אחד השינויים המטלטלים ביותר בחייו של אדם אינו בהכרח מחלה, גירושים או משבר כלכלי. לעיתים מדובר דווקא בפרישה לגמלאות. אדם שקם במשך עשרות שנים בכל בוקר למערכת מסודרת, לבש מדים, נשא באחריות, קיבל פקודות ונתן פקודות, מגלה לפתע שהעולם ממשיך בלעדיו. הטלפון מצלצל פחות, איש אינו ממתין להחלטותיו, והזהות שנבנתה במשך עשרות שנים מתחילה להתערער.
עבור רבים המעבר הזה הוא הזדמנות לפרק חדש: תחביבים, טיולים, התנדבות, לימודים, פעילות גופנית, זמן עם הנכדים או הקמת עסק קטן. אבל יש גם מי שמתקשים למצוא עוגנים חדשים. אצלם מתחיל לעיתים תהליך פסיכולוגי שקט, שבו שני עולמות תופסים מקום מרכזי יותר ויותר: הפוליטיקה והחלום על הזכייה הגדולה.
במבט ראשון אין שום קשר בין הערצת מנהיג פוליטי לבין מילוי קבוע של טופסי לוטו. האחד עוסק באידיאולוגיה והשני במזל. אולם מבחינה פסיכולוגית, לשניהם עשוי להיות מכנה משותף עמוק: שניהם מעניקים תקווה, שייכות ותחושה שהעתיד עדיין יכול להשתנות.
כאשר אדם מזדהה באופן עמוק עם מנהיג פוליטי, הוא אינו רק תומך ברעיונותיו. לעיתים הוא משלב את המנהיג בתוך זהותו האישית. הצלחתו של המנהיג נחווית כהצלחה אישית, וכישלונו או הביקורת עליו נחווים כפגיעה אישית. במצב כזה קשה מאוד לנהל דיון ענייני, משום שהוויכוח אינו עוסק עוד בעובדות אלא בזהות. הפסיכולוגיה החברתית מכירה היטב את התופעה הזאת, שבה השתייכות למחנה מספקת ביטחון, משמעות ותחושת משפחה.
גם הלוטו ממלא לעיתים תפקיד פסיכולוגי עמוק בהרבה מהניסיון להתעשר. מחקרים מראים שההנאה של רבים מהמשתתפים אינה מתחילה ברגע הזכייה – אלא דווקא ברגע מילוי הטופס. מרגע שהכרטיס בידיהם ועד לפרסום התוצאות, הם חיים בתוך אפשרות. הם מדמיינים כיצד ייראו חייהם אם יזכו. הם מתכננים את הבית החדש, את הטיול הגדול, את העזרה לילדים ואת החופש הכלכלי. מבחינה מוחית, עצם התקווה מפעילה מנגנוני תגמול עוד לפני שהתרחש דבר במציאות.
לכן אנשים רבים ממשיכים למלא טפסים במשך שנים גם כאשר הסיכוי לזכות זעום. הם אינם קונים רק כרטיס. הם קונים כמה ימים של תקווה.
כאשר שני העולמות הללו – הפוליטיקה והלוטו – הופכים לעיסוק המרכזי בחיים, אפשר לראות כיצד הם ממלאים צרכים דומים. בפוליטיקה האדם מאמין שמנהיג מסוים יתקן את המדינה וישנה את המציאות. בלוטו הוא מאמין שהגרלה אחת תשנה את חייו. בשני המקרים הכוח לשינוי נמצא מחוץ לו.
אין בכך פסול כשלעצמו. כולנו זקוקים לתקווה. הבעיה מתחילה כאשר התקווה מחליפה את העשייה. כאשר האדם מפסיק לחפש משמעות חדשה באמצעות למידה, יצירה, פעילות גופנית, מערכות יחסים או תרומה לאחרים, ומרכז את עולמו כמעט כולו סביב אירועים שאין לו שליטה עליהם.
במקרים כאלה העולם נעשה צר יותר. כל כותרת פוליטית מטלטלת את מצב הרוח. כל הגרלת לוטו מחזירה לרגע את התקווה – ואז שוב את האכזבה. החיים מתנהלים בין ציפייה אחת לציפייה אחרת, במקום סביב עשייה אישית שמעניקה סיפוק מתמשך.
חשוב להדגיש: אין כל בעיה בכך שאדם מתעניין בפוליטיקה, תומך במנהיג מסוים או שולח טופס לוטו מדי פעם. הבעיה אינה הפעולות עצמן אלא המינון והמשמעות שהן מקבלות. כאשר הן הופכות למרכז הזהות ולמקור הכמעט יחיד של תקווה, הן עלולות להעיד על חלל שנוצר לאחר הפרישה או בעקבות שינויים משמעותיים בחיים.
מחקרי הפסיכולוגיה של ההזדקנות מצביעים בעקביות על אותם גורמים המנבאים איכות חיים טובה בגיל השלישי: פעילות גופנית סדירה, סקרנות אינטלקטואלית, לימוד מתמשך, קשרים חברתיים משמעותיים, תחושת מסוגלות, הומור, תרומה לאחרים ומטרות חדשות. ככל שמקורות המשמעות מגוונים יותר, כך קטן הסיכוי שאדם יהפוך תלוי רגשית במנהיג פוליטי, בהגרלה שבועית או בכל גורם חיצוני אחר.
פרשנות NLP
מנקודת מבט של NLP, בני אדם אינם פועלים רק מתוך המציאות אלא בעיקר מתוך המפה הפנימית שהם בונים לעצמם. אם אדם מספר לעצמו שוב ושוב שהמנהיג הנכון יציל את חייו, או שהזכייה הגדולה נמצאת מעבר לפינה, תת-המודע מתחיל לארגן את החוויה סביב הסיפורים הללו. ככל שהסיפור חוזר על עצמו, כך הוא הופך לזהות.
השאלה החשובה איננה במי אתה תומך או אם אתה ממלא לוטו. השאלה היא האם אתה חי את חייך – או ממתין שמישהו אחר, או משהו אחר, יחיה אותם במקומך.
החופש האמיתי מתחיל כאשר מקור התקווה המרכזי עובר מהעולם החיצוני אל העולם הפנימי. כאשר האדם מגלה שהוא עצמו מסוגל ליצור משמעות, להתפתח, להשתנות ולהשפיע – גם ללא זכייה בלוטו, וגם ללא תלות מוחלטת במנהיג כזה או אחר.
מאת רמי יצהר
Rami Yitzhar
Trainer NLP
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
