נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חתם על צו נשיאותי חדש המאפשר הטלת מכסים עונשיים על מדינות שמקיימות קשרי סחר עם איראן, אך במקביל הבהיר באופן חד וברור כי הוא מרוצה מהתקדמות המשא ומתן עם טהרן, וכי אין כל כוונה להסלמה צבאית קרובה.
המהלך משקף קו מדיני כפול ומחושב: רטוריקה כוחנית כלפי חוץ וכלפי קהל הבית בארה״ב — לצד איתותים ברורים של איפוק, סבלנות ונכונות להמשך מו״מ בזירה הבינלאומית.
הציטוטים המאומתים של טראמפ: “השיחות טובות”, “איראן רוצה עסקה”, “יש לנו זמן”
לאחר סבב השיחות האחרון בעומאן אמר טראמפ בשורת התבטאויות פומביות, שתועדו והובאו בסוכנויות הידיעות המרכזיות:
- “The talks with Iran were very good.”
- “I think Iran wants to make a deal.”
- “We’re going to meet again early next week.”
- וכשנשאל על לוח זמנים אפשרי להסכם: “We have plenty of time.”
המסר העקבי בדבריו ברור: טראמפ אינו ממהר, אינו מציב אולטימטום צבאי ואינו מאותת על פעולה מיידית. להפך — הוא מדגיש שוב ושוב כי הדיפלומטיה פעילה וכי קיימת התקדמות.
המכסים החדשים: עונש על היצוא לארה״ב — לא על היבוא ממנה
המכסים שעליהם חתם טראמפ אינם מוטלים על יבוא מארצות הברית, אלא על יצוא לארצות הברית.
זהו ההבדל הקריטי.
הצו מאפשר לממשל האמריקני להטיל מכס של עד 25% על סחורות שמיוצאות לשוק האמריקני ממדינות שיימצא כי הן מקיימות קשרי סחר עם איראן.
במילים פשוטות:
- מי שסוחר עם איראן
- ומייצא במקביל סחורות לארצות הברית
- עלול להיענש בפגיעה ישירה בגישה שלו לשוק האמריקני
זהו מנגנון לחץ עקיף אך עוצמתי: לא פגיעה ישירה באיראן — אלא חנק סביבתי דרך שותפיה הכלכליים.
על מי זה עלול להשפיע
המכסים אינם מכוונים בשלב זה לרשימה סגורה של מדינות, אלא משמשים איום פתוח שמטרתו להרתיע:
- מדינות שממשיכות לסחור עם איראן בתחומי אנרגיה, תעשייה, כימיקלים וטכנולוגיה
- חברות ספנות, ביטוח ובנקאות שמסייעות לעקיפת מגבלות
- גופים שמבקשים ליהנות גם מהשוק האיראני וגם מהשוק האמריקני
המסר של טראמפ חד: אי אפשר לשבת על שני הכיסאות.
למה טראמפ בחר במכסים ולא בהסלמה צבאית
המכסים מאפשרים לטראמפ להשיג כמה מטרות במקביל:
- לשדר תקיפות ועמידה נוקשה מול איראן לציבור האמריקני
- להפעיל לחץ כלכלי מצטבר בלי לשגר חייל אחד
- להשאיר לעצמו מרחב מדיני להמשך מו״מ — בלי לאבד יוקרה
זהו כלי של שחיקה ארוכת טווח, לא של פיצוץ מיידי.
התגובה האיראנית: תקיפה מילולית — והמשך מו״מ
התגובה מטהרן נחלקה לשני מישורים ברורים.
במישור הפנימי והפוליטי, גורמים בפרלמנט האיראני תקפו את טראמפ בחריפות, כינו אותו “שקרן”, והצהירו כי איראן לא נסוגה מהקווים האדומים שלה וכי ארצות הברית כשלה בכל האופציות האחרות.
אולם במקביל, שר החוץ האיראני תיאר את סבב השיחות כ־“התחלה טובה”, אישר שכל משלחת חזרה להתייעצויות פנימיות — והסכים להמשך מו״מ בימים הקרובים.
אין כאן סתירה — אלא חלוקת תפקידים:
רטוריקה לוחמנית לצריכה פנימית, ודיפלומטיה זהירה מול וושינגטון.
ביריונות מילולית — איפוק מדיני
התמונה הכוללת ברורה:
שני הצדדים משתמשים בשפה תקיפה לצרכים פוליטיים פנימיים, אך בפועל מביעים שביעות רצון מהאיפוק ההדדי ומעדיפים להאריך את מסלול השיחות.
טראמפ צריך להיראות קשוח.
המשטר האיראני חייב להיראות בלתי מתפשר.
ובמציאות — אף אחד מהם אינו ממהר להסלים.
ומה לגבי תקיפה?
מדבריו המאומתים של טראמפ עולה מסר חד־משמעי:
אין כוונה אמריקנית לתקיפה קרובה.
לא נקבע דדליין.
לא הוצב אולטימטום.
לא נרמז על פעולה צבאית.
להפך — הנשיא מדגיש שיש זמן, שיש שיחות, ושיש נכונות להסכם.
המכסים הם אמצעי לחץ — לא מבוא למלחמה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלת!
