פגישת הפסגה בין נשיא ארה״ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוקדמה לשעה 20:00 שעון ישראל, שעתיים וחצי לפני המועד שנקבע. בכך נענה טראמפ לרצון הישראלי להפגין את תחילת הפגישה כהצלחה פוליטית של נתניהו ולכוון אותה לשעת צפיית שיא בטלוויזיה.
בירושלים ובוושינגטון מודים כי אין מדובר בפרט טכני, אלא במהלך פוליטי־תודעתי מתוכנן, שנועד למקסם חשיפה ציבורית ולשדר תמיכה אמריקנית פומבית וברורה בנתניהו בעיתוי רגיש במיוחד.
הפגישה, שתיערך באחוזת מאר־א־לאגו בפלורידה, מתמקדת בשלושה נושאים מרכזיים: עתיד עזה לאחר שלב הלחימה הנוכחי, האיום האיראני והשלכותיו, והמתיחות הגיאופוליטית האזורית. כל אחד מהנושאים הללו חושף פערי תפיסה בין וושינגטון לירושלים – אך גם אינטרס משותף למנוע הידרדרות אזורית בלתי נשלטת.
הדיון המרכזי יעסוק ב״יום שאחרי״ בעזה. נתניהו, כרגיל, דוחה עד אין קץ את השלב השני של העסקה עם חמאס בטענה שנושא פירוק הארגון מנשקו אינו מתקדם. טראמפ ואנשיו מעוניינים במהלך שיביא לייצוב הזירה, להפחתת החיכוך הצבאי ולהצגת הישג מדיני שניתן להציג לציבור האמריקני והבינלאומי. מבחינתם, כל פתרון שמונע כאוס מתמשך ומצמצם מעורבות אמריקנית ישירה הוא יעד ראוי.
מנגד, נתניהו מגיע לשיחה עם עמדה ברורה: אין משמעות ליציבות אם היא נשענת על פתרון מדומה. ישראל, לשיטתו, אינה יכולה להרשות לעצמה מצב שבו חמאס נותר גורם כוחני, גם אם תחת מסווה אזרחי או בינלאומי. זהו קו אדום שמלווה את כל הדיון, והוא מקור החיכוך המרכזי בין הצדדים.
איראן והזירה האזורית: אותו איום, גישות שונות
בנושא איראן. ישראל מפמפמת כבר שבועיים על כך שטהרן מתחמשת וזוממת לחדש את התוקפנות נגד ישראל ולכן צריך לאפשר לצה״ל את חופש הפעולה לסכל כוונות אלה. נתניהו צפוי להדגיש כי האיום אינו מתמצה בגרעין בלבד, אלא במערך רחב של טילים, כטב”מים ושלוחות אזוריות – מצפון ועד ים סוף. הוא יבקש להבהיר כי ישראל זקוקה לחופש פעולה מלא, וכי כל ריסון יתר יפורש בטהראן כחולשה.
טראמפ, מצדו, רואה באיראן איום אסטרטגי – אך שואף לנהל אותו כך שלא יוביל לעימות כולל. החשש האמריקני הוא מהידרדרות אזורית שתערער את כל הניסיון לייצוב הזירות האחרות. זהו פער תפיסתי מהותי, אך כזה ששני הצדדים מודעים לו היטב.
הצפון: הר געש רדום
גם הזירה הצפונית תעלה לשולחן. ישראל רואה במצב הנוכחי שבריריות מסוכנת, ומבקשת להבהיר כי כל שינוי לרעה ייתקל בתגובה חריפה. האמריקנים, לעומת זאת, מנסים לשמר איזון שימנע התלקחות רחבה בלבנון. כאן אין פתרונות קסם – רק ניהול סיכונים. גם ההסדרה עם סוריה היא על השולחן.
שימו לב במהלך הפגישה המשודרת לשפת הגוף של ביבי למאמצי האבחנה המהירה שהוא מפעיל ואז הטקטיקה שבה יבחר כדי להנדס את טראמפ למצב שבו לא יקרה לו מה שקורה לעיתים קרובות למנהיגים אחרים שבאים מהבית עם אידיאל פיקס ואז חוטפים ממנו שטיפה נוסח מה שקרה לא פעם לזלנסקי.
הפגישה הזו היא גם מופע של מיומנות אישית. נתניהו נחשב לאחד המנהיגים הבודדים בזירה הבינלאומית שיודעים לקרוא את טראמפ בזמן אמת: להבין באיזה מצב רוח הוא מגיע, מה הוא מחפש להציג כהישג, ואיך למסגר את העמדות הישראליות כך שיתיישבו עם האינטרס האמריקני.
כשטראמפ מחפש כוח – נתניהו מדבר כוח.
כשטראמפ מחפש הישג – נתניהו מציג את ישראל כחלק מהפתרון.
וכשטראמפ מחפש תמונה – נתניהו דואג שהיא תצולם בפריים־טיים.
הקדמת הפגישה לשעה 20:00 שעון ישראל משתלבת בדיוק בדפוס הזה: טראמפ מקבל במה ציבורית רחבה, ונתניהו מקבל גיבוי פומבי בשעת שיא – עסקה תודעתית ששני הצדדים מבינים היטב.
לא רק פגישה – מסר
בסיכומו של דבר, זו אינה עוד פגישת עבודה. זהו אירוע שנועד לשדר מסר לאזור כולו: הקשר בין ירושלים לוושינגטון נשאר ציר מרכזי, וישראל אינה מבודדת בזירה הבינלאומית. מאחורי החיוכים מסתתר דיון קשה על גבולות, סיכונים ואינטרסים – אך עצם קיומו בפריים־טיים הוא כבר חלק מהתוצאה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
