כאשר איש מילואים נפגע בתאונת דרכים בדרך לבסיס, בדרך חזרה ממנו, או במהלך שירות המילואים עצמו, השאלה הראשונה איננה רק מהי חומרת הפגיעה, אלא מי הגוף שאמור לפצות. במקרים כאלה אנשים נוטים לחשוב באופן אוטומטי על ביטוח החובה של הרכב, אבל אצל משרתי מילואים התמונה המשפטית מורכבת יותר.
לעיתים הכתובת היא דווקא קצין התגמולים במשרד הביטחון מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, ולעיתים המסלול הרלוונטי הוא תביעה אזרחית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד חברת הביטוח. יש גם מקרים שבהם קיימת לכאורה זכות בחירה, אך בחירה באחד המסלולים עלולה לסגור את האחר.
מתי התאונה נחשבת חלק מן השירות הצבאי
חוק הנכים קובע כי חבלה שאירעה לחייל או לחייל משוחרר תיחשב כחבלה שאירעה בתקופת השירות ועקב השירות גם אם נגרמה בדרך אל המחנה או ממנו, ובלבד שהשהות מחוץ למחנה הייתה כדין ולא היו בדרך הפסקות או סטיות של ממש שאין להן קשר עם השירות או עם הדרך. לעניין איש מילואים, "מחנה" כולל גם את מקום ההתייצבות.
המשמעות המעשית ברורה מאוד: נסיעה ישירה מן הבית לבסיס או למקום ההתייצבות, וכן הדרך חזרה, עשויה להיחשב כחלק מן השירות לצורך הכרה מול משרד הביטחון. מנגד, סטייה מהותית למסלול פרטי, עצירה ממושכת או עיסוק אישי שאינו קשור לדרך, עלולים "לשבור" את הקשר לשירות ולהוציא את האירוע ממסלול ההכרה הצבאי.
כאשר בוחנים מקרים מסוג זה, אחד הקשיים המרכזיים הוא פרשנות נסיבות הדרך בפועל. במקרים רבים אנו נתקלים בשאלות עובדתיות כמו משך העצירה, מטרת הסטייה או אופי הפעילות שבוצעה בדרך, וכל פרט כזה עשוי להשפיע על עצם ההכרה באירוע כתאונת שירות. לכן יש חשיבות רבה לאופן שבו מתועדות נסיבות התאונה כבר מהשלבים הראשונים, לרבות גרסת הנפגע והנתונים העובדתיים שנמסרים לגורמים השונים.
רכב צבאי – בדרך כלל הכתובת היא משרד הביטחון
כאשר התאונה אירעה ברכב צבאי, הכיוון המשפטי בדרך כלל ברור יותר. במצב כזה עילת ההכרה והזכויות נבחנות מול משרד הביטחון במסלול של חוק הנכים ואגף השיקום. אגף השיקום פועל מכוח חוק הנכים, וההכרה נעשית על בסיס קשר סיבתי בין הפגיעה לבין השירות.
לאחר ההכרה, הנפגע מוזמן לוועדה רפואית לצורך קביעת דרגת הנכות, ובהתאם לכך נקבעות הזכויות. באתר אגף השיקום מפורש כי מי שנקבעו להם בין 10% ל – 19% נכות זכאים למענק חד פעמי, ואילו נפגעים עם דרגת נכות מזכה יכולים להיות זכאים גם לתגמולים ולסיוע רחב יותר.
רכב פרטי או תחבורה ציבורית – כאן מתחילה הדילמה
כאשר איש המילואים נפגע ברכב פרטי, במונית, באוטובוס או באמצעי תחבורה אזרחי אחר, התמונה נעשית מורכבת יותר. מצד אחד, אם התאונה אירעה בדרך המוכרת לבסיס או ממנו, עדיין עשויה לקום עילת הכרה מול משרד הביטחון מכוח סעיף 1א לחוק הנכים. מצד שני, כאשר הנכות נגרמה בידי גורם אזרחי שאינו המדינה, למשל בתאונת דרכים, משרד הביטחון עצמו מציין כי ניתן לבחור בין תגמולים וזכויות לפי חוק הנכים לבין פיצויים לפי דיני הנזיקין.
אלא שהבחירה איננה "טעימה משני העולמות". משרד הביטחון מבהיר כי קבלת פיצויים מהמזיק האזרחי מהווה ויתור על הזכות להכרה ולתגמול לפי חוק הנכים, ואם כבר שולמו תשלומים מאגף השיקום, יש להחזירם כתנאי לבחירה במסלול האזרחי.
אז איך יודעים מה עדיף?
זו בדיוק הנקודה שבה אסור לפעול מהבטן. למסלול של משרד הביטחון יש יתרון ברור כאשר מדובר בפגיעה משמעותית, בפגיעה שעלולה להחמיר, או במקרה שבו חשובות לא רק קבלת כסף חד פעמי אלא גם מעטפת של תגמולים, שיקום, טיפולים, סיוע והכרה לטווח ארוך. מנגד, במסלול של ביטוח החובה אין צורך לעמוד בסף נכות מזכה כדי לדרוש פיצוי על נזקי הגוף, והדיון מתמקד בנזק ובפיצוי לפי חוק הפלת"ד.
לכן בתיקים קלים יחסית, או במקרים שבהם התמונה הרפואית כבר ברורה והשאיפה היא לפיצוי אזרחי חד פעמי, ייתכן שהמסלול האזרחי יהיה נכון יותר. זה גם הכיוון שעולה מן המקור שצירפת, שמדגיש את ההבחנה המעשית בין פגיעות קלות יחסית לבין פגיעות בעלות השלכה ארוכת טווח.
מעבר לשיקולים הרפואיים, הבחירה בין המסלולים כרוכה גם בהבדלים מהותיים באופן חישוב הזכויות ובסוגי ההטבות שניתן לקבל. בעוד שבמסלול האזרחי הדגש הוא על פיצוי כספי בגין הנזק, במסלול של משרד הביטחון קיימת לעיתים מעטפת רחבה יותר של זכויות שיכולה להימשך לאורך זמן. לכן בחינת המסלול המתאים אינה מסתכמת רק בגובה הפיצוי המיידי, אלא גם בהשלכות העתידיות של הבחירה.
חופשה, סטייה מהדרך וטעויות שמסכנות את התיק
אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה שכל תאונה בתקופת המילואים היא אוטומטית "תאונת שירות". זה לא מדויק. החוק עצמו דורש קשר ברור לדרך אל הבסיס או ממנו, ולגבי חייל השוהה בחופשה הוא מכיר רק בדרך מן המחנה אל יעד החופשה ובחזרה ממנו אל הבסיס.
לכן פרטים שנראים שוליים ביום האירוע, כמו עצירה לקניות, ביקור משפחתי, סידור פרטי או שינוי מסלול, עשויים להפוך לשאלות מכריעות. גם באתר שצירפת מודגש כי סטיות והפסקות של ממש עלולות להביא לכך שהאירוע לא יוכר במסלול הצבאי.
לסיכום
מילואימניק שנפגע בדרך לבסיס אינו נמצא תמיד רק במסלול אחד. אם מדובר בנסיעה ישירה ומוכרת לשירות או ממנו, ייתכן מאוד שהכתובת תהיה משרד הביטחון. אם מדובר ברכב אזרחי או בגורם אזרחי, עשויה לעמוד גם אפשרות לפעול מול חברת הביטוח, אך בחירה במסלול אחד עלולה לשלול את האחר.
לכן לפני שמגישים תביעה, צריך לבדוק היטב את סוג הרכב, אופי הדרך, שאלת הסטייה מן המסלול, וחומרת הפגיעה הצפויה. מניסיוננו בתיקים אלה, הסיווג הראשוני אינו פרט טכני, הוא לעיתים ההבדל בין מיצוי זכויות מלא לבין ויתור על חלק מן הזכויות המגיעות לכם.
*המאמר נכתב באדיבות המרכז לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, גוף העוסק בהכוונה ובמידע משפטי לנפגעי תאונות דרכים בישראל. המרכז מנוהל על ידי עו"ד שחר זמלר, המייצג נפגעים בהליכי פיצוי בגין נזקי גוף, והתוכן מבוסס על ניסיון מעשי והיכרות עם המסלולים המשפטיים השונים למיצוי זכויות לאחר תאונת דרכים.
