הפסקת האש על סף קריסה: הקרב האמיתי אינו על הטילים – אלא על פירוש ההסכם. האם נתניהו מצליח לסכסך בין טראמפ לאיראנים?
מי שמנסה להבין את ההתלקחות המחודשת בין ארצות הברית לאיראן באמצעות הנוסחה הפשטנית של “האיראנים תקפו – האמריקאים הגיבו – האיראנים השיבו”, מחמיץ את הסיפור האמיתי.
הקרב האמיתי אינו מתנהל על שדה הקרב. הוא מתנהל סביב פירושו של ההסכם שסיים את המלחמה. כל צד משוכנע שהצד השני הוא שבגד ראשון, וכל אחד מהם מחזיק בגרסה שונה לחלוטין של מה שסוכם בחדרי המשא ומתן.
זו בדיוק הסיבה לכך שהפסקת האש נראית היום שברירית הרבה יותר מכפי שנדמה כלפי חוץ.
הלילה הודיעו משמרות המהפכה כי תקפו 85 מטרות של צבא ארצות הברית בבחריין ובכוויית באמצעות טילים וכטב”מים, וכי הפילו מל”ט אמריקאי מסוג MQ-9. גם אם חלק מן הדיווחים עדיין אינם מאומתים במלואם, עצם פרסום ההודעה מלמד על החרפת המשבר ועל רצונה של איראן להציג מסר ברור: מבחינתה, כללי המשחק השתנו.
אלא שהודעת משמרות המהפכה הייתה הרבה יותר מהודעה צבאית.
זו הייתה למעשה הודעה מדינית.
בטהרן פירטו שורה של נימוקים שלפיהם ההסכם הופר קודם כול על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה. מבחינת המשטר, התקיפות האמריקאיות האחרונות, חידוש הלחץ הכלכלי והסנקציות, וההתפתחויות בגזרה הלבנונית אינם אירועים נפרדים אלא שרשרת אחת של הפרות.
מבחינת טראמפ, לעומת זאת, התמונה הפוכה לחלוטין.
בבית הלבן ממשיכים להציג את ההסכם כתקף. מבחינת הממשל, הפעולות הצבאיות האחרונות אינן מבטלות את ההבנות אלא נועדו לאכוף אותן, להגן על חופש השיט ולהרתיע את איראן מפני המשך פעולות התקפיות.
כאן בדיוק מתחילה הבעיה.
כאשר כל צד בטוח שהוא מקיים את ההסכם בעוד יריבו מפר אותו – הפסקת האש מתחילה להתפורר גם בלי שאיש יכריז רשמית על ביטולה.
לבנון הפכה למוקש הגדול ביותר
מי שסבר שההבנות עסקו רק באיראן ובארצות הברית, מגלה כעת עד כמה התמונה מורכבת בהרבה.
בטהרן רואים בהתמשכות הפעילות הישראלית בדרום לבנון ובהמשך התקיפות הישראליות הפרה של רוח ההבנות שהושגו בתיווך אמריקאי. מבחינת האיראנים, לא ניתן לדבר על הסדר אזורי חדש כאשר אחת הזירות המרכזיות ממשיכה לבעור.
זו גם הסיבה שמשרד החוץ האיראני הודיע כי מבחינתו לא ניתן יהיה לשוב לשולחן המשא ומתן כל עוד לא יקויימו, לשיטתו, כל ההתחייבויות שניתנו במסגרת ההסכמות – ובהן גם הסוגיה הלבנונית.
כלומר, מבחינת איראן – לבנון איננה נושא צדדי. היא חלק בלתי נפרד מן ההסכם.
מנגד, וושינגטון וירושלים אינן רואות את הדברים באותה דרך.
ממשל טראמפ לא הודיע מעולם בפומבי כי ישראל התחייבה להפסיק לחלוטין את פעילותה בלבנון, ואילו ישראל ממשיכה להבהיר כי היא שומרת לעצמה את חופש הפעולה מול כל איום ביטחוני.
וכך נוצר מצב כמעט בלתי אפשרי.
ייתכן שכל הצדדים בטוחים שהם מקיימים את ההסכם – ובאותו זמן כל אחד מהם משוכנע שהאחר מפר אותו.
האם ישראל דוחפת את טראמפ לעימות שלא רצה בו?
זו כבר אחת השאלות המסקרנות ביותר במזרח התיכון.
אין כיום ראיות פומביות לכך שממשלת ישראל היא שגרמה במכוון למשבר בין טראמפ לבין האיראנים.
אבל קשה להתעלם מן העובדה שכל פעולה ישראלית בלבנון מקשה על טראמפ לשכנע את טהרן שההבנות עדיין מכובדות.
מנקודת מבטה של איראן, טראמפ הוא האיש שהתחייב להביא למציאות חדשה באזור.
אם המציאות הזו אינה מתממשת – האחריות, מבחינתם, מוטלת בראש ובראשונה על הבית הלבן.
זו כבר איננה רק מחלוקת צבאית. זהו משבר אמון אישי.
טראמפ ממשיך להאמין שאפשר עדיין להציל את ההסכם.
באיראן הולכת ומתחזקת התחושה שהנשיא האמריקאי כבר אינו מסוגל – או אולי אינו מעוניין – לכפות את ההבנות שעליהן סוכם.
כל צד מחזיק בהסכם אחר
זה אולי האבסורד הגדול ביותר של המשבר הנוכחי.
האמריקאים בטוחים שההסכם עדיין חי.
האיראנים בטוחים שהוא כבר הופר.
ישראל ממשיכה לפעול מתוך תפיסה שההבנות אינן מגבילות את חופש הפעולה הביטחוני שלה.
ובתווך ניצב טראמפ, המנסה להמשיך לדבר על שלום בזמן שהשטח מאותת על מציאות אחרת לחלוטין.
הפסקת האש עדיין קיימת על הנייר.
השאלה האמיתית היא האם היא עדיין קיימת גם בתודעתם של הצדדים.
מפני שבמזרח התיכון, הסכמים אינם מתים ברגע שמישהו מודיע על ביטולם.
הם מתים ברגע שהצדדים מפסיקים להאמין שלמילה הכתובה יש עוד משמעות.
ואם משבר האמון הזה לא ייבלם במהירות, גם ההסכם שנראה עד לא מזמן כהישג מדיני יוצא דופן עלול להפוך לעוד מסמך היסטורי שנחתם בחגיגיות – והתפורר אל תוך המציאות האלימה של המזרח התיכון.
ומעבר לכל זה יש לציין כי הלוויית חמינאי עוררה טינה קיצונית מחודשת ומתלהטת נגד ארה״ב ונגד נתניהו והרגשות העזים מקבלים ביטוי צורם בלחיצה על ההדק כלי שייט מערביים מופגזים, טילים נורים למדינות המפרץ כולל לקטאר וטראמפ מפסיק להרגיש על הסוס בישראל הימין הקיצוני והמשיחיסט העומד בראשו מרוצים הם רוצים מלחמת נצח ותוהו ובוהו ו שימנע בחירות. כל מחיר שווה להם את התוצאה הזו – עתיד האומה היהודית לא באמת נחשב בהיגיון מדיני, צבאי, טקטי, חברתי ואנושי. אבל זה ביבי החדש – ביבי שאפילו חלק ניכר מהליכודניקים מתחילים לזנוח.
״עניין מרכזי״ – חדשות, פרשנות וסקופים מאז 1999.
