מדען בכיר מ-MIT נורה למוות במסצ’וסטס, ובישראל בודקים האם קיימת טביעת אצבע איראנית
הירי הקטלני שבמהלכו נהרג פרופ’ נונו פ.ג’. לוריירו (Nuno F.G. Loureiro), בן 47, בכיר ב-MIT ומנהל המרכז לחקר פלזמה והיתוך (PSFC), הפך בתוך שעות מאירוע פלילי מקומי בבוסטון-רבתי – לפרשה בינלאומית שמציתה מחדש את מלחמת הצללים סביב מדענים ותשתיות גרעין. לוריירו נורה בביתו בברוקליין, מסצ’וסטס, פונה לבית חולים במצב קשה ומת מפצעיו למחרת; נכון לעכשיו אין חשוד במעצר ומניע לא פורסם רשמית. 
בארץ נבחנת אפשרות של מעורבות איראנית – אך גם באותם דיווחים מודגש שזה לא מאומת ושבשלב זה אין בסיס רשמי של רשויות החקירה האמריקאיות לטענה. 
• מדובר בחקירת רצח פעילה שמנוהלת יחד עם תובע מחוז נורפוק ומשטרת מדינת מסצ’וסטס. 
• לפי דיווחים רשמיים/מרכזיים בארה״ב: אין עצור, לא פורסם מניע, והחוקרים נמנעים מלהצביע על כיוון. 
• MIT פרסמו הודעת אבל רשמית, כולל מכתב נשיאת המכון, עם תיאור ברור: הוא מת מפצעי ירי. 
מה לא:
• אין בשלב זה ראיות פומביות הקושרות את המעשה לאיראן, לסוכן איראני, או למניע פוליטי/מודיעיני. 
⸻
למה בכלל עולה הכיוון האיראני?
ההקשר קיים – והוא מסוכן: בשנים האחרונות, ובעיקר על רקע ההסלמות בין ישראל לאיראן, “מדענים” הפכו לסמל ולמטרה במלחמת תודעה ובמלחמת צללים. בימים האחרונים התפרסמו גם כתבות רקע על חיסולי מדענים בזירה האיראנית והאופן שבו “המוח האנושי” נתפס כיעד אסטרטגי. 
מכאן נולדת הדינמיקה המוכרת:
1. אירוע רצח חריג של איש מדע בכיר
2. פער מידע (אין חשוד/מניע)
3. וואקום שמתמלא בהשערות – חלקן מגיעות ממדיה, חלקן מרשתות, חלקן מגורמים פוליטיים או משפיענים
4. ואז כותרות: “חשד גובר”, “נקמה”, “איראן” – גם כשאין עדיין תשתית ראייתית.
חשוב להדגיש: עצם העובדה שלוריירו עסק בתחומי גרעין/פלזמה/היתוך לא הופכת אותו אוטומטית ל“מדען גרעין צבאי”, ועצם היותו מזוהה כיהודי/פרו-ישראלי בדיווחים מסוימים לא מוכיחה מניע. 
בארה״ב בודקים אחת מן האפשרויות האלה:
• פלילי-מקומי (סכסוך/שוד/אירוע אישי)
• שנאה/קיצוניות (אידאולוגי, אנטישמי או אחר)
• מודיעיני/מדינתי (התרחיש שאתה מצביע עליו).

• ״עניין מרכזי״
