסק הדין הקודם.
החנינה הנשיאותית
ב־19 בינואר 2021, ביום האחרון של נשיאות טראמפ, חנינה של ויינשטיין עוכבה — עונשו המקורי (24 שנים) קוצר למאסר “זמן שרותו” (“time served”).
החנינה גררה ביקורת: חלק מהפרשנים טענו שהפרשה מדגימה סיכון מוסרי ומשפטי בחנינות נשיאותיות.
בקמפיין החנינה נטלו חלק דמויות שונות: בין השאר טענו כי יש ראיות שהוא התנהג בממילא “בהתנהגות מופתית” בכלא.
חקירה, הליכים משפטיים ועובדות מתוך כתב האישום
לפי כתב אישום רשמי מבית המשפט הפדרלי בניו ג’רזי, ויינשטיין התחיל מחדש את ההונאה כבר חודשים ספורים לאחר ששוחרר.
אחד ממי שהודה בשיתוף פעולה עם ויינשטיין בפרשה זו הוא שלמה ארז, אזרח ישראלי, שהודה בקשר להונאת ניירות ערך, הלבנת הון והפרעה למערכת המשפט.
לפי האישום, חלק מהכספים שנכנסו ל־Optimus הועברו דרך חברה בשם Tryon Management Group LLC, שמנוהלת על ידי שותפים נוספים, והכספים “הובטחו” למשקיעים כמשקעות לגיטימיות.
במועד שבו החברה Tryon לא יכלה לעמוד בהתחייבויות לתשלומים למשקיעים, הקונספירטורים ביצעו ניהול כספים בדפוס פונזי: לקחו כסף ממשקיעים קיימים כדי לשלם למשקיעים ישנים — תחת ההסבר שהם מתשלמים מהרווחים הגלויים.
בערכי ישיבות פנימיות, ויינשטיין חשף את זהותו האמיתית לשותפים והודה בפועל שהוא “שיקר” על העסקאות.
כמו כן, לפי האישום, במסגרת קונספירציות נוספות, נעשו פעולות הלבנת הון — נפתחו חשבונות, הושקעו כספים בנכסים (נדל״ן במיאמי, דיווחים שקריים על עסקות וכו’).
יש גם אזכור במקורות לכך שחלק מהתשלום הופנה למקום כמו דירה במיאמי, וגם עסקה בקרקע במרוקו – לפי כתב האישום, כדי להסתיר את מקורות הכסף.
לפי טענת התביעה, ויינשטיין גם פעל להסתיר נכסים כדי לא לשלם את שאר החובות והפיצויים שנפסקו עליו בתיקים הקודמים.
גזר הדין הנוכחי ותוצאותיו
ב־15 בנובמבר 2025, ויינשטיין נגזר ל־37 שנות מאסר בתקופה החדשה.
בנוסף למאסר, הוטל עליו תשלום פיצוי של 44 מיליון דולר למשקיעים שנפגעו מההונאה.
השופט הדגיש בגזר הדין את חומרת הפשע ואת העובדה שהפושע קיבל הזדמנות נדירה (חנינה) – אך למרות זאת חזר “לשקר ולרמות” במה שיוצג כשחזור דפוס.
התביעה ביקשה עונש חמור במיוחד: לפי דיווחים, עד 50 שנים (בקשת התביעה) , אבל לבסוף נגזרו 37 שנים.
הפרשה הזו יכולה לשמש דוגמה קיצונית לסכנה שיש בכך מבחינת אמון ציבורי. מודל הונאה מתוחכם
ויינשטיין לא חזר להונאה פשוטה — הוא השתמש במתכון “פונזי” מודרני: שימוש בזהות בדויה, חברות פיקטיביות, הבטחות למשקיעים שייראה לגיטימי, ואז המראה של תשלומים שמשתמשים בכספי משקיעים אחרים. זה מדבר על רמה גבוהה של תכנון ומקצועיות פשע — וזה יכול ללמד על דרכי מניעה, חקיקה ורגולציה.
השלכות כלכליות וחברתיות
הנפגעים הם משקיעים פרטיים, חברים בקהילה, אנשים שהאמינו בשקיפות של “השקעות חירום”. הנזק הכלכלי גדול, וגם האמון הציבורי נפגע — במיוחד בקהילות שהן סגורות או שבהן מוניטין ומילה הם מאוד חשובים.
חשיבות אכיפה משולבת
הפרשה מדגישה עד כמה חשוב שילוב של רשויות משפטיות, רגולטוריות (כמו SEC, אם מטופל שם גם ניירות ערך), וחקירה פיננסית רצינית. גם אחרי שחרור, הפושע נתפס — וזה מראה שהמערכת יכולה לפעול, אך יש צורך להיות ערניים במיוחד כשמדובר בכספים שבהם “הבטחות טובות” יכולות להסתיר סיכון גדול.
ילדות וראשית הדרך: קרקע פורייה לנוכלות אינטליגנטית
אלי ויינשטיין נולד וגדל בקהילה החרדית בניו ג’רזי/ניו יורק.
אדם מבריק, מהיר, אלגנטי, רהוט.
מוח שמבין כסף, הזדמנויות ותגובות אנושיות.
וכמו הרבה נוכלים גדולים — הוא התחיל להבריק מוקדם.
לא מדובר בעבריין אלים.
הוא לא שודד בנקים.
הוא “רק” מוכר רעיון — רעיון כל כך מפתה, שאנשים נופלים מרצון.
הכישרון האמיתי של ויינשטיין לא היה פיננסי אלא פסיכולוגי:
הוא ידע מה אנשים רוצים לשמוע.
הוא ידע איפה הם רגישים.
הוא ידע איך לגרום לכולם לחשוב שהוא “בשורה”.
המהלך הראשון: הונאת הנדל״ן הענקית — פונזי אמריקאי בניחוח חרדי
שנות ה־2000 היו הקרקע שהזינה אותו.
ויינשטיין הקים שורה של פרויקטים — חלקם אמיתיים למחצה, חלקם מומצאים לחלוטין — ויצר רשת של “השקעות” שכביכול הבטיחו תשואה גבוהה, יציבה ובטוחה.
הוא נגע בלב הקהילה החרדית, שהאמון החברתי הוא המטבע הכי יקר שלה.
הוא שכנע רבנים, אנשי עסקים, שותפים, משקיעים קטנים וגדולים.
הוא לא רק הבטיח — הוא שידר ביטחון מוחלט.
בפועל:
מדובר היה במודל פונזי קלאסי.
הכסף של משקיע חדש כיסה את הפסדי המשקיע הקודם, ועד שה־FBI הבין את עומק הבור — כבר נגרם נזק של מאות מיליוני דולרים.
בסיום אותו מהלך — ויינשטיין הורשע.
הוא נידון ל־24 שנות מאסר.
לרגע נראה שזה סוף הסיפור.
אבל אז… נכנס לתמונה שחקן בלתי צפוי.
המהלך השני: החנינה של טראמפ — נקודת המפנה הלא־יאמינה
19 בינואר 2021.
היום האחרון לנשיאות דונאלד טראמפ.
רשימת החנינות מתפרסמת — ופתאום:
אלי ויינשטיין יוצא מהכלא.
ההסבר הרשמי: “התנהגות טובה יוצאת דופן”.
ההסבר האמיתי: מערכת של קשרים, לוביסטים, וגורמים שהצליחו לייצר סיפור של אדם שחזר בתשובה מלאה.
זו הייתה מתנה שלא ניתנת כמעט לאף אסיר.
זו הייתה נורת אזהרה.
וזה היה גם רגע הגורל שלו.
כי מי שמקבל מהלך כזה — או נוסק לחיים חדשים, או מתרסק כמו מטאור.
ויינשטיין בחר בדרך השנייה.
המהלך השלישי: Optimus — ההונאה החדשה, המודרנית, המתוחכמת
אחרי ששוחרר, ויינשטיין לא פנה לחשבון נפש.
הוא פנה לחשבון בנק.
הוא אימץ זהות חדשה — Mike Konig,
הקים חברה בשם Optimus Investments Inc.,
והתחיל להוביל מהלך מתוחכם הרבה יותר מהראשון.
הוא גייס 150 משקיעים.
הוא הציג עצמו כבכיר בתעשיית מוצרי החירום.
הוא מכר:
- מסכות קורונה
- פורמולות לתינוקות
- ציוד רפואי
- מערכות עזרה ראשונה לאוקראינה
הכול נשמע אמין, בזמן הנכון, עם המצוקה הנכונה בעולם.
אבל מאחורי הקלעים:
הכסף הלך ל־
- הימורים
- נדל״ן פרטי
- דירות יוקרה
- שעוני פרימיום
- הלבנת הון
לאוקראינה? לא.
לבורסה? לא.
למשקיעים? בטח שלא.
הטלפון הישן צילצל שוב — ה־FBI הפעם ידע בדיוק למי הוא שייך.
המהלך הרביעי: נפילה סופית — גזר הדין של 37 שנות מאסר
הפעם — בית המשפט הפדרלי לא האמין לשום מילה.
השופט הטיח בו:
“קיבלת הזדמנות שאין כמעט לאף אחד — ובזבזת אותה.
מעשיך לא רק פליליים — הם חצופים.”
ויינשטיין נידון ל־37 שנות מאסר.
זהו עונש שאומר בפועל:
“אתה כבר לא תחזור לעולם הפשע — ולא לחיים החופשיים כפי שהכרת אותם.”
גם חברו לשותפות, שלמה ארז, הודה במעורבות.
במהלך המשפט, נחשפו הקלטות בהן ויינשטיין מודה לשותפיו בזהותו האמיתית.
זה היה מסמר נוסף בארון תדמיתו.
הפסיכולוגיה של ויינשטיין: למה הוא לא יכול היה להפסיק?
זה לא עוד “נוכל”.
זה שילוב קטלני של:
✓ אישיות כריזמטית
✓ אינטליגנציה רגשית גבוהה
✓ יכולת לשכנע גם כשהכול קרס
✓ דחף בלתי נשלט “לשחק את המשחק” עוד פעם
✓ ההתמכרות האמיתית: לא לכסף — לשליטה
הוא האמין שהוא מוכשר יותר מהמנגנון שתפס אותו בפעם הראשונה.
הוא האמין שהוא “חכם יותר מהמערכת”.
וזה מה שהפיל אותו.
הנפגעים: לא רק כסף — טראומה, בושה, והרס קהילתי
קורבנותיו אינם “טייקונים”.
הם אנשים מן השורה:
משפחות חרדיות, אנשי עסקים קטנים, קהילות שלמות.
הנזק הגדול ביותר?
אובדן אמון — מחלה שיכולה לשבור קהילה מבפנים.
**המסר של הפרשה: לא כל מי שמחייך — מלאך.
ולא כל מי שחונן — משתנה.**
ויינשטיין הוא דוגמה נדירה לאדם שקיבל מהלך שמיימי — חנינה נשיאותית — וזרק הכול לפח.
זהו סיפור של אדם שהצליח לברוח פעם אחת, אבל לא ברח מעצמו.
סיכום: הנוכל שיכול היה להיות אגדה — ונגמר כאזהרה
אלי ויינשטיין נכנס להיסטוריה:
לא כאיש עסקים, לא כמשקיע, לא כמנהיג קהילה —
אלא כאמן הונאה סדרתי.
הוא הוכיח שהכישרון יכול לבנות אימפריה, אבל גם להרוס אדם.
הוא הוכיח שהזדמנות שנייה היא מתנה שלא כולם מסוגלים לשאת.
והוא הוכיח שהמסכה שהוא מכר לאחרים — הייתה המסכה שהוא לבש כל חייו.
37 השנים הקרובות לא ישנו את גורלו —
אבל הן יכתבו את הסוף הרשמי לסאגה שהתחילה לפני שלושה עשורים.
“עניין מרכזי”
חדשות וסקופים מאז 1999
