אחרי ניו יורק גם לונדון: נתניהו מגלה שהעולם המערבי הולך ונסגר בפניו. אז יש לו מטוס שעולה למדינה מיליונים אבל אין לו לאן לטוס. בסוף -כל אחד מקבל מה שמגיע לו.
הבידוד המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל בימים האחרונים ביטוי חריף מאי פעם. לאחר שראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, קרא לפעול למימוש צו המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי אם נתניהו יגיע לעצרת האו”ם, מגיע כעת גם מסר חריף מלונדון. ראש עיריית הבירה הבריטית, סאדיק חאן, הבהיר כי נתניהו אינו רצוי בלונדון וכי מי שמואשם בפשעים חמורים חייב לעמוד בפני החוק.
גם אם ראש עיריית לונדון אינו הגורם המוסמך להורות על מעצר, דבריו משקפים היטב את האווירה הפוליטית והציבורית ההולכת ומתחזקת בחלקים נרחבים של אירופה. למעשה, השאלה כבר אינה אם נתניהו רצוי בבירות המערב, אלא היכן הוא בכלל מסוגל לבקר מבלי להסתכן במשבר מדיני או משפטי.
הרקע לכך הוא צווי המעצר שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד נתניהו ובכירים ישראלים נוספים. מרגע שהוצאו הצווים, כל מדינה החברה באמנת רומא מחויבת עקרונית לשתף פעולה עם בית הדין. משמעות הדבר היא שאם נתניהו ייכנס לשטחן של מדינות אלה, הרשויות המקומיות עשויות להידרש לעצור אותו ולהעבירו להליך הסגרה בהאג, גם אם בפועל כל מקרה יושפע גם משיקולים משפטיים ומדיניים.
המשמעות המעשית דרמטית. כמעט כל מדינות האיחוד האירופי, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, יפן, דרום קוריאה, רוב מדינות אמריקה הלטינית וחלק גדול ממדינות אפריקה הן צד לאמנת רומא. ביקור רשמי של נתניהו באחת מהן עלול להפוך בתוך שעות למשבר מדיני ומשפטי, כאשר הממשלה המקומית תידרש לבחור בין התחייבויותיה הבינלאומיות לבין יחסיה עם ישראל.
מנגד, מספר היעדים האפשריים של נתניהו הצטמצם משמעותית. ארצות הברית אינה חברה בבית הדין הפלילי הבינלאומי ואינה מכירה בסמכותו, ולכן אינה מחויבת לאכוף את צווי המעצר. גם מדינות נוספות שאינן חברות באמנה אינן כפופות לאותה חובה, אולם רבות מהן אינן מהוות יעד מדיני מרכזי עבור ראש ממשלת ישראל.
מעבר להיבט המשפטי, הולך ומתחדד גם ההיבט הפוליטי. אם בעבר התקבל נתניהו כמעט בכל בירה מערבית כבן ברית מרכזי של ישראל, הרי שכיום נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים להחרים ביקורים רשמיים שלו, למנוע את כניסתו או לדרוש את מימוש צווי המעצר. ההתבטאויות של ממדאני ושל חאן אינן יוצרות מציאות משפטית חדשה, אך הן ממחישות עד כמה השתנה האקלים הציבורי והפוליטי כלפי ראש ממשלת ישראל.
גם אם נתניהו ימשיך להשתתף בפורומים בינלאומיים באמצעות שיחות וידאו או ביקורים במדינות ידידותיות, מרחב התמרון המדיני שלו הצטמצם באופן משמעותי. נסיעות שבעבר נחשבו לשגרה דיפלומטית הפכו למבצע מורכב המחייב בחינה משפטית, תיאום מדיני והערכת סיכונים ברמה הגבוהה ביותר.
בישראל דוחים מכל וכל את סמכותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי ואת ההאשמות נגד ראש הממשלה, ומגדירים את צווי המעצר כמהלך פוליטי וחסר תוקף מבחינת המדינה. אולם בעולם, עצם קיומם של הצווים משנה את כללי המשחק. גם אם לא יבוצעו בפועל בכל מקרה, הם הפכו את נתניהו למנהיג שמרחב התנועה שלו מוגבל יותר מאי פעם, ושכל ביקור אפשרי שלו במדינה מערבית עלול להפוך בתוך שעות למשבר בינלאומי.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
