ראש הממשלה בנימין נתניהו התחיל בשבוע האחרון קמפיין תקשורתי שבו הוא מנסה להציב את אירופה בצד של “השתקה מחפירה מול טבח באיראן” — תוך כדי קישור עקיף להסכמה האמריקנית לבטל פעולה צבאית אפשרית באיראן, והצגת אירופה כצבועה מול ישראל.
אך בדיקת העובדות מעלה תמונה שונה לחלוטין — אירופה לא השתיקה, לא התעלמה ולא התנהגה בצביעות לגבי דיכוי אלים של מפגינים באיראן. להפך — היא דחתה, גינתה וקראה לפעולות נגד המשטר האיראני.
הנה הפרוט המלא והמדוייק שיפיל כל טענה מוטעת.
📌 האירופים
לא היו בשקט
— הם גינו בצורה חמורה
🟥
הפרלמנט האירופי אימץ החלטה חריפה נגד הדיכוי
ב־22 בינואר 2026 אימץ הפרלמנט האירופי החלטה חסרת תקדים שמגנה את המשטר האיראני על דיכוי מאסיבי של מפגינים, קוראת להפסקת האלימות, שחרור עצורים, והעמדת דמויות איראניות לדין על “פשעים נגד האנושות”.
- הפרלמנט קרא לסיום מיידי של ההרג והרצח של מפגינים.
- הוא דרש כי כל דיכוי אלים של הפגנות ייפסק.
- הוא קרא להרחבת סנקציות על טהראן.
זו לא הצהרה שגרתית, זו החלטה אסטרטגית שמציבה קווים אדומים ברורים מול המשטר האיראני.
🇪🇺
נשיאת הפרלמנט דיברה על תמיכה ישירה במהפכה לזכויות אדם
נשיאת הפרלמנט, רוברטה מצולה, פרסמה בפומבי שהפרלמנט קורא ל:
- הפסקת האלימות נגד המפגינים
- סיום ההוצאות להורג
- שחרור כל העצורים הפוליטיים
- הכרת משמרות המהפכה (IRGC) כארגון טרור.
אלו לא אמירות שוליות — אלו הם מסר לחץ כולל על המשטר האיראני.
🌍 ממשלות אירופה לא נשארו אדישות
שרי חוץ של צרפת, גרמניה, בריטניה ואחרים זימנו את שגרירי איראן בשטחים שלהם כמחאה רשמית נגד ההתנהלות האלימה של טהראן כלפי אזרחיה.
הודעתן של הנציגויות:
- “התגובה הכוחנית כלפי מפגינים לא מקובלת.”
- “זכות ההפגנה היא בסיס יסוד של זכויות אדם.”
כל אלה לא נשמעו כהסכמה או שתיקה — אלא כהחרפה בקול האירופי נגד משטר איראן.
🧠 פרשנות: גינוי ≠ התערבות צבאית — אבל הוא
אזרחי-דיקלרטיבי אמיתי
כן — יש הבדל ברור בין:
- גינוי מדיני ודיפלומטי
ו- - פעולה צבאית ישירה בשטח איראני.
אירופה לא שלחה טילים או חיילים לאיראן.
אבל היא לא שתקה בפני הרצח של אזרחים — ההפך הוא הנכון: היא גינתה ודרשה חשבון.
ולכן כל ניסיונות הקש ששמם “איפה האירופים שתוקפים את איראן על רצח עם?” — פשוט משמץ עובדות ומזייף מציאות אירופית אמיתית.
📊 העובדות — לא לצרוך רק “טון פוליטי”
📌 הפרלמנט האירופי קרא לא:
- הפסקת ההרג הממשלתי;
- שחרור כל העצורים הפוליטיים;
- עיצוב סנקציות קשות על המשטר;
- הכרה ב-IRGC כארגון טרור.
📌 מדינות אירופה זימנו שגרירים כדי להבהיר את מחאתן — צעד שלא נעשה קלות.
📌 ועד זכויות בינלאומי (UNHRC) גם כן גינה את דיכוי המפגינים ואף יזם חקירה בינלאומית.
🧨 ומה לגבי “הקשר לתגובה האמריקנית”?
במקביל לתגובות האירופיות:
- ארצות הברית הגדירה סנקציות נוספות נגד משטר טהראן,
- חלקה בירכה על לחצים בינלאומיים נגד הדיכוי,
- הדגישה את תמיכתה במאבק זכויות האדם באיראן אנו לו נדרשת נקיטת כוח צבאי.
הטענה של נתניהו לרומז שהאירופים שותקים בעודם תוקפים ישראל על פעולות בעזה — היא חד־ערכית, מטעה ומנותקת מהעובדות בשטח.
🔍 אז מי פה באמת “מעוות”? מי “מסית”? מי צבוע?
✅ האירופאים — גינו, פעלו דיפלומטית, דרשו עמדה מחמירה מול איראן.
❌ נתניהו — הציג את האירופים כאילו הם שתקו מול רצח המפגינים.
❌ טענה ש”אירופה מיועדת נגד ישראל” אך שותקת מול איראן — לא עומדת במציאות העובדתית.
האירופים לא רק גינו — הם גם הגבירו לחצים וסנקציות.
הם לא נקטו צעד צבאי, אבל הם הגיבו היכן שצריך, באופן מדיני מובהק.
📌 סיכום
📍 עצם ההפרדה בין גינוי מדיני לבין התערבות צבאית אינה אומרת ש”אף אחד לא אמר כלום”.
📍 אירופה אמרה הרבה מאוד — ובאופן חד וברור — נגד משטר איראן ודיכוי המוני של אזרחים.
📍 לכן הספין של נתניהו הוא עיוות עובדתי ברור — שנועד לחזק אג’נדה פוליטית ברורה.
📍 אם מציגים ביקורת אירופאית על ישראל כ”התערבות ישירה”, צריך לזכור שגם במצבים אחרים האירופים לא שתקו.
🧠 במציאות הגלובלית של 2026, מי שמדבר ברור על זכויות אדם — גם כשמדובר במשטרים קשים — הוא לא הצבוע. מי שממעוות את העובדות כדי לקדם אג’נדות פוליטיות — כן.
מעבר לספין על “השתיקה האירופית”, דבריו של נתניהו מכילים מסר עמוק בהרבה – ובעיקר פנימי:
זהו הרמז הפומבי הראשון של ראש הממשלה לכך שהוא לא השלים עם החלטתו של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ לבטל ברגע האחרון פעולה צבאית נגד איראן, בניגוד לרושם שנוצר בתקשורת הזרה כאילו ישראל קיבלה את ההחלטה בהבנה, או אף בתמיכה.
הניסוח של נתניהו אינו מקרי.
כאשר הוא תוקף את אירופה על “שתיקה מול טבח באיראן” ומציב את עצמו בצד של מי שדורש פעולה – הוא למעשה ממצב את עצמו רטרואקטיבית בעמדה לוחמנית יותר מזו שנבחרה בפועל על ידי וושינגטון.
זו אינה ביקורת על אירופה בלבד.
זהו מסר עקיף אך ברור לארה״ב – ובעיקר לבייס הימני בישראל.
🧭 למה זה חשוב? כי זה סותר את הנרטיב הרשמי
עד כה, הדיווחים בתקשורת האמריקנית והבינלאומית יצרו תמונה שלפיה:
- טראמפ שקל תקיפה באיראן
- ההחלטה בוטלה ברגע האחרון
- ישראל, או לפחות נתניהו, קיבלו את הביטול בהבנה, כחלק מתיאום אסטרטגי
כעת מגיע נתניהו – ובאמצעות מתקפה מילולית על אירופה – משכתב את הסיפור:
לא אני הבלמתי.
לא אני ביקשתי ריסון.
אני הייתי בצד שדרש פעולה.
זהו איתות פוליטי ברור:
נתניהו מבקש שלא להיזכר כמי ש”הלך עם טראמפ” גם כשהוא נסוג, אלא כמי שנשאר עקבי בקו התקיף מול איראן.
🎯 המסר לבייס הימני: אני לא ויתרתי
הדברים נאמרים בראש ובראשונה לאוזניים ישראליות – ובעיקר לאוזני הימין הקיצוני והימין האידיאולוגי, שמזה חודשים מאשים את המערכת המדינית ב:
- רפיסות
- תלות יתר בארה״ב
- החמצת “שעת כושר היסטורית” מול איראן
נתניהו מאותת להם:
- אני לא הייתי זה שעצר
- אני לא זה שהתכופף
- אם זה היה תלוי בי – הקו היה אחר
במילים אחרות:
גם אם בפועל התקיפה בוטלה – האחריות לא עליי.
🧨 לכן הספין כפול: גם אירופה, גם טראמפ
מצד אחד – מתקפה על אירופה, שמוצגת כצבועה ומוסרנית.
מצד שני – ניקוי שולחן היסטורי מול הסוגיה האיראנית:
נתניהו מבקש להבטיח שכאשר תישאל השאלה:
“מי ויתר על איראן?”
התשובה לא תהיה:
“נתניהו”.
אלא:
“האמריקנים”.
🔍 סיכום ביניים: זה לא נאום מוסרי – זו כתיבת אליבי
האמירה על “השתיקה האירופית” איננה זעקה מוסרית.
היא כלי פוליטי מחושב שנועד להשיג שלושה יעדים בו־זמנית:
- לערער את הלגיטימציה של הביקורת האירופית על ישראל
- להציג את נתניהו כמי שנמצא תמיד בצד התקיף מול איראן
- להתנער בדיעבד מהחלטת טראמפ לבטל את התקיפה
זהו ספין – אבל ספין מתוחכם, שמדבר בשתי שפות:
- חוץ: מוסר, צביעות, אירופה
- פנים: אני לא ויתרתי, אני לא נרתעתי, אני בעד פעו
״עניין מרכזי״
