ביקורת: הסרט ״המנט״ הוא פנטזיה מופרכת וגרועה על חייו של המחזאי שייקספיר וההמלצה שלנו היא ״לא להיות״ באולם שבו הוא מוקרן

אזהרת צפייה:
הסרט ״המנט״ שעלה אמש לאקרנים בארץ הוא נפילה בלתי צפויה בעיקר על רקע הפרס שזכה בו באירוע גלובוס הזהב.

על חייו של גדול המחזאים בהיסטוריה, וויליאם שייקספיר, ידוע מעט מאוד. במקום להפוך את המגבלה הזו ליתרון דרמטי חכם, הסרט בוחר להישען על הזיה תסריטאית חסרת בסיס: רצף של חורים עלילתיים, שאלות פתוחות שלא נועדו לעורר מחשבה אלא בלבול, והיפותזות מופרכות שמתחזות ל״פרשנות אמנותית״.

הסרט בנוי לכאורה כטרגדיה שייקספירית, אך באופן אירוני – שייקספיר עצמו נדחק לשוליים. במרכז עומדים אשתו, ילדיו, ושורת דמויות משנה מתוך כפר נידח שבו, כך נטען, התגוררה המשפחה. במקום עומק אנושי מתקבלת דרמה צעקנית, מאולצת ומלאת חשיבות עצמית, שמבלבלת בין איטיות ליומרה ובין סבל לאמנות.

למעט כמה דקות בודדות בסיום, שבהן נדמה לרגע שהיוצרים נזכרים מי היה האיש שעל שמו נמכר הכרטיס – כל השאר מאכזב: ארוך, משעמם, מעיק ובעיקר בלתי אמין. לא מרגש, לא מחדש, ובוודאי שלא מצדיק את ההילה הבינלאומית שקדמה לו.

ולשאלה הנצחית:
״להיות או לא להיות״ –
התשובה כאן חד־משמעית:
להיות בכל מקום אחר, זולת באולם שבו מוקרנת החארטה האיומה הזו.

״עניין מרכזי״