השאלה איננה אם לארצות הברית יש יכולת למחוק בתוך שעות את בסיסי הצבא המרכזיים של איראן — אלא מתי יחליט טראמפ ללחוץ על ההדק, והאם תנאי השטח – ובעיקר מזג האוויר וההיערכות הלוגיסטית – כבר מאפשרים את המהלך.
מה יש על השולחן בוושינגטון – לפי המקורות האמריקניים
ביממות האחרונות דיווחו כמה מכלי התקשורת המרכזיים בארה״ב:
- וול סטריט ג׳ורנל: בבית הלבן מתקיימות הכנות לדיון אסטרטגי רחב שבו יוצגו לטראמפ “אופציות פעולה נגד איראן”, כולל תקיפה אווירית שנייה – אחרי מבצע 2025 שבו מפציצי B-2 תקפו שלושה מתקני גרעין איראניים וגרמו נזק כבד למערך הצנטריפוגות.
- פייננשל טיימס: טראמפ מצהיר בפומבי שארה״ב “מסתכלת על מבצעים צבאיים באיראן” על רקע דיכוי ההפגנות, ומתריע שאיראן מתקרבת ל“קו האדום” שלו. במקביל מדגיש העיתון כי בשלב זה אין ריכוז חריג של כוחות – אין נושאת מטוסים אמריקנית בזירה, ורק מספר מוגבל של ספינות מלחמה נמצא במפרץ.
- Forbes וה־War Zone: טראמפ כבר קיבל תדרוך מפורט על אפשרות למתקפה נוספת – שתתבסס על שילוב של מפציצים כבדים, טילי שיוט ותקיפות סייבר. עם זאת, פרשנים מדגישים שעדיין לא נראה בשטח “בנייה של מכונת מלחמה” בקנה מידה של קמפיין ארוך – מה שמעיד שהשיח הוא כרגע ברמת אופציות מוכנות ולא החלטה מיידית.
- רויטרס ו-AP: איראן מזהירה רשמית שתגיב על כל תקיפה אמריקנית בירי על ישראל ועל בסיסים אמריקניים ברחבי המזרח התיכון – “יעדים לגיטימיים”, כהגדרת יו״ר הפרלמנט האיראני. ישראל, לפי אותם דיווחים, כבר נמצאת בכוננות גבוהה לתרחיש כזה.
כלומר: בוושינגטון כבר מדברים בגלוי על אופציה צבאית שנייה נגד איראן, המסמכים המבצעיים קיימים, אבל – לפחות לפי הפרסומים – עדיין לא נראית תזוזה המונית של כוחות שתאותת על מתקפה ענקית בפתח.
מה כבר מוכן – ואיפה החולשות
1. לקח ממבצע 2025 – “פטיש חצות”
ב-2025 ביצעו ארה״ב וישראל את מתקפת “Midnight Hammer” על מתקני הגרעין. שבעה מפציצי B-2 יצאו מווימן במיזורי, טסו אלפי קילומטרים, ושיגרו פצצות חודרות בונקר על היעדים. במקביל שוגרו עשרות טילי שיוט מטילי טומהוק של הצי האמריקני.
המשמעות לימינו: תוכנית המדף כבר קיימת – ארה״ב יודעת איך לחדור את ההגנה האווירית האיראנית, איך לתאם בין מפציצים, טילים, סייבר ולווייני מודיעין, ואיך לחזור הביתה בלי כמעט נפגעים.
2. היעדר נושאת מטוסים – חיסרון, אבל לא משתק
פרשנות ביטחונית עדכנית מצביעה על כך שכרגע אין אף קבוצת קרב של נושאת מטוסים אמריקנית במזרח התיכון – מצב שמצמצם את כמות המטוסים הזמינים ואת גמישות התגובה, ומדגיש את הלחץ על צי ארה״ב שמתמרן בין כמה זירות בו-זמנית.
מצד שני, ה-B-2, ה-B-52 וה-B-1 יכולים להמריא מארה״ב, מאירופה או מדייגו גרסיה באוקיינוס ההודי, ולהנחית על איראן גלי אש גם בלי נושאת מטוסים שנמצאת מול החוף.
3. תנועות אוויר חריגות – אבל לא פלישה
מקורות מעקב פתוחים מדווחים בימים האחרונים על ריבוי טיסות מטוסי תובלה צבאיים, מטוסי תדלוק ומטוסי מודיעין למזרח הים התיכון ולאירופה – תבנית שמזכירה פריסות שנראו לפני מבצעים אמריקניים בעבר, אבל עדיין בקנה מידה של מבצע מוגבל, לא של מלחמה כוללת.
התרגום: הפנטגון בונה לעצמו גמישות – שתאפשר “ללחוץ על כפתור” למהלומה כירורגית מהירה, אם טראמפ יחליט.
איך תיראה מתקפה אמריקנית טיפוסית – לפי התרחישים האמריקניים
על בסיס הדוקטרינה האמריקנית, ניסיון 2025 וניתוחי מומחים בארה״ב, זהו קווי המתאר הסבירים למתקפה רחבה – אם תאושר:
שלב א׳ – חושך ותוהו
- מתקפת סייבר ולוחמה אלקטרונית על רשתות פיקוד ושליטה, מערכות מכ״ם, קשר צבאי ותשתיות חשמל תקשורת סביב מטרות על.
- שיבוש GPS, עיוות תמונת הרדאר, הטעיית סוללות נ״מ ומערכות בקרה של טילים בליסטיים.
מטרה: להפוך את הלילה הראשון ל-“Night of Fog” – האיראנים רואים מעט, מבינים פחות, ומגיבים מאוחר מדי.
שלב ב׳ – גל מפציצים וטילי שיוט
- B-2 עם פצצות חודרות בונקר נגד מתקני פיקוד, בונקרים של משמרות המהפכה, ומרכזי החלטה בטהרן ובאיספהאן.
- B-52 / B-1 עם חימוש חכם נגד סוללות נ״מ, בסיסי טילים, מחסני תחמושת גדולים ומסלולי טיסה.
- שיגור מאות טילי שיוט מטילי טומהוק בצי ובצוללות גרעיניות במפרץ ובעומק הים הערבי.
היעד בשלב הזה: לשתק בתוך שעות את מערכת הפיקוד, הגנת האוויר והמכונות הכבדות של הצבא האיראני, בלי להיכנס לקרקע.
שלב ג׳ – פגיעה ממוקדת במשמרות המהפכה ובמטרות סימבוליות
- תקיפות על בסיסי טילים בליסטיים, מחסני מל״טים ויחידות צי הטילים בים.
- פגיעה במפקדות אזוריות של משמרות המהפכה ובאתרים שהם ‘פני המשטר’ – כולל אתרי תעמולה, מטות של “כוח קודס” ועוד.
- אפשרות – מוגבלת וממוקדת – לניסיון פגיעה פיזית בדמויות צמרת, אם מודיעין דיוק גבוה יאפשר זאת. פרשנים מדגישים: אחרי הדלפת התרחיש, משטר כזה יאמץ הגנות קיצוניות סביב חמינאי ואנשי המפתח.
שלב ד׳ – מסר “חד-פעמי” – ולא פלישה
הקונספציה האמריקנית – כפי שהיא משתקפת בניתוחים – אינה פלישה קרקעית ולא החלפת משטר בכידונים אמריקניים, אלא “מכת פטיש” שמחלישה את כוחו הצבאי של המשטר ומשאירה את עבודת ההפלה הסופית בידי הציבור האיראני והמאבקים הפנימיים.
ומה עם מזג האוויר?
באופן רשמי אף גורם אמריקני לא אומר “אנחנו מחכים לעננים שיתפזרו”. אבל אנשי אוויר מודיעים תמיד:
- לתקיפה מדויקת נדרשים חלונות ראות טובים עבור חלק מהחימוש המונחה-לייזר והצילום,
- מזג אוויר קשה (סערות אבק, עננות כבדה מעל ההרים, רוחות חזקות) מקשה על טיסות מפציצים ארוכות טווח, על תדלוק אווירי ועל נחיתה בשדות תעופה צפופים,
- בים – מצב ים קיצוני מקשה על צוללות וספינות להחזיק יציבות לשיגורי טילים רצופים.
לכן, גם אם ממלכת מזג האוויר אינה הגורם היחיד, חלון מזג אוויר נקי מעל אזורי המטרות העיקריים הוא תנאי חשוב כדי שמבצע כזה יתחיל. זו גם הסיבה שבדרך כלל רואים שיאי פעילות צבאית בתקופות שבהן חזאים מעריכים כמה לילות יציבים ברצף.
תגובת הנגד: ישראל, הבסיסים האמריקניים והחות׳ים
איראן כבר סימנה בפומבי את יעדיה:
- ישראל – כצלחת מטרה מרכזית, כולל איום מפורש על “ערים ומטרות אסטרטגיות”;
- בסיסים אמריקניים בקטאר, בבחריין, באיחוד האמירויות, בעיראק ובירדן – כ“יעדים לגיטימיים” במקרה של תקיפה;
- זרועות הפרוקסי – החות׳ים בתימן, מיליציות שיעיות בעיראק ובסוריה, חיזבאללה אם יתקבל אור ירוק מטהרן.
בתרחישים אמריקניים מסבירים כי:
- ישראל תנסה להשיב באש – ואף ליזום – באמצעות שכבות ההגנה הרב-שכבתיות (חץ, קלע דוד, כיפת ברזל) וניסיון הפרה-אמפטיבי לפגוע בציוד שיגור כבר על הקרקע;
- בסיסים אמריקניים יכינו מערכי יירוט וטילי פטריוט לכל תרחיש;
- בזירה הימית, הספינות האמריקניות במפרץ ובים הערבי יתוגברו כדי להגן על נתיבי השיט ועל כוח משימה אווירי אם ייפרס.
אז מה באמת צפוי – נכון לעכשיו?
- הכנות על הנייר – קיימות ומעמיקות. ה-WSJ מדווח על דיונים מעשיים באפשרות לתקיפה שנייה, ומומחי צבא משרטטים בקול רם תרחישים.
- פריסה בשטח – במצב ביניים: יותר מטוסים, יותר טיסות תובלה ותדלוק, אבל עדיין לא “צי של מלחמה” במרחב.
- איראן מאיימת, ישראל נערכת – טהרן מצהירה שישראל ובסיסי ארה״ב הם יעד, ירושלים שומרת על איפול אבל מדליפה על כוננות גבוהה.
- החלטה פוליטית – לא התקבלה. כל הפרשנים האמריקניים מדגישים: טראמפ אוהב כוח, אבל גם לומד מחוויית ונצואלה והמתקפה הקודמת על איראן – ולכן ינסה למקסם אפקט במינימום סיכון ואורך.
המשמעות לקורא הישראלי:
אם וכאשר תתקבל החלטה בבית הלבן, המערכה הצבאית עצמה צפויה להיות מהירה, ממוקדת וקטלנית — אבל היא לא תפתור בשבוע את מה שהאיראנים נאבקים עליו ברחובות כבר חודשים.
עד אז, ישראל ממשיכה לחיות בין שתי מציאויות:
האחת – החיים הרגילים, השגרה, הבורסה, הכדורגל;
השנייה – האפשרות שתוך שעות ייפתח עוד פרק במלחמת הצללים מול טהראן, ושהשמיים מעלינו יתמלאו שוב עקבות של טילים ומיירטים.
״עניין מרכזי״ — חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
