איראן מסמנת מטרות: בתקשורת המזוהה עם המשטר פורסמה “רשימת החיסול” של מי שלטענתה אחראים למותו של חמינאי – במקביל נמשכים המגעים להרגעת המשבר במפרץ
המאבק בין איראן לבין ישראל וארצות הברית ממשיך להתנהל בשני מישורים במקביל: מצד אחד, מסרי נקמה חריפים והסלמה תודעתית; מצד שני, מאמצים דיפלומטיים לייצב את הפסקת האש ולאפשר חזרה חלקית לשגרה בנתיבי השיט החיוניים במפרץ.
ביממה האחרונה פורסמה בכלי תקשורת איראני המזוהה עם המשטר כרזה שבה מוצגים בכירים ישראלים, אמריקנים ואירופים במדי אסירים כתומים, תחת הכותרת בפרסית שמשמעותה: “הנקמה היא בלתי נמנעת”. בכרזה מופיעים, בין היתר, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שר הביטחון ישראל כ”ץ, שר החוץ גדעון סער, הרמטכ”ל אייל זמיר וכן מנהיגים ובכירים נוספים מארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה.
הכרזה אינה מהווה כשלעצמה הודעה רשמית של ממשלת איראן או של משמרות המהפכה, אך היא משקפת היטב את האווירה בתקשורת המזוהה עם המשטר ואת המסר שמבקש השלטון להעביר לאחר חיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי: מי שנתפסים כאחראים למותו לא יזכו, מבחינת טהרן, לחסינות היסטורית.
במקביל למסרי הנקמה, ההנהגה החדשה באיראן ממשיכה להצהיר כי “החשבון עוד לא נסגר”. המנהיג העליון החדש, מוג’תבא חמינאי, התחייב כי איראן תפעל לנקום את מות אביו, תוך הדגשה שהדבר ייעשה “בזמן ובדרך שתבחר”.
אלא שבזירה המעשית התמונה מורכבת יותר.
למרות הרטוריקה החריפה, מתקיימים בימים אלה מגעים בין איראן לבין ארצות הברית באמצעות מתווכים אזוריים ובינלאומיים, במטרה לייצב את הפסקת האש ולמנוע הידרדרות למלחמה כוללת נוספת. אחת הסוגיות המרכזיות היא חופש השיט במצר הורמוז – עורק האנרגיה החשוב בעולם.
על פי גורמים המעורים במגעים, אחת ההצעות הנבחנות היא יצירת מנגנון שיאפשר מעבר חופשי של אוניות סוחר בנתיב הבינלאומי המרכזי, תוך מתן ערבויות ביטחוניות לשני הצדדים. עבור וושינגטון מדובר בדרישה אסטרטגית מהמעלה הראשונה; עבור איראן, הורמוז נותר מנוף הלחץ המשמעותי ביותר שנותר בידיה לאחר המלחמה.
במערב מעריכים כי עצם פרסום “רשימות חיסול” מסוג זה נועד גם לשרת מטרה פנימית. לאחר הטלטלה שחוותה איראן בעקבות חיסולו של חמינאי, המשטר זקוק להפגנת נחישות כלפי הציבור האיראני וכלפי מוקדי הכוח במדינה. הצגת מנהיגי ישראל, ארצות הברית ומדינות אירופה כמי ש”דינם נחרץ” נועדה לשדר כי איראן לא ויתרה על עקרון הנקמה, גם אם בפועל היא מנהלת במקביל מגעים מדיניים ומנסה לייצב את המצב האזורי.
בישראל עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות. במערכת הביטחון אין מתייחסים לפרסומים כאלה כאל כרזות תעמולה בלבד. בשנים האחרונות יוחסו לאיראן ולשלוחותיה ניסיונות לפגוע באישים ישראלים וביעדים יהודיים ברחבי העולם, ולכן כל איום פומבי מסוג זה נבחן ברצינות ונלקח בחשבון במסגרת הערכות המודיעין והאבטחה של הבכירים המופיעים בו.
יש גם היבט בינלאומי רחב יותר. העובדה שלצד נתניהו וטראמפ מופיעים בכרזה גם מנהיגי בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה, מלמדת כי מבחינת טהרן העימות כבר אינו נתפס כמאבק מול ישראל בלבד, אלא כחזית מול קואליציה מערבית רחבה שלטענתה הייתה שותפה, במישרין או בעקיפין, למהלכים שהובילו לחיסולו של חמינאי.
במערב ממשיכים במקביל לנסות לקדם הסדר שיבטיח את המשך התנועה החופשית במצר הורמוז. כלכלת העולם עדיין רגישה מאוד לכל הפרעה בנתיב השיט המרכזי של הנפט והגז, ולכן גם המדינות המעורבות בעימות מבינות כי הידרדרות נוספת עלולה לגרור נזק כלכלי עולמי כבד.
פרשנות ״עניין מרכזי״
הכרזה האיראנית אינה רק רשימת שמות.
היא מסמך תעמולה.
מטרתה אינה בהכרח להודיע על מבצע מתקרב, אלא לשמר את תודעת הנקמה, לאחד את הציבור האיראני סביב ההנהגה החדשה ולהעביר מסר שלפיו איראן לא השלימה עם חיסולו של חמינאי ולא תשכח אותו.
באותו זמן ממש, מתנהלים מאחורי הקלעים מגעים אינטנסיביים להרגעת הזירה ולהבטחת חופש השיט במצר הורמוז.
זו הסתירה שמאפיינת את המזרח התיכון מאז ומתמיד: בחזית נשמעות הצהרות מלחמה, ואילו מאחורי הדלתות הסגורות מחפשים נוסחה שתאפשר לכל הצדדים לרדת מהעץ מבלי להצטייר כמפסידים.
ייתכן שדווקא הסתירה הזו היא הסיפור האמיתי. מצד אחד, איראן מפרסמת כרזות נקמה ומאיימת על שורה ארוכה של מנהיגים בעולם. מצד שני, אותם גורמים ממשיכים לנהל באמצעות מתווכים מגעים שנועדו למנוע מלחמה חדשה, להסדיר את חופש השיט במצר הורמוז ולהחזיר את היציבות לשוקי האנרגיה.
במזרח התיכון זו אינה סתירה – זו שיטת פעולה. מאיימים בפומבי, מתמקחים בחדרים הסגורים ומנסים להשיג באמצעות לחץ פסיכולוגי הישגים מדיניים שלא ניתן להשיג באמצעות כוח צבאי בלבד.
השאלה הגדולה היא איזו משתי המערכות תגבר – זו של הדיפלומטים, או זו של מי שמבטיחים כי “הנקמה ודאית”.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
