דילוג לתוכן
מבזקים
יום רביעי, 7 בינואר 2026

היעד הבא של טראמפ: גרינלנד, טהרן והשתקת שליטי קובה וקולומביה

DF663BC6-A86F-4EA5-B785-888A399E792A

חטיפת נשיא ונצואלה היתה רק יריית הפתיחה. חלפו שעות ספורות וטראמפ מבהיר לעולם: זו היתה רק ההתחלה ועכשיו נשלוט בקראקס, נכה באיראן אם מהרוג מפגינים, נתעלל בשליטי קולומביה וקובה והכי דחוף: נשתלט על גרינלנד שם נכשל נאטו בהגנת המקום ומפקיר אותו לסינים ולרוסים.

העולם מגלה לתדהמתו טראמפ עוד יותר נחוש ומבין שזו לא התפרצות רגעית, זו תפיסת עולם שגם לה יהיה המשך ובסיומו אמריקה צריכה לחזור להיות השוטר של העולם ובעיקר השליט הכלכלי הבלעדי שלו.

העולם עדיין מנסה לעכל את מהומת המכסים שהנשיא דונלד טראמפ חולל עם שובו לבית הלבן – מהלך שזעזע שווקים, הפיל בורסות, וגרר תגובות חריפות מאירופה ועד אסיה – אבל ביממות האחרונות מתברר:

זו הייתה רק ההקדמה.

טראמפ עצמו אותת על כך בבירור.

לא עוד כלכלה בלבד.

לא עוד ציוצים.

אלא שלב שני, עמוק ומסוכן הרבה יותר: עיצוב מחדש של המפה הגיאו־פוליטית.

ונצואלה: תקדים שמרעיד בירות

המבצע הצבאי החריג בוונצואלה – שבמהלכו נתפס הנשיא ניקולס מדורו, הועבר לארה״ב ומצא עצמו מול מערכת המשפט בניו יורק – הפך בן־לילה לאירוע מכונן.

בשיחה עם עיתונאים על סיפון מטוס ה־Air Force One, טראמפ לא הסתיר את שביעות רצונו – ולא שלל המשך:

“זה תלוי במה שיקרה. זה תלוי בממשל החדש.”

כשנשאל אם הצבת חיילים אמריקנים בוונצואלה עדיין על הפרק, הוא לא שלל, לא התחייב – והשאיר את האיום תלוי באוויר.

כאשר הנשיאה הזמנית דלסי רודריגז טענה כי ארה״ב “חטפה” את מדורו, טראמפ השיב באחד המשפטים המצמררים של הלילה:

“אתם שומעים אותה. אני שומע משהו אחר לגמרי. באמת.”

בקרב פרשנים בארה״ב ובאמריקה הלטינית התפרש המשפט כרמז ברור:

דלסי רודריגז לא מיועדת למעצר – אלא לגורל חמור בהרבה, אם תנסה לאתגר את המהלך האמריקני.

קולומביה וקובה: העלבונות שלא היו מקריים

באותה שיחה “חופשית” לכאורה, טראמפ ירה לכל הכיוונים – אבל לא באקראי.

על שליט קולומביה אמר דברים קשים במיוחד, תוך רמיזה לשחיתות, חוסר שליטה ולכישלון מוחלט:

“יש שם הנהגה שלא מסוגלת לשלוט במדינה שלה. הם חלק מהבעיה, לא מהפתרון.”

גם קובה הוזכרה כמדינה ש”חוזרת להיות מוקד בעייתי”, וטראמפ חזר על הקו המוכר שלו:

“אנחנו לא ניתן למשטרים כושלים לייצא כאוס לאזור שלנו.”

בבוגוטה ובהוואנה הבינו מיד:

ונצואלה אינה מקרה בודד – היא ניסוי כלים.

איראן: האיום הישיר – בלי מתווכים

אם באמריקה הלטינית האיום עטוף בדיפלומטיה צבאית, הרי שביחס לאיראן טראמפ ויתר לחלוטין על מסכות.

“אנחנו עוקבים אחרי זה מקרוב מאוד.”

“אם הם יתחילו להרוג אנשים כמו שעשו בעבר – הם יחטפו מכה קשה מאוד מצד ארצות הברית.”

לא אזהרה כללית.

לא “קריאה לריסון”.

אלא איום מפורש.

בתקשורת האמריקנית והאירופית ציינו כי טראמפ נמנע הפעם מכל אזכור של בעלות ברית, מועצת הביטחון או נאט״ו.

זה היה מסר ישיר מטעם נשיא שמאמין שארה״ב פועלת לבד – ומכתיבה לאחרים.

ואז הגיע המשפט ששבר את הכללים:

“אנחנו צריכים את גרינלנד”

שעה קלה בלבד לאחר ונצואלה – טראמפ פתח חזית חדשה, מפתיעה ומטלטלת לא פחות.

“אנחנו צריכים את גרינלנד. בהחלט.”

לא הצעה.

לא רעיון.

קביעה.

בריאיון ל־Atlantic ובשיחות נוספות, טראמפ טען כי:

  • כוחות רוסים וסיניים פועלים באזור הארקטי
  • ספינות זרות מקיפות את האי
  • נאט״ו לא מצליחה לשמור על שליטה נאותה
  • ודנמרק – לדבריו – “לא באמת מסוגלת להגן על האזור”

במילים אחרות:

טראמפ מציג את גרינלנד כשטח הפקר ביטחוני, שארה״ב “נאלצת” לקחת תחת חסותה.

דנמרק בהלם: “חדל מהאיומים”

התגובה בקופנהגן הייתה חריגה בחריפותה.

ראש הממשלה מטה פרדריקסן פרסמה הודעה תקיפה:

“אני מפצירה בארה״ב לחדול מאיומיה נגד בעלת ברית קרובה.”

“גרינלנד אינה למכירה. אין לארה״ב שום זכות לספח שטחים מהממלכה הדנית.”

המתיחות החריפה עוד יותר כאשר קייטי מילר, אשתו של סגן ראש הסגל בבית הלבן, צייצה מפה של גרינלנד צבועה בצבעי דגל ארה״ב – עם הכיתוב:

“בקרוב”.

שגריר דנמרק בוושינגטון השיב בפומבי:

“אנחנו מצפים לכבוד מלא לשלמות הטריטוריאלית של ממלכת דנמרק.”

לא גחמה – אלא אסטרטגיה

ככל שמצטברים הציטוטים, מתבהרת התמונה:

🔹 ונצואלה – הוכחה שאפשר להפיל משטר

🔹 איראן – איום גלוי על הישרדות השלטון

🔹 קולומביה וקובה – סימון מטרות אזוריות

🔹 גרינלנד – שינוי גבולות בשם “הביטחון”

ביחד, זה מצייר תפיסת עולם אחת:

טראמפ אינו מגיב – הוא יוזם.

הוא אינו מגשר – הוא מכופף.

והוא אינו מחכה להסכמות – הוא מייצר עובדות.

אחרי המכסים – המהלך האמיתי

אם מהומת המכסים הייתה השלב הכלכלי,

הרי שהימים האחרונים מסמנים את השלב המדיני־צבאי.

עולם שבו:

  • גבולות נבחנים מחדש
  • בריתות נמדדות בכוח
  • והמשפט הבינלאומי נדחק הצידה

זה אינו עוד “טראמפ הפרובוקטור”.

זה טראמפ המהנדס מחדש של הסדר העולמי.

והשאלה שנותרה פתוחה – ומדאיגה – היא לא האם הוא ימשיך,

אלא איפה יכה בפעם הבאה.

״עניין מרכזי״

חדשות וסקופים מאז 1999.

לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!

שתפו את המאמר

הורידו עכשיו את האפליקציה שלנו בחינם!

ותהנו ממגוון תכנים בזמן אמת לנייד שלכם