הנטייה שלנו להביט מן הצד ולראות את אירופה בוערת ומתערערת תוך גילויי שמחה לאיד בסיסמא ״מגיע להם – הכל בגלל ההגירה המוסלמית״ היא טבעית נוכח הנסיבות המצטברות מאז ה-7 באוקטובר אך מסוכנת. הנה ההסבר מדוע.
מאת רמי יצהר
אירופה מאבדת את שיווי המשקל, ולישראל אין מותרות לצפות בה מהיציע. בוורשה שוטרים חוצצים בשערי בית הדין החוקתי; בצרפת עשרות אלפי שוטרים נערכים מול גל מחאה; ממשלות מתקשות למשול, צעירים מתקשים להשיג קורת גג, ובבריטניה מתנהל מאבק גם על עתיד הממלכה עצמה. המשברים שונים, אבל החיבור ביניהם מסוכן: כשהשלטון נחלש והאזרח מפסיק להאמין שיש מי שמקשיב לו, הכעס מתחיל לחפש מוצא ברחוב.
מאז הפלישה הרוסית הנרחבת לאוקראינה בפברואר 2022 נדרשת היבשת לשלם בבת אחת על ביטחון שהזניחה, על תלות אנרגטית שטיפחה ועל בעיות חברתיות שדחתה. המלחמה במזרח התיכון והלחץ הטראמפיסטי מוסיפים זעזועים למערכת שכבר מתקשה לספוג אותם. ממשלות מבקשות עוד הקרבה; יותר ויותר אזרחים שואלים מדוע דווקא הם צריכים להקריב — ולמען איזה עתיד.
לקורא הישראלי זה עלול להישמע מוכר מדי. גם אצלנו הבחירות האחרונות חשפו מערכת פוליטית מפולגת, וגם אצלנו יתרון כלכלי יחסי אינו מכבה זעם על יוקר המחיה, חלוקת הנטל ואובדן האמון. חברה יכולה להמשיך לעבוד, לצרוך ולבלות בזמן שהסדקים בתוכה הולכים ומעמיקים.
פולין: המשבר מגיע למוסד שאמור להכריע בו
נשיא פולין הפסיק את טיסתו לסנגל וחזר לוורשה בעקבות העימות סביב הנהלת בית הדין החוקתי. ניסיון השעיית הנשיא וסגנו הביא מפגינים ושוטרים לשערי המוסד, כששני המחנות טוענים להגנת החוקה ומאשימים את יריביהם ברמיסתה.
ממשלת דונלד טוסק מבטיחה לשקם את עצמאות המשפט אחרי שנות שלטון ״חוק וצדק״. יריביה מאשימים אותה בהשתלטות פוליטית, וגם משפטנים המבקרים את הנהלת בית הדין מטילים ספק בבסיס החוקי להשעייתה. זהו לב הסכנה: המחלוקת כבר נוגעת לזהות השופט ולסמכותו, ולא רק להחלטה שייתן. קשה לסיים עימות כאשר אין מוסד שהצדדים מסכימים לקבל את הכרעתו.
צרפת: מצוקות נפרדות מתלכדות לזעם אחד
מצרפת מגיעה תמונה אחרת של אותה שחיקה. מחאות על חינוך, שכר ויוקר המחיה מחברות תלמידים, עובדים ואנשי ״האפודים הצהובים״. לפי משרד הפנים, כ־410 אלף השתתפו בהפגנות ב־24 באוקטובר; לקראת ההפגנות בשבת הוכרזה היערכות של כ־70 אלף שוטרים.
ממשלת המיעוט ניצבת מול פרלמנט מפוצל, מגבלות תקציביות וציבור המבקש שינוי מיידי. היכולת להרגיע באמצעות הקלות כלכליות מוגבלת, וכוחות משטרה אינם יכולים לפתור כיתות צפופות, שכר נשחק או תחושה שהשלטון חדל להבין כיצד חיים מחוץ למוקדי הכוח.
ספרד: קורת הגג הופכת לשאלה של המשך השלטון
מאהלי המחאה במדריד ובערים נוספות מבטאים מצוקה שחורגת מהוויכוח על מחירי דירות: אנשים עובדים מתקשים להבטיח לעצמם מקום מגורים יציב. לאחר שהפרלמנט דחה שני צווים בתחום הדיור, הכריז פדרו סנצ׳ס על בחירות מוקדמות ל־29 בנובמבר.
הממשלה מבקשת להציג פתרון, אינה מצליחה להעבירו, והציבור נשלח שוב לקלפי. אבל הדירה אינה נעשית נגישה יותר בזמן ההמתנה להסכמות פוליטיות.
איטליה: היציבות בצמרת אינה מגיעה לצעירים
מחאות על יוקר המחיה, החינוך והעתיד הידרדרו באוקטובר לאלימות בכמה ערים. הממשלה אינה עומדת בהכרח ליפול, אך עמידותה אינה מבטלת את התסכול החברתי. צעיר שאינו רואה דרך לעצמאות כלכלית אינו שואב נחמה מכך שהקואליציה מחזיקה מעמד.
פורטוגל: הצמיחה אינה מבטיחה בית
רבבות הפגינו בדרישה להעלאת שכר ופנסיות, ומאהלים הוקמו בליסבון ובפורטו. מחירי הדיור וההתנגדות להקלת הליכי פינוי שוכרים מחברים בין קושי כלכלי לתחושת הפקרה. המחאה ברובה שקטה, אבל השאלה שהיא מציבה נוקבת: מה נשאר מהבטחת השגשוג כאשר גם עבודה אינה מספיקה כדי לשלם על מקום לגור בו?
בולגריה: לפעמים הייאוש מתבטא בקלפי ריקה
רצף בחירות ומשברים קואליציוניים שחק את האמון ביכולת להקים שלטון מתפקד. בבחירות לנשיאות באוקטובר דווח על השתתפות של כ־22% בלבד לפי סוכנויות הסקרים, והמרוץ עבר לסיבוב שני. ברקע מתגבר החשש לביטחון בים השחור. ציבור שאינו יוצא להפגין אינו בהכרח ציבור מרוצה; לעיתים הוא פשוט מפסיק לצפות לתשובה.
רומניה: חוסר היציבות גובה ריבית
חודשים של קושי בהרכבת ממשלה הפעילו לחץ על המטבע, על עלויות החוב ועל דירוג האשראי. התמיכה שהסתמנה באמצע אוקטובר בהקמת ממשלה לוותה בתנאים ובמועדי בחינה פוליטיים. הקיצוצים מערערים הסכמות, ואי־היציבות מקשה לממן הקלות. כך נסגר מעגל שבו המחיר הכלכלי מעמיק את המשבר הפוליטי, והמשבר הפוליטי מייקר את היציאה ממנו.
גרמניה: המרכז הפוליטי מתקשה לשכנע
ממשלת פרידריך מרץ מתמודדת עם תמיכה ציבורית נמוכה והתחזקות ״אלטרנטיבה לגרמניה״. ההתחייבויות לביטחון ולתשתיות מתחרות בצרכים של חברה מזדקנת ומערכות רווחה יקרות. מנהיגי סיעות הקואליציה הגדירו את התקופה ״מבחן היסטורי״ לדמוקרטיה. כשהמרכז אינו מצליח לספק תחושת כיוון, מתחזק כוחן של מפלגות המבטיחות לשבור את הסדר הקיים.
שוודיה: יש תוצאה, אין הסכמה על ממשלה
היתרון הצר שקיבל גוש המרכז־שמאל בבחירות בספטמבר לא הספיק להקמת ממשלה מוסכמת. המפלגות המבקשות להחליף את ההנהגה מתקשות להסכים על הרכב הקואליציה. גם במקום המזוהה עם פשרות וסדר מוסדי נחשף המרחק שבין ניצחון בקלפי לבין היכולת להפעיל שלטון.
דנמרק: קואליציה חלשה יותר ולחץ אמריקני חריג
מטה פרדריקסן השיגה כהונה נוספת אחרי היחלשות מפלגתה ומשא ומתן ממושך. לצורכי הרווחה והביטחון נוספה פרשת גרינלנד: איומי טראמפ העמידו בעלת ברית בפני לחץ אמריקני חריג. ההסכם שנחתם בספטמבר הפחית את המתיחות ואישר מחדש את הריבונות הדנית, אך גם הרחיב את הנוכחות הצבאית האמריקנית.
נורווגיה: גם העושר מחייב בחירות
קרן העושר מעניקה לנורווגיה כרית ביטחון שאין לרוב שכנותיה. למרות זאת, ממשלת המיעוט זקוקה לתמיכת מפלגות נוספות להעברת התקציב, ממשיכה לסבסד חשמל ונדרשת לתעדף ביטחון, בריאות ושירותים אזרחיים. מצבה עמיד יותר, והוא מחייב לדייק: סקנדינביה נתונה ללחצים, אך אינה מתפוררת כמקשה אחת.
הולנד: הביטחון הצבאי מתנגש בביטחון הכלכלי
ממשלת המיעוט חסרה רוב בשני בתי הפרלמנט. תוכניות לקיצוצי רווחה למימון הוצאות ביטחון הובילו בספטמבר לשביתה ששיתקה כמעט לחלוטין את התחבורה הציבורית. הדילמה האירופית קיבלה כאן ביטוי ישיר: הציבור מתבקש לשלם על הגנה מפני איום חיצוני באמצעות צמצום ההגנה שהוא מקבל בבית.
בלגיה: המאבק על התקציב משבש את המדינה
שביתה נגד קיצוצים פגעה בתחבורה, בטיסות ובמסגרות חינוך. תלמידים וסטודנטים הצטרפו להפגנות, שבשוליהן נרשמה אלימות. מאחורי המחלוקת התקציבית עומדת שאלה של לגיטימיות: מי יישא בנטל, ומדוע עליו להאמין שהחלוקה הוגנת?
יוון: הדאגה לעתיד יוצאת ממערכת החינוך
שביתת מורים ארצית והפגנות אנשי חינוך וסטודנטים מוסיפות לחץ על השלטון. אין בכך הוכחה לנפילת ממשלה מתקרבת, אך יש עדות לשחיקת הסבלנות ולחשש שההתאוששות הכלכלית אינה מגיעה למקומות שבהם נבנה עתידם של הילדים.
צ׳כיה: המאבק הוא גם על מי שמספר לציבור מה קורה
אלפים הפגינו נגד שינוי מימון השידור הציבורי והפחתת תקציבו, מחשש להגברת התלות בממשלה. כשהתקשורת הציבורית עצמה הופכת לזירת מאבק על שליטה, מצטמצם עוד יותר הבסיס המשותף שעליו אפשר לקיים ויכוח דמוקרטי.
סלובקיה: הישרדות בהפרש זעום
קואליציית רוברט פיצו אישרה את תקציב 2027 ברוב של 76 מול 74, לאחר מחלוקות פנימיות. הרוב הספיק להעברת התקציב, אך מותיר מרווח קטן לזעזועים. ממשלה שסופרת כל קול מתקשה לבקש מהציבור לשאת במחירים של תוכנית ארוכת טווח.
הטלטלה נמשכת גם מעבר לגבולות האיחוד. במערב הבלקן היא פוגשת שחיתות, מוסדות חלשים ומשקעים לאומיים שטרם נפתרו.
סרביה: המחאה הצליחה להגיע לשלטון
התנועה שנתמכה בידי סטודנטים ניצחה בבחירות ב־25 באוקטובר, ולפי הספירה הכמעט מלאה רשימתה צפויה לקבל 139 מתוך 250 מושבים. אלכסנדר ווצ׳יץ׳ הודה בתבוסה. המחאה שהתפתחה בעקבות אסון תחנת הרכבת בנובי סאד הפכה לכוח שלטוני. זהו זעזוע עמוק וגם אפשרות לתיקון דמוקרטי. כעת תיבחן היכולת להפוך התנגדות אזרחית רחבה לממשלה מתפקדת.
בוסניה והרצגובינה: החלוקה האתנית ממשיכה לעכב את המדינה
מוסדות מרכזיים חלשים ומפלגות המבוססות על השתייכות לאומית מקשים להעביר החלטות ורפורמות. ההאטה הכלכלית, ההתקדמות האיטית לאיחוד האירופי ועזיבת הצעירים מעמיקות את התחושה שהמדינה אינה מצליחה להיחלץ ממשקעי עברה.
קוסובו: מנגנון ההצלה פעל, הקרע נשאר
בחירת נשיאה בתחילת אוקטובר מנעה סבב בחירות נוסף. ההסכמה הושגה על רקע מחלוקת סביב בית הדין לפשעי מלחמה בהאג והפגנות שבהן הופעלו גז מדמיע ומכת״זיות. המוסדות בלמו משבר מיידי, אך לא פתרו את מקורותיו.
אלבניה: מצוקת הצעירים מתנגשת בשלטון ממושך
מחאות על שחיתות, תעסוקה וחינוך התפשטו מטירנה לערים נוספות, עם דרישות להתפטרות אדי ראמה ועימותים אלימים. קדמו להן מחאות נגד פרויקט נופש הנתמך בידי ג׳ארד קושנר, חתנו של טראמפ. הוויכוח על קרקע והשקעות התחבר לתחושה שהשלטון קשוב לבעלי כוח יותר משהוא קשוב לאזרחים.
טורקיה: כוח שלטוני מעל מתח חברתי
מעצר אכרם אימאמאולו, ההליכים נגד ראשי ערים והלחץ על גופי תקשורת מעמיקים את העימות עם האופוזיציה, הטוענת לרדיפה פוליטית. הממשלה עומדת על עצמאות המשפט. אינפלציה שנתית הקרובה ל־30% מוסיפה מצוקה כלכלית לקיטוב. טורקיה ממחישה שיציבותו של שליט אינה מבטיחה יציבות חברתית: לחץ יכול להצטבר גם כשהשלטון מחזיק היטב במוסדות.
בריטניה: הוויכוח מגיע לעתיד הממלכה עצמה
משבר הדיור, השירותים הציבוריים והפערים האזוריים מכבידים על השלטון. במקביל מקדמים מנהיגים לאומיים בסקוטלנד, בוויילס ובצפון אירלנד את זכות ההגדרה העצמית, ואירלנד נערכת לבחינת אפשרויות חוקתיות לעתיד צפון אירלנד. הפירוק אינו עובדה מוגמרת: הסקרים שם עדיין מצביעים על רוב להישארות בממלכה, ובסקוטלנד אין סמכות חד־צדדית לערוך משאל עצמאות. אבל עצם המסגרת המשותפת כבר דורשת הגנה ושכנוע.
מעל המשברים המקומיים פועל הלחץ הטראמפיסטי. איומי מכסים ושינויים במדיניות הסחר מקשים על עסקים לתכנן; הדרישה להגדלת הוצאות הביטחון מעמיקה את המאבק על התקציב; והתמיכה הפוליטית בכוחות לאומניים מוסיפה ממד חיצוני לקיטוב הפנימי. ואנס תקף את הנהגות אירופה בענייני הגירה וחופש הביטוי, והממשל תמך בגלוי באורבן לפני הבחירות שבהן הפסיד.
בתחילת אוקטובר דווח גם על דרישה אמריקנית מצרפת ומגרמניה לשחרר מלאי חירום של סולר, לצד איום באפשרות של איסור יצוא אמריקני. האירופים נדרשו לאזן בין הורדת מחירים לבין שמירת עתודות, בזמן שטראמפ ביקש להקל על הבוחר האמריקני לקראת בחירות האמצע.
אי אפשר לייחס לו כל משבר, אך אפשר לזהות את השינוי: בשעה שאירופה זקוקה לסביבה חיצונית יציבה כדי לטפל בחולשותיה, גם וושינגטון מפעילה עליה לחץ.
החשבון הביטחוני ממילא גדל. חברות נאט״ו התחייבו להגיע עד 2035 להוצאה של 5% מהתוצר על ביטחון והשקעות נלוות — לפחות 3.5% לצרכים צבאיים ועד 1.5% לתחומים תומכים. מול האיום הרוסי קיימת הצדקה להתחמשות, אך הכסף נדרש מאותם תקציבים שמהם מממנים בריאות, חינוך ורווחה.
אירופה עדיין מחזיקה במשאבים עצומים. גוש האירו צמח ברבעון השלישי ב־0.4%, והמוסדות והכלכלות ממשיכים לפעול. מחאה אינה בהכרח התפוררות; לעיתים היא הדרך לתקן. הסכנה מתחדדת כשהשלטון אינו מצליח להגיב, היריבים שוללים זה את הלגיטימיות של זה, והציבור מאבד אמון באפשרות להשיג שינוי בדרכים המקובלות.
ההתערערות האירופית דופקת גם על דלתנו — ראו תוצאות הבחירות האחרונות.
הנטייה לשמוח לאידה של אירופה ולהאשים רק את הסובלנות האירופית בקליטת מהגרים מוסלמים כאילו היא יסוד כל הצרות היא שטחית ואינטרסנטית. להגירה ולהשתלבות יש קשיים ממשיים. הן אינן מסבירות לבדן את מחירי האנרגיה, משבר הדיור, הזדקנות האוכלוסייה, הפיצול הפוליטי והמאבקים על עצמאות המוסדות.
בישראל, המערכת הפוליטית שאחרי הבחירות בעייתית ובלתי יציבה. המשק הישראלי, לעומת זאת, מפגין בינתיים חוסן יחסי: אינפלציה שנתית של 1.6% בספטמבר ותחזית לצמיחה מקומית של 3.4% ב־2026, בניכוי הייצור בחו״ל. אלה נתונים המעידים על כושר התאוששות, אף שהתחזית תלויה בהמשך לחימה בעצימות נמוכה ומלווה באי־ודאות ביטחונית ותקציבית גבוהה.
אבל גם כאן מבעבעים רבים מאותם חוליים: דיור יקר, פערים חברתיים, שחיקת שירותים, מאבק על חלוקת הנטל, עימות סביב מערכת המשפט וחוסר אמון בין מחנות. בישראל מצטרפים אליהם עומס המילואים, טראומה ביטחונית ותחושה אצל רבים שהמדינה דורשת מהם יותר מכפי שהיא מעניקה בחזרה.
הנתונים אינם מבטלים את החוויה הזאת. משפחה המתקשה לשלם שכר דירה, עצמאי שעסקו נשחק או משרת מילואים החרד לפרנסתו אינם חיים בתוך נתון צמיחה. הם בוחנים אם מישהו רואה אותם, אם הכללים חלים על כולם ואם קיימת דרך הוגנת לשנות את מצבם.
אין לדעת אם ומתי מחאה תסלים למהומות אלימות. יש סיבה לדרוש מההנהגה לפעול לפני שמצוקות נפרדות יתחברו לזעם שאין לו כתובת מוסכמת. כלכלה עמידה מעניקה זמן לתיקון; היא אינה סוגרת מעצמה סדקים חברתיים.
ולכן לא ניוושע משביעות רצון צינית מצרות הזולת. ישראל זקוקה לאירופה שקטה, יציבה ואיתנה כלכלית. המשבר האירופי עלול להחריף לחצים גם אצלנו — ולפגוש חברה שכבר נושאת יוקר מחיה, עומס ביטחוני וקיטוב עמוק. חומרי הבעירה המקומיים אינם ממתינים לאישור מאירופה. האחריות של הממשלה הבאה תהיה לטפל בהם לפני שהמצוקה תמצא את ביטויה בהתפרצות אלימה ברחובות.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
