נבחרת ישראל בכדורגל רשמה אמש בדברצן שבהונגריה את אחת מהופעותיה העלובות והמביכות בשנים האחרונות, הובסה 3:0 בידי אירלנד ונותרה אחרי שני מחזורים בליגת האומות עם אפס נקודות, שער זכות בודד ושישה שערי חובה. אחרי ה־3:1 נגד אוסטריה הגיע משחק שהיה אמור לספק הזדמנות לתיקון — והפך בתוך פחות מחצי שעה להתפרקות מוחלטת.
ואין תירוצים. לא הפוליטיקה, לא הסערה סביב המשחק, לא ההתנהגות האירית, לא העובדה שישראל נאלצת לארח מחוץ למדינה ולא הלחץ העצום שליווה את המפגש. כשהכדור התחיל להתגלגל, נבחרת ישראל פשוט לא היתה שם.
אירלנד, שהגיעה בעצמה אחרי הפסד 1:0 לקוסובו, גמרה את המשחק בתוך 12 דקות מטורפות. טרוי פארוט כבש את הראשון בדקה ה־13, אדם איידה הכפיל בדקה ה־16 וג׳ק מוילן קבע 3:0 בדקה ה־25. שלושה שערים בתוך 12 דקות מול הגנה ישראלית מבולבלת, רכה וחסרת אונים.
והתוצאה אפילו אינה מספרת עד כמה ישראל היתה חלשה. במחצית הראשונה היא כמעט לא היתה קיימת כקבוצת כדורגל. לא לחץ מסודר, לא משחק הגנה, לא מרכז שדה ששולט בקצב, לא יציאה מסוכנת קדימה ולא תחושה שמישהו מסוגל לעצור את המפולת. אירלנד לא נזקקה לערב הירואי. היא פשוט זיהתה את החורים, תקפה אותם וסגרה עניין במהירות.
ההרכב הישראלי כלל את דניאל פרץ בשער; גיא מזרחי, ניקיטה סטוינוב, רז שלמה ורוי רביבו; ענאן חלאילי, אליאל פרץ, גבי קניקובסקי, אוסקר גלוך ומנור סולומון; ודור תורג׳מן בחוד. בהמשך שולבו אלי דסה, איתן אזולאי, עידן טוקלומטי, דור פרץ ועילי פיינגולד. השמות מוכרים, חלקם משחקים ברמות גבוהות, אבל במשך דקות ארוכות לא היתה על המגרש נבחרת מתפקדת.
רן בן שמעון לא ניסה לייפות את המציאות. המאמן הודה בסיום כי הרגיש בושה, שהפתיחה היתה מביישת וקיבל עליו את האחריות. הוא אף הודה שאם חשב שהנבחרת הוכנה היטב למשחק — התברר שלא.
קשה להתווכח איתו.
ואיזה מסכן בן שמעון וחבורת שחקניו האומללים. דווקא במשחק הטעון ביותר, אחרי ימים של סערה פוליטית ואווירה עוינת, הם היו זקוקים להופעה שתאפשר להם לדבר באמצעות הכדורגל. במקום זאת הם סיפקו לאירים ערב קל וחגיגה מקצועית.
גם דניאל פרץ לא התחבא. השוער הודה שהוא מתבייש ותיאר את תחושת השחקנים במחצית במילים קשות. מנור סולומון, שנשא את סרט הקפטן, התייחס בכעס לאווירה האירית סביב המשחק. אבל שום אמירה אחרי השריקה אינה יכולה למחוק את מה שקרה לפניה.
המשחק הגיע אחרי ימים שבהם הכדורגל כמעט נעלם. ההתאחדות האירית ביקשה מאופ״א להשעות את ישראל מהמפעלים הבינלאומיים, יותר מ־160 ספורטאים אירים הצטרפו לקריאה להחרים את המשחק, השוער גאווין באזונו בחר שלא להשתתף מטעמי מצפון והמאמן היימיר הלגרימסון התבטא בחריפות נגד ישראל על רקע המלחמה בעזה.
גם על המגרש נמשכה המחאה. השחקנים האירים עלו עם סרטים שחורים, הרכינו את ראשיהם בזמן ״התקווה״ ולא לחצו את ידי השחקנים הישראלים. עוד לפני שריקת הפתיחה היה ברור שזה אינו עוד משחק רגיל בליגת האומות.
אבל דווקא משום כך נבחרת ישראל היתה חייבת להתרכז בדבר היחיד שבו היא יכולה לשלוט: כדורגל.
והיא נכשלה.
אחרי שני מחזורים ישראל אחרונה בבית 3 בדרג ב׳ עם אפס נקודות ומאזן שערים 6:1. אוסטריה מובילה עם שש נקודות, ואירלנד וקוסובו עם שלוש כל אחת.
במחזור הראשון הפסידה ישראל 3:1 לאוסטריה בלינץ. במשחק ההוא עוד אפשר היה להיאחז בכך שסייד אבו פרחי השווה זמנית לפני שהורחק וישראל נאלצה להמשיך בעשרה שחקנים. הפעם אין אפילו עלה תאנה כזה. אירלנד כבשה שלישייה כאשר שתי הנבחרות שיחקו בהרכבים מלאים ופשוט היתה טובה, מאורגנת ונחושה יותר.
הבעיה איננה רק התוצאות. נבחרת יכולה להפסיד לאוסטריה. היא יכולה גם להפסיד לאירלנד. אבל הדרך שבה ישראל הפסידה הפעם — ללא סדר, ללא קשיחות, ללא תגובה ובעיקר ללא יכולת לעצור התמוטטות שנמשכה דקות ארוכות — היא החלק המדאיג באמת.
הקמפיין עדיין בתחילתו ויש לישראל עוד ארבעה משחקים, אבל הלחץ על בן שמעון כבר מתחיל. המשחק הבא יהיה מול קוסובו ב־1 באוקטובר, ושלושה ימים לאחר מכן תגיע ההתמודדות החוזרת מול אירלנד. לאחר מכן יישארו בנובמבר המשחקים מול קוסובו ואוסטריה.
לבן שמעון חוזה עד 2028, אבל אחרי פתיחה כזאת שאלת עתידו כבר אינה יכולה להיעלם. ועם זאת, גם החלפת מאמן, אם תגיע בהמשך, לא תפתור באחת את חוליי הכדורגל הישראלי. נבחרת שמגיעה למשחק בינלאומי ומוצאת את עצמה בפיגור 3:0 אחרי 25 דקות אינה סובלת רק מטעות טקטית אחת. זו קריסה של מערך שלם — הכנה, ריכוז, משמעת, הגנה, מנהיגות ויכולת להגיב בזמן אמת.
בסיום נשארה תמונה עגומה במיוחד. האירים הגיעו להונגריה אחרי שבוע של סערה פנימית, מחאות, קריאות לחרם ושחקן בכיר שסירב להופיע — ובכל זאת נראו מהרגע הראשון כמו נבחרת שיודעת בדיוק מה היא רוצה.
ישראל הגיעה עם הרבה דיבורים על גאווה, תשובה ספורטיבית וכדור ברשת.
בסוף היו שלושה כדורים ברשת — וכולם ברשת הישראלית.
ביזיון בהונגריה. שתי תבוסות. אפס נקודות. מאזן 6:1. ובעיקר נבחרת שצריכה עכשיו להסביר לא איך הפסידה — אלא איך כמעט לא הופיעה למשחק.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
