נתניהו פרסם הודעת גינוי חריגה בחריפותה למתקפת החות׳ים על נמל התעופה הבינלאומי בריאד, שבה נהרגו 12 בני אדם ונפצעו 309. שעות אחדות לאחר מכן יצא נתניהו למתקפה חריפה בחזית אחרת לחלוטין: הוא דרש מהרמטכ״ל, מראש השב״כ ומהיועצת המשפטית לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד המשתתפים בסרט התיעודי הישראלי ״נז״א״, העוסק בהתנהלות צה״ל במלחמה בעזה, ולהעמידם לדין בגין עבירות ביטחון מידע, הוצאת דיבה ופגיעה באינטרסים מדיניים וביטחוניים של ישראל.
שתי ההודעות, שפורסמו באותו יום, משקפות את מורכבות מצבה המדיני והביטחוני של ישראל: מצד אחד ניסיון להציג חזית אזורית משותפת מול הטרור החות׳י, ומנגד מאבק מתעצם סביב חשיפת מעשיו של צה״ל ברצועת עזה והאופן שבו הם מוצגים בעולם.
בהודעתו על המתקפה בסעודיה אמר נתניהו: ״אני מגנה במונחים החריפים ביותר האפשריים את מתקפת הטרור המזעזעת בנמל התעופה בריאד. בשם אזרחי ישראל, אני מביע את תנחומינו העמוקים ביותר למשפחות הנרצחים ומאחל לפצועים החלמה מלאה״.
נתניהו הוסיף כי הטרור מכוון נגד חפים מפשע ומבקש להפיץ פחד וחוסר יציבות, והציג חזון של מזרח תיכון מאוחד מול איומים, המגן על תושביו ובונה עתיד של ביטחון, שיתוף פעולה ושגשוג.
הדברים מעניינים במיוחד לנוכח היעדר יחסים דיפלומטיים רשמיים בין ישראל לסעודיה. הגינוי אינו מבשר כשלעצמו על פריצת דרך ביחסים, אולם הוא מבטא הכרה פומבית באינטרס ביטחוני משותף לנוכח האיום החות׳י. המתקפות על נמל התעופה המלך ח׳אלד בריאד, לרבות פגיעה נוספת שדווחה ביום ראשון, ממחישות את יכולתם של החות׳ים לשבש תעופה אזרחית ולפגוע בעורקי התחבורה והכלכלה של הממלכה.
במקביל, בישראל התפתחה סערה בעקבות הסרט ״נז״א״, בבימוים של יובל אברהם ורחל שור. הסרט מציג עדויות אנונימיות של אנשי מודיעין ישראלים על תהליכי בחירת מטרות לתקיפה בעזה, השימוש בבינה מלאכותית והפגיעה באזרחים פלסטינים. הוא זכה לחשיפה בינלאומית נרחבת ולעימות ציבורי חריף סביב אמינות העדויות והשלכותיהן.
נתניהו טען כי הסרט מציג עלילה שקרית ומגמתית הפוגעת בשמה של ישראל ובמעמדו של צה״ל בעולם. הוא דרש חקירה מקיפה של המשתתפים, לרבות בחינת האפשרות שנחשף מידע מודיעיני מסווג. צה״ל עצמו דחה את הטענות המוצגות בסרט והדגיש כי החלטות על תקיפות מתקבלות בידי מפקדים בהתאם להוראות המחייבות הבחנה בין לוחמים לאזרחים וצמצום הפגיעה בבלתי מעורבים.
אלא שכאן מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מן המחלוקת על הסרט עצמו: היכן עובר הגבול בין שמירה לגיטימית על סודות ביטחוניים לבין זכותם של חיילים לשעבר, עיתונאים ויוצרים לחשוף מידע בעל עניין ציבורי, גם כאשר הוא מביך את המדינה? חשיפת מידע מסווג עשויה להצדיק חקירה, אך ביקורת חריפה על מדיניות הממשלה או הצבא אינה כשלעצמה עבירה פלילית. גם דרישה של ראש הממשלה להעמדה לדין אינה תחליף לחקירה עצמאית ולהכרעה של רשויות התביעה.
שתי ההתפתחויות מציבות את ישראל בפני שתי משימות שונות: חיזוק שיתופי הפעולה האזוריים מול איומים ביטחוניים ממשיים, והתמודדות עם ביקורת בינלאומית ופנימית על התנהלותה במלחמה. הצלחה במשימה הראשונה אינה פוטרת מן הצורך להתמודד באופן ענייני עם השאלות שמעוררת השנייה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
