המתח גואה. הצדדים מתבצרים בעמדותיהם הקשיחות. איראן מאיימת להחזיר את מדינות המפרץ לתקופת האבן אם טראמפ יממש את איומו המקביל. שעת השין מגיעה ועד לרגע האחרון איש אינו ממצמץ.
הישראל המתח גואה ובעיקר החשש של האזרחים. זה ערב שביעי של פסח שלאחריו הכל צפוי להיות אחרת. או שלא.
מלחמת איראן: השעות האחרונות מביאות הסלמה כפולה — גם בשטח, גם בדיפלומטיה, גם בכלכלה העולמית
החזית מול איראן נכנסה בשעות האחרונות לשלב מסוכן במיוחד: מצד אחד הוחרפה מאוד השפה האמריקנית והישראלית, עם איום אמריקני פומבי ומפורש על תשתיות אזרחיות נרחבות באיראן אם לא יושג הסדר עד מחר בלילה לפי שעון החוף המזרחי בארה״ב; מצד שני, מתנהלים במקביל מגעים קדחתניים דרך פקיסטן על הפסקת אש מיידית והסדר רחב יותר. זו כבר אינה רק מלחמה של טילים ומטוסים — זו מלחמה על מיצרי הורמוז, על זרימת האנרגיה העולמית, על הלגיטימציה הבינלאומית, ועל עצביהם של שווקים וממשלות בכל היבשות. 
ההתפתחות המדינית־צבאית החשובה ביותר כרגע היא הקשחת העמדה של טראמפ. לפי רויטרס, הנשיא האמריקני אמר היום כי הדד־ליין שהציב לאיראן הוא סופי ולא צפוי להידחות שוב, וכי אם לא תתקבל עסקה עד יום שלישי בערב לפי שעון ארה״ב, ארה״ב עלולה לעבור לתקיפות רחבות נגד תשתיות איראניות. הוא גם דחה במפורש את הטענות שמדובר באיום היכול להיחשב כפשע מלחמה. במקביל, איראן הודיעה כי תשובתה להצעות שהועברו אליה כבר נוסחה, אך היא דוחה הפסקת אש זמנית ודורשת סוף קבוע למלחמה, הקלות בסנקציות, פרוטוקול בטיחות לשיט בהורמוז ושיקום נזקים. 
ובאותו זמן ממש, מאחורי הקלעים מתרחש מאמץ תיווך אינטנסיבי. לפי רויטרס, פקיסטן גיבשה מתווה דו־שלבי שכבר הועבר לאיראן ולארה״ב: שלב ראשון של הפסקת אש מיידית ופתיחה מחדש של הורמוז, ולאחריו 15–20 ימים לגיבוש הסדר רחב יותר. לפי אותו דיווח, במהלך הלילה היו מגעים רצופים בין הרמטכ״ל הפקיסטני לבין סגן הנשיא ואנס, סטיב וויטקוף ושר החוץ האיראני עבאס עראקצ׳י. אלא שבשעה זו עדיין אין התחייבות איראנית למתווה, ולכן העולם כולו תלוי בין איום אמריקני מחריף לבין חלון תיווך שעוד לא נסגר, אבל גם לא נפתח באמת. 
בשטח עצמו, ישראל ממשיכה להרחיב את סוג המטרות. אחד הדיווחים המשמעותיים ביותר שפורסמו היום הוא על תקיפה של מתקן פטרוכימי מרכזי באסלויה, חלק ממערך South Pars — לב האנרגיה של איראן. שר הביטחון ישראל כ״ץ אמר כי מדובר במתקן האחראי לכמחצית מהתפוקה הפטרוכימית של איראן, וכי יחד עם תקיפה קודמת הושבתו מתקנים המייצגים כ־85% מיצוא הפטרוכימיה האיראני. המשמעות אינה רק כלכלית: זו פגיעה בלב מנגנון ההכנסות של המשטר ובמרכיב יסוד באספקת האנרגיה המקומית של איראן. AP מדגישה שדרום פארס הוא נכס־על אסטרטגי לא רק ליצוא אלא גם לחשמל, לחימום ולתעשייה המקומית, ולכן תקיפה כזו נוגעת ישירות בחוסן האזרחי והמשטרי כאחד. 
במקביל דווח כי ישראל תקפה גם מטרות הקשורות לחיל האוויר האיראני, ובהן שדות התעופה בהראם, מהראבאד ואזמאייש. עוד לפי רויטרס, איראן אישרה את מות מפקד המודיעין של משמרות המהפכה, מג׳יד ח׳אדמי, בעוד ישראל נטלה אחריות. אם המידע הזה אכן משקף את מלוא התמונה, מדובר בעוד מכה קשה לשכבת הניהול הביטחונית־מודיעינית של איראן, אבל לא במכה משתקת: עצם העובדה שאיראן ממשיכה להציב תנאים, לשמור על קלף הורמוז ולהוציא לפועל תקיפות מצביעה על כך שכושר התפקוד שלה רחוק מלהתאדות. 
התגובה האיראנית בשטח לא נעצרה. רויטרס מדווחת כי ארבעה בני אדם נהרגו בחיפה לאחר פגיעת טיל איראני בבניין מגורים. זו תזכורת לכך שגם בשעה שבה וושינגטון ופקיסטן מדברות על נוסחאות, הטילים ממשיכים לדבר בשפתם שלהם. מבחינת איראן, היכולת להמשיך לגבות מחיר ישיר מעורף ישראלי היא לא רק הישג מבצעי אלא גם מנוף מיקוח תודעתי — הוכחה לכך שהמלחמה עדיין כואבת לצד השני. 
חזית הורמוז נותרה לב המשבר. אחד הדיווחים הדרמטיים יותר מהיום מגיע מרויטרס ולפיו משמרות המהפכה עצרו שתי מכליות LNG קטאריות — Al Daayen ו-Rasheeda — אף שקודם לכן ניתן להן אישור לעבור. לפי הדיווח, האישור היה חלק מהבנות תיווך קודמות בין איראן לארה״ב דרך פקיסטן, אך בפועל הספינות נעצרו והונחו להמתין. זו אינדיקציה חזקה לכך שגם אם יש ערוץ דיפלומטי, השטח הימי עדיין נשלט בידי היגיון כוחני, משתנה, ולעתים סותר. המשמעות המעשית: איראן מאותתת שהיא לא מוותרת בקלות על הורמוז כקלף הסחיטה החזק ביותר שלה. 
והעולם כבר משלם. קרן המטבע הבינלאומית הודיעה היום בפועל שהמלחמה משנה את התחזית הגלובלית: המנכ״לית קריסטלינה גאורגייבה אמרה לרויטרס כי במקום שדרוג קל לתחזית הצמיחה, כעת “כל הדרכים מובילות למחירים גבוהים יותר ולצמיחה איטית יותר”. כלומר, אפילו אם תהיה הפסקת אש מהירה, התחזיות יעודכנו כלפי מטה בצמיחה וכלפי מעלה באינפלציה; ואם המלחמה תימשך, הנזק יהיה גדול בהרבה. זה כבר לא רק משבר אזורי. זה אירוע מאקרו־כלכלי גלובלי. 
שוק האנרגיה מספק הוכחה מיידית לכך. רויטרס מדווחת כי פרמיות הספוט על נפט אמריקני מסוג WTI זינקו לשיאים היסטוריים, כשבתי זיקוק באסיה ובאירופה מתחרים בטירוף על חביות חלופיות במקום הנפט מהמזרח התיכון שאינו זורם דרך הורמוז. בצפון אסיה מדווחים על פרמיות של 30 עד 40 דולר לחבית מעל הבנצ׳מארק, ובאירופה קרוב ל־15 דולר מעל Brent dated. המשמעות כפולה: גם האנרגיה עצמה מתייקרת, וגם עלויות ההובלה והזיקוק מזנקות, כך שהלחץ האינפלציוני כבר אינו תיאוריה אלא מציאות סחירה. 
גם המערכת הפיננסית מתחילה לדבר בשפה של חירום. ג׳יימי דיימון, מנכ״ל JPMorgan, הזהיר כי המלחמה באיראן עלולה להצית מחדש אינפלציה ולהשאיר ריביות גבוהות לזמן ממושך יותר. כשהאיש שמנהל את הבנק הגדול בארה״ב משגר אזהרה כזו היום, צריך להבין: וול סטריט לא רואה כאן רק עוד כותרת חוץ, אלא סיכון מתמשך שיכול להחלחל למחירי דלק, תעשייה, אשראי וצריכה בכל העולם. 
בזירה האזורית, גם מדינות המפרץ מאותתות בגלוי על קו אדום. איחוד האמירויות אמרה היום כי כל הסדר עתידי עם איראן חייב לכלול ערובה לשימוש חופשי במצרי הורמוז, והבהירה שהמצר לא יכול להפוך לכלי מיקוח. זה חשוב מאוד, משום שהאמירות אינה רק מדינה מודאגת — היא קול שמייצג את עומק הפחד של מדינות הסחר והאנרגיה במפרץ מכך שהמלחמה הפכה את עורק החיים שלהן לנתיב בני ערובה. 
גם מוסקבה התייצבה היום בזירה התודעתית. הקרמלין אמר שהמזרח התיכון כולו “בוער”, והזהיר מהתרחבות גיאוגרפית ומהשפעה כלכלית גוברת של המלחמה. מעבר לתעמולה, זה מסר בעל משמעות: רוסיה מזהה חלון להזדהות עם אנטי־אמריקניות אזורית, להציג את וושינגטון כמי שמציתה את האזור, ובאותה נשימה ליהנות מהכאוס האנרגטי כל עוד הוא משרת את מחירי הסחורות ואת עמדת המיקוח שלה מול המערב. 
במישור המשפטי־הומניטרי, הלחץ הבינלאומי גובר. נשיאת ה־ICRC קראה היום למדינות לכבד את דיני המלחמה “במילים ובמעשים”, והזהירה מפני נורמליזציה של איומים על תשתיות אזרחיות חיוניות ומתקנים גרעיניים. ההצהרה לא הזכירה שמות, אבל ההקשר ברור לחלוטין: האיומים האמריקניים והתקיפות סביב מתקנים רגישים באיראן מעוררים דאגה גוברת ממעבר מקו של מלחמה קשה לקו של מלחמה חסרת בלמים. 
הנקודה הגרעינית מדאיגה במיוחד. איראן האשימה היום את הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית באוזלת יד, ואמרה שתחנת הכוח בבושהר הותקפה ארבע פעמים עד כה. רויטרס מדווחת שה־IAEA אישרה שפגיעה התרחשה סמוך למתקן, ואחת התקיפות הייתה במרחק של 75 מטר בלבד מההיקף שלו — גם אם לא נגרם נזק למתקן עצמו. זו אולי ההתפתחות המפחידה ביותר של היום: לא בהכרח משום שקרה אסון גרעיני, אלא מפני שהעולם מתקרב מסוכן מדי למקום שבו טעות אחת, חישוב שגוי אחד או החלטה מופקרת אחת עלולים להפוך מלחמה אזורית למשבר סביבתי ובינלאומי בסדר גודל אחר לגמרי. 
גם הזירה הלבנונית ממשיכה להתחמם. רויטרס דיווחה כי תקיפה ישראלית הרגה את פייר מועווד, איש מפלגת הכוחות הלבנוניים, יחד עם אשתו ואשה נוספת, באירוע שמחריף עוד יותר את הקרע הפנימי בלבנון בשאלה מי משלם את מחיר מעורבות חיזבאללה במלחמה. זו עוד הוכחה לכך שהמלחמה באיראן כבר מזמן אינה “איראן בלבד”: היא משנה את המאזנים הפוליטיים בתוך לבנון, מפחידה קהילות נוצריות, ומרחיבה בפועל את גזרת הסיכון. 
השורה התחתונה של השעה האחרונה היא זו: אין עדיין פריצת דרך, אבל יש התנגשות חזיתית בין שני כוחות. הראשון הוא כוח ההסלמה — אולטימטום אמריקני, תקיפות ישראליות עמוקות יותר, תגובה איראנית שנמשכת, והורמוז שנשאר חצי־סגור בפועל. השני הוא כוח הבלימה — תיווך פקיסטני, לחץ בינלאומי, פחד גלובלי מאינפלציה, ושורת גופים בינלאומיים שמתחילים לצעוק שהסיפור יוצא משליטה. נכון לעכשיו, כוח ההסלמה עדיין חזק יותר.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
