המנהיג האיראני העליון מוג׳תבא חמינאי שיגר הלילה את אחד מאנשיו הבכירים ביותר להתייצב במדים מצוחצחים מול מצלמות CNN ולמסור לטראמפ תשובה שנשמעה הרבה יותר כהכרזת עימות מאשר כהזמנה למשא ומתן.
המסר היה חד, ישיר ונטול נימוסים דיפלומטיים: הצעותיך נדחות. לא אפגש איתך לעולם. שחררו תחילה 24 מיליארד דולר של נכסים איראניים מוקפאים כהוכחה לרצינות אמריקנית – או שלא רק שלא יהיה הסכם, אלא שהמלחמה תחודש ותורחב לזירות חדשות בהיקף חסר תקדים.
המסר היה חד־משמעי: מבחינת טהרן, הכדור נמצא במגרש האמריקני. אם וושינגטון לא תיכנע לדרישות האיראניות, היא תישא בתוצאות.
המסר החריף הזה מבטא מה שמצטייר כבוז עמוק כלפי טראמפ וכלפי האסטרטגיה שנקט מאז פרוץ המשבר. בטהרן נראה כי אינם רואים עוד בנשיא האמריקני מתווך או שותף להסכם אלא יריב שיש להכניע פוליטית, כלכלית ותודעתית.
טראמפ, מצדו, המשיך בשבועות האחרונים לדבר על אפשרות להסכם היסטורי. הוא דיבר בגלוי על פגישה עם חמינאי. הוא דיבר על סיום המלחמה. הוא דיבר על פריצת דרך. הוא אף הודיע כי הוא מעניק למשא ומתן שישים ימים נוספים בניסיון להגיע להבנות.
אבל מולו ניצב כעת אדם שעלה לשלטון מתוך הטראומה הגדולה ביותר שחוותה ההנהגה האיראנית בדור האחרון.
אביו, בנו, מקורביו ובכירים רבים במערכת הביטחונית נהרגו בגל הפתיחה של המלחמה. מבחינתו, מדובר לא רק במאבק אסטרטגי אלא גם בחשבון אישי והיסטורי שטרם נסגר.
טראמפ דיבר על פסגה.
חמינאי שלח גנרל.
טראמפ דיבר על הסכם.
חמינאי דיבר על מלחמה.
טראמפ ביקש עוד שישים ימי משא ומתן.
חמינאי השיב באולטימטום.
מאחורי הדברים עמד מוחסן רזאאי, מבכירי הממסד הביטחוני האיראני ויועצו של חמינאי. אולם המסר היה ברור: זה לא היה רזאאי שדיבר. זו הייתה ההנהגה האיראנית כולה.
איראן מכריזה: המשא ומתן הגיע למבוי סתום
המשפט שהדהד יותר מכל ברחבי העולם היה פשוט:
״הגענו למבוי סתום במשא ומתן״.
לא מדובר בעוד אמירה שנזרקה לאוויר במהלך ראיון טלוויזיוני.
זהו מסר אסטרטגי שנועד להבהיר כי מבחינת טהרן, כל ההצהרות האופטימיות של הבית הלבן אינן משקפות את המציאות.
בוושינגטון מדברים על התקדמות.
בטהרן מדברים על קיפאון.
בוושינגטון מדברים על הסכם.
בטהרן מדברים על מלחמה.
בוושינגטון מדברים על דיפלומטיה.
בטהרן מדברים על כוח.
הפער הזה אינו סמנטי בלבד. הוא משקף שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין.
ארצות הברית מבקשת להציג מסלול שיאפשר ירידה מהעץ והגעה להסכם.
איראן מבקשת להציג מסלול שיחייב את הצד השני לשלם מחיר לפני שיזכה אפילו לשבת לשולחן.
למה נשלח דווקא גנרל?
אחת השאלות החשובות ביותר היא מדוע בחרה איראן לשלוח דווקא את מוחסן רזאאי.
אילו ביקשה לשדר פיוס, הייתה שולחת שר חוץ.
אילו ביקשה לשדר אופטימיות, הייתה שולחת דיפלומט.
אילו ביקשה לקדם נוסחת פשרה, הייתה שולחת מומחה למשא ומתן.
במקום זאת הופיע אחד האנשים המזוהים ביותר עם מערכת הביטחון האיראנית.
המסר ברור:
איראן אינה מדברת כרגע בשפת הדיפלומטיה.
היא מדברת בשפת ההרתעה.
עצם הופעתו במדים הייתה חלק מהמסר.
זו לא הייתה הופעה תקשורתית.
זו הייתה הפגנת כוח.
24 מיליארד דולר: לא כסף – מבחן כניעה
לכאורה מדובר בוויכוח על כסף.
בפועל מדובר במאבק על יוקרה.
כאשר רזאאי דורש שחרור של 24 מיליארד דולר בנכסים איראניים מוקפאים, הוא אינו מדבר רק על הסכום.
הוא מציב לטראמפ מבחן.
״אם טראמפ רציני לגבי המשא ומתן, 24 מיליארד דולר אינם סכום משמעותי עבור ארצות הברית. אם טראמפ רוצה להגיע להסכם עם איראן, אותם 24 מיליארד דולר הם מבחן האמון שאיראן מבקשת לקיים מול טראמפ. הכדור במגרש שלו״.
במשך עשרות שנים וושינגטון הייתה זו שדרשה מאיראן להוכיח את רצינותה.
כעת האיראנים מנסים להפוך את המשוואה.
הם דורשים מארצות הברית להוכיח את רצינותה.
מבחינה פסיכולוגית ומדינית מדובר בהיפוך דרמטי של יחסי הכוחות.
האיום שמטריד את העולם כולו
החלק המדאיג ביותר בראיון הגיע כאשר רזאאי החל לפרט כיצד תיראה המלחמה הבאה.
״אם המלחמה תימשך והמצור הימי לא יוסר, נרחיב את המלחמה לאוקיינוס ההודי, למצר באב אל־מנדב, לים האדום ולים התיכון״.
זו אינה רשימת יעדים מקרית.
אלה נתיבי הסחר החשובים ביותר בעולם.
דרך האוקיינוס ההודי, באב אל־מנדב, הים האדום והים התיכון עוברים מדי יום נפט, גז, מזון, חומרי גלם וסחורות בשווי של מאות מיליארדי דולרים.
כאשר איראן מאיימת על הצירים הללו, היא אינה מאיימת רק על ארצות הברית.
היא מאיימת על אירופה.
היא מאיימת על סין.
היא מאיימת על הודו.
היא מאיימת על מדינות המפרץ.
והיא מאיימת על הכלכלה העולמית כולה.
לא במקרה מדינות רבות עוקבות בדריכות אחר ההתפתחויות האחרונות.
המשמעות של הרחבת הלחימה לנתיבי הסחר הללו עלולה להיות הרבה מעבר למזרח התיכון.
האיום על הבסיסים האמריקניים
רזאאי לא הסתפק באיום על נתיבי הסחר.
הוא הוסיף אזהרה ישירה כלפי ארצות הברית עצמה.
״נוסיף ממד נוסף למלחמה באמצעות תקיפת בסיסים אמריקניים נוספים. ארצות הברית בוודאות תספוג הפסדים גדולים בהרבה״.
מבחינת טהרן, מדובר בבניית משוואת הרתעה חדשה.
כל לחץ נוסף.
כל סנקציה נוספת.
כל ניסיון להגביר את המצור.
וכל פעולה צבאית נוספת.
יגררו מבחינתם תגובה קשה יותר.
איראן מבקשת לשכנע את וושינגטון כי המחיר שתשלם בעתיד יהיה גבוה יותר מכל הישג שתשיג.
טראמפ מול חמינאי: שני עולמות שלא נפגשים
אולי זהו הסיפור האמיתי של המשבר כולו.
טראמפ מאמין בכוחה של עסקה.
הוא מאמין שניתן לאיים ואז להגיע להסכם.
להפעיל לחץ ואז ללחוץ ידיים.
לייצר דרמה ואז להכריז על ניצחון.
הראיון של רזאאי מרמז שבטהרן מפרשים את הגישה הזו באופן הפוך לחלוטין.
לא כהזדמנות.
אלא כחולשה.
לא כפתיחות.
אלא כהיסוס.
לא כדרך להסכם.
אלא כהזמנה להקשחת עמדות.
לכן האיראנים החליטו לקטוע את הנרטיב האמריקני בפומבי.
מול קהל אמריקני.
מול קהל בינלאומי.
ובשידור חי.
השורה התחתונה
הראיון של מוחסן רזאאי לא היה עוד ראיון.
זו הייתה הצהרת כוונות.
איראן דחתה את רעיון הפסגה.
איראן דחתה את האופטימיות האמריקנית.
איראן הציבה תנאים חדשים.
איראן איימה בהרחבת המלחמה.
ואיראן הבהירה כי מבחינתה הכדור אינו במגרש האיראני אלא במגרש האמריקני.
כעת נותר לראות האם טראמפ יבחר להחריף את הלחץ, להציע מחווה חדשה או לנסות להציל פעם נוספת את המשא ומתן.
אבל אחרי הלילה הזה, דבר אחד ברור:
הדרך להסכם נראית ארוכה יותר, קשה יותר ומסוכנת יותר מכפי שנראתה לפני שבוע בלבד.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
