מועצת השלום של טראמפ: שלב ב’ יוצא לדרך – חמאס שולט בשטח, טורקיה נכנסת לתמונה, וישראל מבינה שאיבדה שליטה על התסריט.
הודעת הבית הלבן הלילה על הקמת הוועד המנהל של מועצת השלום לעזה איננה מהלך טכני – אלא שינוי אסטרטגי עמוק בזירת עזה. מאחורי ניסוחי “שיקום”, “טכנוקרטים” ו“פיקוח בין־לאומי”, מסתתרת מציאות חדה: שלב ב’ של המהלך האמריקני מתחיל, בלי שחמאס הוכרע ובלי שישראל שולטת בכיוון.
הוועד המנהל, שפועל מתחת למועצת השלום בראשות דונלד טראמפ ומעל ממשלת טכנוקרטים פלסטינית עתידית, נועד לשלוט בכסף, בהחלטות ובקצב – לא רק לשקם הריסות. זו אינדיקציה ברורה לכך שוושינגטון לא סומכת לא על חמאס, לא על הרשות הפלסטינית – וגם לא על ישראל – לנהל לבד את היום שאחרי.
שלב ב’: מדברים פירוז – אבל חמאס עדיין הריבון בפועל
על הנייר, שלב ב’ כולל פירוז הרצועה, החלפת מנגנוני שלטון ושיקום אזרחי רחב היקף. בפועל, חמאס:
- שולט בשטח,
- מחזיק בנשק,
- שולט בכוח האדם,
- ונוכח בכל צומת אזרחי.
אין שום סימן שחמאס מתכוון להתפרק מנשקו מרצון. להפך: עצם הקמת גוף בינלאומי מעל “ממשלת טכנוקרטים” היא הודאה אמריקנית בכך שאין כתובת פלסטינית ריבונית אמיתית בעזה. המשמעות: שיקום יתחיל לצד חמאס, לא במקומו – לפחות בשלב הראשון.
זהו פער מסוכן: העולם מדבר על אחרי, השטח עדיין חי בלפני.
ממשלת טכנוקרטים: מסך עשן אזרחי
הטכנוקרטים אינם אמורים לשלוט – אלא לנהל. הם לא מחזיקים בכוח, לא בזרוע ביטחונית ולא בלגיטימציה עממית. תפקידם בפועל:
- חתימה על פרויקטים,
- הפעלת מערכות אזרחיות,
- ותלות מלאה בוועד המנהל.
כל החלטה מהותית – תקציבים, תשתיות, פתיחת מעברים, חומרים דו־שימושיים – תעבור דרך הוועד. זהו שלטון נאמנות בינלאומי בתחפושת אזרחית.
טורקיה בתמונה: הנקודה שמדליקה נורה אדומה בירושלים
אחד האלמנטים הרגישים בתוכנית טראמפ הוא הכנסת טורקיה כגורם משפיע בתהליך השיקום והפיקוח. עבור אנקרה, זו הזדמנות:
- לחזור לזירה הפלסטינית כשחקן מרכזי,
- להלבין מעורבות דרך “סיוע הומניטרי”,
- ולהציב את עצמה כמתווכת בין המערב לעולם האיסלאמי.
עבור ישראל – זו בעיה קשה. רג’פ טאיפ ארדואן נתפס בירושלים כתומך חמאס מובהק, והכנסתו למנגנון שיקום עזה נתפסת כהכנסת שועל ללול בפיקוח בינלאומי.
נתניהו מחוץ לחדר
בנימין נתניהו מוצא את עצמו מול מציאות לא נוחה:
- ארה״ב מקימה מנגנון מעל עזה – בלי וטו ישראלי.
- פירוז מוגדר כיעד, אך ללא לוחות זמנים מחייבים.
- שחקנים שישראל מתנגדת להם (טורקיה, גורמים אזוריים נוספים) מקבלים דריסת רגל.
המתח בין ירושלים לוושינגטון איננו אידיאולוגי – אלא שליטה על התהליך. ישראל רצתה “יום שאחרי” נקי מחמאס. טראמפ בונה “יום שאחרי” מנוהל – גם אם חמאס עוד נושם.
השורה התחתונה
זו איננה תוכנית שלום – אלא ניהול סכסוך מתקדם.
לא הכרעה, לא פירוק חמאס, לא ריבונות פלסטינית – אלא שליטה בינלאומית רכה, עם כסף גדול, פיקוח הדוק ושחקנים שנויים במחלוקת.
שלב ב’ התחיל.
חמאס עדיין שם.
טורקיה נכנסת.
וישראל מבינה: המשחק עבר לידי טראמפ.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
