המכות הקשות והרצופות שכשחוטף נתניהו בסקרי הבחירות מחלחלות היטב לסביבה הקרובה של נתניהו. משבוע לשבוע נתניהו נחלש, אחיזתו בחרדים מכזיבה, איזנקוט ובנט מאיימים להכחידו פוליטית וגם בליכוד מחלחלת ההבנה שנתניהו הופך לנטל ועלול לערער את יסודות המפלגה אם הטירוף המשיחי ימשיך להיות הקו המוביל – המוביל לאבדון פוליטי ומדיני.
הדיווחים על שיחת הצעקות של השגריר בוושינגטון לייטר לנתניהו כשזה היסס ונטה לא לאשר את החתימה על הסכם לבנון פורסמו בהרחבה בארץ ובעולם. נתניהו דאג שההסכם ייחתם לאחר כניסת השבת כדי לעכב את הביקורת, לצמק את הביקורת הנרחבת אודות הכניעה הביביסטית ועל מנת לאפשר עיכול ההסכם תוך חשיפה לתעשיית הנדסת התודעה.
רק אז במוצאי שבת יצא נתניהו בנאום מוקלט להצדקת המהלך. וזה עובד חלקית בלבד. מורעלי ביבי התהפכו בחלקם ופתאום הם בעצם ה״סמולנים״ שמגינים על ביבי ותוקפים את כל מי שמתנגד זו אבל המכה ניחתה נתניהו מתחיל להבין באיחור משווע את מגבלות הכוח ואת הנזקים האדירים שכבר גרם לישראל ולעם היהודי בכללו המרחת המלחמה עד אין קץ רק כדי לשמר את כסאו הרעוע.
וכך הצדיק נתניהו את הסכם הכניעה: “יש לנו הזדמנות לשלום היסטורי עם לבנון” | הנאום שנועד להצדיק את ההסכם – והלחץ האדיר שהופעל עליו מאחורי הקלעים
מאת רמי יצהר
״עניין מרכזי״
ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה אמש בנאום מוקלט לשכנע את הציבור ובעיקר את חסידיו כי ההסכם עם לבנון אינו נסיגה או כניעה, אלא הישג אסטרטגי ואולי אף תחילתו של מהלך מדיני היסטורי. אלה שטויות מוחלטות עובדתית שעובדות רק על התמימים והשוטים שבינינו ואגב, מספרם הולך ופוחת ונפלא שכך.
בנאומו אמר כי “יש לנו הזדמנות לעשות הסכם שלום היסטורי עם לבנון”, ואף חשף כי הנשיא האמריקני דונלד טראמפ ביקש להזמין אותו ואת נשיא לבנון לבית הלבן כדי לנסות לקדם את התהליך.
נתניהו טען כי הישגי המלחמה בלבנון הם שאפשרו את פתיחת הדלת להסדר. לדבריו, ישראל “שינתה מהיסוד את מאזן הכוחות”, פגעה קשות בחיזבאללה, חיסלה חלק ניכר מיכולותיו הצבאיות ויצרה מציאות חדשה שבה גם בלבנון עצמה נשמעים קולות הקוראים להסדר ישיר עם ישראל.
אבל עיקר תשומת הלב הופנתה לדבר אחר: הניסיון של נתניהו לשכנע את הציבור כי ישראל לא נסוגה באמת.
ראש הממשלה הדגיש כי צה”ל נשאר ב”רצועת ביטחון מעובה” בדרום לבנון וכי ישראל לא תאפשר לחיזבאללה לחזור לגבול או לאיים מחדש על יישובי הצפון. הוא אף אמר כי ישראל תישאר בשטח “כל עוד חיזבאללה לא פורק מנשקו” וכל עוד נשקפת סכנה ביטחונית לישראל.
מאחורי הנאום: ויכוחים קשים ולחץ אמריקני חסר תקדים
אלא שהנאום הממלכתי הסתיר את הדרמה האמיתית שהתחוללה מאחורי הקלעים בימים האחרונים. לפי שורה של פרסומים בישראל ובארצות הברית, התקיימו חילופי דברים קשים, לעיתים קולניים במיוחד, בין ירושלים לבין גורמים בכירים בממשל טראמפ סביב סירובה של ישראל להסכים להפסקת האש ולמתווה ההסדרה עם לבנון.
במרכז האירועים עמד שגריר ישראל בארצות הברית, יחיאל לייטר, שהעביר לנתניהו מסרים ברורים ביותר מצד הבית הלבן. על פי הדיווחים, המסר היה חד: המשך הסירוב הישראלי עלול לגרור משבר חמור עם ממשל טראמפ.
במערכת הפוליטית בירושלים אף דובר על רמיזות אמריקניות חריפות שלפיהן אם ישראל תמשיך לטרפד את המהלך, הנשיא טראמפ עשוי להגיב באופן שאיש בירושלים אינו מעוניין לבחון.
גורמים מדיניים הגדירו את הלחץ האמריקני כאחד הכבדים ביותר שהופעלו על ממשלה ישראלית בשנים האחרונות.
למה טראמפ כל כך לוחץ?
התשובה נמצאת בכלל בטהרן.
הנשיא טראמפ מנסה לבנות בשבועות האחרונים ארכיטקטורה אזורית חדשה, הכוללת רגיעה מול איראן, שמירה על חופש השיט במפרץ, בלימת ההסלמה האזורית ויצירת מנגנוני ביטחון חדשים בלבנון.
מבחינתו, המשך המלחמה בצפון עלול למוטט את כל המבנה המדיני שהוא מנסה להקים.
בבית הלבן חוששים כי עימות בלתי פוסק בלבנון יגרור את איראן חזרה למעגל ההסלמה, יעורר מחדש את החות’ים בתימן ויחזיר את האזור כולו למצב של מלחמה אזורית רחבה.
נתניהו במלכוד פוליטי
בפוליטיקה הישראלית נתניהו נמצא כעת במצב כמעט בלתי אפשרי.
אם היה מסרב להסכם, הוא היה מסתכן בעימות עם טראמפ – נשיא שנחשב עדיין לבעל הברית החשוב ביותר של ישראל.
אם הוא חותם על ההסכם, הוא מסתכן במרד פוליטי מימין ובהאשמות על כניעה ללחץ אמריקני.
זו הסיבה שנאומו היה למעשה הרבה יותר מהצהרה מדינית. זה היה נאום הגנה. נאום שנועד להסביר לבוחריו מדוע בחר בסופו של דבר בדרך הפשרה.
מה אמר נתניהו בפועל?
ראש הממשלה ניסה לבנות נרטיב ברור:
- ישראל נשארת ברצועת ביטחון.
- ישראל לא מאפשרת לחיזבאללה לחזור לגבול.
- צבא לבנון ייכנס בהדרגה לאזורים מסוימים במסגרת פיילוטים מוגבלים.
- ההסכם מרחיק את איראן מלבנון.
- והוא עשוי אפילו לפתוח דלת להסכם שלום היסטורי.
המסר המרכזי שלו היה פשוט:
לא מדובר בנסיגה.
מדובר בהסדר מתוך עוצמה.
האם הציבור יקנה את זה?
זו כבר שאלה אחרת.
בימין כבר נשמעות טענות כי עצם החתימה על ההסכם היא הודאה בכך שישראל לא השיגה את יעדיה המלאים בלבנון.
מנגד, במחנה המרכז והשמאל טוענים כי נתניהו נגרר להסכם רק לאחר לחץ כבד של טראמפ ולא מתוך יוזמה ישראלית.
במערכת הביטחון יש מי שסבורים כי מדובר בפשרה הכרחית, בעוד אחרים מזהירים כי חיזבאללה ינצל כל הסדר כדי להשתקם.
השורה התחתונה
נאום נתניהו לא עסק באמת בלבנון. הוא עסק במשהו עמוק יותר: במערכת היחסים עם טראמפ. במגבלות הכוח הישראלי. ובשאלה האם ישראל יכולה להרשות לעצמה להתעמת עם ארצות הברית דווקא ברגע שבו המזרח התיכון כולו נמצא בנקודת רתיחה.
המסר של נתניהו היה ברור:
ההסכם אינו סוף המערכה אלא תחילתו של שלב חדש.
אלא שמאחורי המילים, מאחורי ההצהרות על “שלום היסטורי”, מסתתרת גם מציאות אחרת:
בסופו של דבר, כאשר הלחץ האמריקני הגיע לשיאו, נתניהו בחר שלא ללכת לעימות חזיתי עם דונלד טראמפ.
האם זו הייתה מדינאות מפוכחת או התקפלות? התשובה תינתן לא בנאומים – אלא במה שיקרה בגבול הצפון בשבועות ובחודשים הקרובים.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
