מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
אחרי הפוגה ממושכת בתקיפות, וכשברקע בחירות האמצע בארצות הברית בשבוע הבא והחשש הרפובליקני הכבד מאובדן הרוב בסנאט, מפריח היום דונלד טראמפ מחדש רוחות מלחמה כלפי איראן. אלא שמידת האמינות שאפשר לייחס לאיומיו אינה גבוהה: הנשיא כבר הוכיח שהוא מסוגל לאיים, להורות על הכנות צבאיות, להניח לעולם להמתין להפצצות — ואז לעצור את המהלך.
״הסיפור באיראן יסתיים בקרוב מאוד. עלינו להבטיח שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני״, אמר טראמפ בריאיון לתחנת הרדיו KCMO בקנזס סיטי. הוא לא הסביר כיצד יסתיים העימות, איזו התחייבות איראנית תספק אותו, ומה השתנה מאז הפעמים הקודמות שבהן הבטיח שהסיום ממש מעבר לפינה.
התזמון מעניק לדברים משמעות החורגת בהרבה מסוגיית הגרעין. ביום שלישי, 3 בנובמבר, יצביעו האמריקנים בבחירות שעלולות לשנות את מאזן הכוחות בוושינגטון ולהכביד מאוד על המשך כהונתו. הרפובליקנים מחזיקים כיום ברוב של 53 מול 47 בסנאט, אך המרוצים התחרותיים התרחבו גם למדינות שנחשבו בעבר לנוחות עבורם. המלחמה באיראן ועליית המחירים הן חלק מהמטען שעמו מגיעה מפלגת הנשיא לקלפי.
מבחינת טראמפ, ההבטחה לסיים את המלחמה ממלאת אפוא צורך פוליטי דחוף. היא מאפשרת לו לבקש מהבוחרים עוד אשראי: לסבול עכשיו, להאמין שההכרעה קרובה ולצפות לכך שמחירי הדלק יירדו בעקבותיה. אלא שאת ההבטחה הזאת הוא כבר השמיע בספטמבר. החודש התחלף, הבחירות התקרבו, וה״בקרוב מאוד״ נשאר.
הקשר בין ההחלטות הצבאיות לצורכי הקמפיין אינו המצאה של מבקריו. טראמפ עצמו הודיע ב־8 באוקטובר שארצות הברית לא תתקוף באיראן לפני בחירות האמצע. בכך סיפק תאריך ברור להימנעות מתקיפה, בשעה שהוא נמנע מלספק תוכנית ברורה לסיום העימות. עכשיו הוא מבקש לשמר את שני המסרים בעת ובעונה אחת: להרגיע את האמריקנים שהמלחמה עומדת להסתיים, ולהפחיד את האיראנים שההפצצות עלולות להתחדש.
העבר מסביר מדוע צריך להקשיב לדברים בספקנות. ביוני 2019, אחרי שאיראן הפילה כטב״ם אמריקני, אישר טראמפ תקיפת תגמול וביטל אותה. לפי גרסתו, עצר את הפעולה עשר דקות לפני ביצועה, לאחר שנמסר לו שכ־150 בני אדם עלולים להיהרג. אפשר להצדיק את ההחלטה ההיא מטעמי מידתיות; אי אפשר להתעלם ממה שהיא מלמדת על הפער האפשרי בין הכנות לתקיפה לבין הוראת הביצוע.
גם הפעם יש לפער הזה בסיס ממשי. לפי דיווח ה״ניו יורק טיימס״, הנשיא דחה השנה שוב ושוב הצעות לחידוש לחימה רחבת היקף, לרבות החודש, כאשר הצבאות האמריקני והישראלי כבר היו קרובים למוכנות לפעולה. לכן, גם ריכוז כוחות ותוכניות מפורטות אינם הוכחה שהפור נפל. אצל טראמפ הם עשויים לשמש גם אמצעי לחץ בדרך לעסקה שהוא יוכל להציג כניצחון.
ובכל זאת, הספק באמינותו אינו מצדיק ביטול של הסכנה. לפי דיווח AP, וושינגטון הזהירה מדינות באזור להיערך לאפשרות של תקיפות מחודשות אחרי הבחירות, ולתגובה איראנית שתופנה גם כלפיהן. אותם מקורות הדגישו שטראמפ עדיין לא קיבל החלטה סופית. כלומר, קיימת היערכות ממשית, אך עדיין אין הכרעה.
זו גם התשובה לשאלה האם מדובר בעוד איום בחירות או בכוונה רצינית: שתי האפשרויות מתקיימות כרגע יחד. טראמפ משתמש באפשרות הצבאית לצרכים פוליטיים וללחץ על טהרן, ובמקביל שומר לעצמו את היכולת לממש אותה. מה שאין בהצהרתו החדשה הוא ראיה לכך שהחליט לעבור מדיבורים להפצצות.
מבחינת ישראל, ההבחנה הזאת קריטית. חידוש התקיפות עלול להביא תגובה איראנית ולהחזיר את הציבור למציאות של התרעות, שיבושים וסכנה. הסדר, לעומת זאת, יצטרך להיבחן לפי מגבלות הגרעין והפיקוח שיכלול. בשני המקרים, הצהרה נשיאותית חגיגית אינה ערובה לתוצאה.
ארבעה ימים לפני הבחירות, הדבר הברור ביותר בדברי טראמפ הוא הצורך שלו לשכנע שהוא עדיין שולט באירועים. הרבה פחות ברור אם בידיו הדרך לסיים אותם. אחרי כל ההבטחות לסיום קרוב, חובת ההוכחה מוטלת עליו. באזור שלנו, המרחק בין משפט שנועד להציל קמפיין לבין החלטה שמציתה מלחמה עלול להיות קצר ומסוכן.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
