הודעתו החריגה של בנימין נתניהו, פחות מחודש לבחירות, שלפיה קיימים ״סימנים״ לכך שאויבי ישראל ינסו לתקוף אותה לקראת ההצבעה, עוררה בתוך שעות חשדנות פוליטית חריפה. לא מפני שאיום איראני אינו קיים — הוא קיים בהחלט — אלא משום שנתניהו קשר בעצמו בין האיום הביטחוני לבין הבחירות, מבלי לפרט מהו המידע המודיעיני שעליו התבסס. החשדנות התחזקה בעקבות דיווחים שלפיהם גורמים במערכת הביטחון אינם מכירים התרעה ממוקדת על מתקפה קרובה או היערכות מיוחדת לקראתה.
המשפט שהדליק את המערכת הפוליטית נאמר דווקא בבסיס חיל האוויר בתל נוף, כשמטוסי קרב ואנשי חיל האוויר משמשים רקע להצהרה. ״יש לנו סימנים שלקראת הבחירות האויבים שלנו ינסו לתקוף אותנו״, אמר נתניהו, והזהיר את אויבי ישראל שלא לנסות אותה. נתניהו לא אמר שמדובר דווקא באיראן ולא טען שהמתקפה מיועדת ליום הבחירות עצמו. אלה שתי הבחנות חשובות, אבל העיתוי, הניסוח והעמימות יצרו מיד שאלה גדולה הרבה יותר מן האיום עצמו: האם איראן — ובעיקר הפחד מאיראן — עומדת להפוך לשחקן מרכזי בחודש האחרון של מערכת הבחירות.
החשדנות אינה קיימת רק בשולי המערכת הפוליטית. גדי איזנקוט דרש שנתניהו יעדכן מיד את ראש האופוזיציה יאיר לפיד כדי לוודא שמדובר באיום ממשי ולא במהלך פוליטי העלול לפגוע בתקינות מערכת הבחירות. לפיד דרש עדכון ביטחוני דחוף, נפגש עם נתניהו ולאחר התדרוך המשיך לטעון שאין הצדקה להכניס את הציבור לפאניקה וכי בסיסי צה״ל ומערכת הביטחון אינם צריכים לשמש תפאורה למערכת בחירות.
הפרט שהפך את הסיפור למטריד עוד יותר הוא הדיווחים שלפיהם גורמים בצה״ל לא הכירו התרעה ממוקדת על מתקפה מיידית. מערכת הביטחון נערכת ממילא כל העת לאפשרות של הסלמה איראנית, לנקמה ולפעולה מצד איראן או שלוחיה, אבל היערכות כללית שונה מהותית ממידע קונקרטי שלפיו מתקפה עומדת להתרחש לקראת הבחירות.
אין בכך הוכחה שנתניהו מסר מידע כוזב. לראש הממשלה עשוי להיות מידע מודיעיני רגיש שאינו מצוי בידי כל גורם בצה״ל או שאי אפשר לחשוף אותו לציבור. מודיעין גם משתנה במהירות ואויבים משנים תוכניות. אבל כאשר ראש ממשלה המתמודד על המשך שלטונו מודיע לציבור שאויבי המדינה עלולים לתקוף דווקא לקראת הבחירות, החובה לוודא שהאזהרה מקצועית ומבוססת נעשית גדולה במיוחד.
העניין מקבל ממד נוסף משום שנתניהו עצמו הציג רק לפני שבועות אחדים תמונה אחרת של מאזן הכוחות. הוא תיאר את ישראל כחזקה ואת אויביה כמורתעים והדגיש שאיראן אינה תוקפת את ישראל. שינוי בהערכת המצב בהחלט יכול להתרחש, אבל אם בתוך שבועות ספורים עבר המסר הציבורי מהרתעה ישראלית חזקה לחשש מתקיפה לקראת הבחירות, הציבור זכאי לפחות להסבר כללי מדוע השתנתה התמונה — בלי לחשוף כמובן מידע מודיעיני מסווג.
ומכאן מתחיל הסיפור האמיתי. ישראל נכנסת לחודש האחרון של מערכת הבחירות כאשר נתניהו מתמודד עם אחת מנקודות התורפה המרכזיות של שלטונו: האחריות למחדל 7 באוקטובר. דווקא עכשיו חזרו לכותרות דיווחים על אזהרות שהועברו לישראל לפני הטבח ועל השאלה מי ידע, מי הוזהר, מי הבין ומה נעשה במידע. נתניהו דוחה את הטענה שקיבל התרעה קונקרטית על מתקפת חמאס, אבל הוויכוח חזר להיות אחד הנושאים המרכזיים בזירה הציבורית.
ובתוך הסערה הזאת מגיע נתניהו ומזהיר מפני איום חדש לקראת הבחירות. האירוניה הפוליטית ברורה: האיש הנאבק בטענות שלפיהן אזהרות לפני 7 באוקטובר לא זכו למשקל הראוי מציב עכשיו אזהרה ביטחונית חדשה במרכז סדר היום ודורש למעשה מן הציבור להתייחס אליה במלוא הרצינות.
צריך להיות מדויקים: אין כיום ראיה פומבית שנתניהו מתכנן לבטל את הבחירות, לדחות אותן או ליזום עימות צבאי כדי להישאר בשלטון. אין גם ראיה שמישהו במערכת הביטחון משתף פעולה עם תרחיש כזה. טענה כזאת ללא ראיות אינה עובדה עיתונאית. החשד הלגיטימי הוא אחר: האם איום אמיתי, חלקי, עמום או מנופח עלול לשמש גורמים בעלי אינטרס כדי להשפיע על האווירה הציבורית, על ההצבעה או אפילו על התנאים שבהם יתקיים יום הבחירות.
זו שאלה חשובה במיוחד משום שמצב ביטחוני חמור יכול להשפיע מעשית על הבחירות. יום הצבעה מחייב פתיחת אלפי קלפיות, תנועה חופשית של מיליוני אזרחים, הפעלת בתי ספר ומבני ציבור, תחבורה, משטרה, מערכות מחשוב וספירת קולות. מתקפת טילים רחבה, הוראות חריגות של פיקוד העורף או מצב מלחמה עלולים ליצור קושי ממשי בקיום הצבעה רגילה ושוויונית. לכן עצם הכנסת האפשרות הזאת לשיח הציבורי מחייבת זהירות קיצונית.
איראן מצדה אינה איום תיאורטי. היא כבר תקפה את ישראל ישירות, מחזיקה יכולות טילים וכטב״מים ומפעילה גם מערכי סייבר, מודיעין והשפעה. האפשרות שטהרן תנסה לנצל את תקופת הבחירות אינה מופרכת. היא גם אינה חייבת לשגר מאות טילים כדי לנסות לשבש את התהליך. מתקפת סייבר, הפצת מידע כוזב, סרטונים מזויפים, הודעות שקריות על קלפיות שנסגרו או יצירת בהלה באזור מסוים יכולים להספיק כדי לפגוע בהצבעה ולהעמיק את חוסר האמון.
אבל כאן מסתתרת המלכודת הגדולה באמת. אויב מבחוץ יכול לנסות לייצר כאוס, ובאותה שעה גורמים פוליטיים מבפנים יכולים לנסות לנצל את הכאוס לטובתם. אין ראיה שזה קורה עכשיו, אבל בדיוק משום שהאפשרות קיימת חייבים לבנות מראש חומה ברורה בין צורכי הביטחון לבין צורכי הקמפיין. מודיעין אינו חומר תעמולה, מטוסי חיל האוויר אינם אביזרי בחירות ואיום איראני אינו יכול להפוך לסיסמה שנשלפת בכל פעם שהסקרים אינם נוחים למישהו.
הדבר רגיש במיוחד משום שנתניהו בנה במשך שנים חלק גדול מכוחו הפוליטי סביב דימוי ״מר ביטחון״. מחדל 7 באוקטובר פגע בדימוי הזה קשות, וכעת הוא חוזר ומציג את עצמו כמנהיג העומד מול אויבי ישראל ומזהיר אותם מפני הזרוע הארוכה של המדינה. זכותו של ראש ממשלה להציג את הישגיו הביטחוניים לציבור, אבל כאשר הדברים נעשים מתוך מתקן צבאי ובצמוד לאזהרה מפני מתקפה סביב הבחירות, הגבול בין מסר ממלכתי לקמפיין נעשה רגיש במיוחד.
ויש עוד צד למשוואה: האיראנים עצמם קוראים את הפוליטיקה הישראלית. אין בסיס לקבוע איזו תוצאה בבחירות מעדיפה טהרן, ולכן כל ניסיון לייחס לה מועמד מועדף יהיה ספקולציה. ייתכן שמבחינת איראן התוצאה עצמה חשובה פחות מן האפשרות לערער את ישראל מבפנים. אם מחצית המדינה תחשוד שאיראן מנסה להפיל את נתניהו והמחצית האחרת תחשוד שנתניהו משתמש באיראן כדי להישאר בשלטון, טהרן כבר השיגה הישג תודעתי משמעותי בלי לשנות אפילו קול אחד בקלפי.
זו הסיבה שהשאלה המרכזית איננה רק אם איראן מתכננת לתקוף. השאלה היא מי מחזיק במידע, מי מפרש אותו, מי מחליט לפרסם אותו, מדוע דווקא עכשיו ומה עושים בעקבותיו. אם קיימת התרעה ממשית, גורמי הביטחון חייבים לטפל בה בכל הכוח. אם אין התרעה כזאת, אסור לייצר בציבור תחושה כאילו היא קיימת. ואם מדובר במידע חלקי או בהערכת מצב, צריך להציג אותו ככזה ולא להפוך אפשרות מודיעינית לעובדה פוליטית.
האחריות לכך אינה יכולה להיות מונחת רק בידי הממשלה המתמודדת בבחירות. ראש האופוזיציה, ועדת החוץ והביטחון, ראשי מערכת הביטחון, ועדת הבחירות המרכזית והגורמים המשפטיים צריכים להיות בתמונה בכל אירוע שעלול להשפיע באופן ממשי על עצם קיום ההצבעה. אין צורך לחשוף סודות מדינה לציבור, אבל בהחלט אפשר לוודא שגם גורמים ממלכתיים שאינם חלק מקמפיין הליכוד יודעים אם מדובר באיום ממשי.
הבחירות הקרובות מתקיימות בתוך חברה שכבר סובלת ממשבר אמון עמוק. אירוע ביטחוני גדול סמוך להצבעה עלול להצית מיד גל של האשמות: מי ידע, מי הסתיר, מי הגזים, מי הרוויח ומי הפסיד. אם התוצאה תהיה צמודה, החשדות האלה עלולים להמשיך לרדוף את ישראל זמן רב אחרי סגירת הקלפיות ולפגוע בעצם הלגיטימיות של ההכרעה.
לכן החובה העליונה בארבעת השבועות הקרובים היא להבטיח שהביטחון יישאר ביטחון והבחירות יישארו בחירות. אם איראן תנסה לתקוף — צריך להכות ולסכל בהתאם לצורך הביטחוני. אם תנסה לשבש את הבחירות באמצעי סייבר או תודעה — צריך לחשוף ולבלום אותה. ואם גורם ישראלי כלשהו ינסה להשתמש באיום האיראני באופן כוזב כדי להשפיע על ההצבעה או על עצם קיום הבחירות — גם ניסיון כזה חייב להיחשף ולהיעצר.
החשדנות כבר קיימת. עכשיו מוטלת על נתניהו ועל מערכת הביטחון האחריות למנוע ממנה להפוך למשבר אמון מסוכן עוד יותר. הדרך לעשות זאת אינה באמצעות עוד רמזים מסתוריים מבסיסי חיל האוויר אלא באמצעות התנהלות ממלכתית, פיקוח מוסדי והפרדה מוחלטת ככל האפשר בין צורכי המדינה לבין צורכי המתמודדים.
כי ביום שאחרי הבחירות, יהיו התוצאות אשר יהיו, אזרחי ישראל חייבים לדעת דבר אחד: ההכרעה התקבלה בקלפי. לא בטהרן, לא בבסיס חיל האוויר, לא בחדר מלחמה ולא באמצעות הפחדה.
איראן רשאית לנסות לפגוע בישראל. אסור לתת לה לבחור את ממשלת ישראל — ואסור לאיש בישראל להשתמש באיראן כדי לבחור אותה במקום הציבור.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
