מנהיגי המערב מאותתים: ההסכם עם איראן מקובל עליהם – וישראל עלולה למצוא עצמה מבודדת יותר מאי פעם
הסכם הפסקת האש והבנות המסגרת בין ארצות הברית לאיראן, שעדיין לא פורסם רשמית במלואו, מקבל גיבוי בינלאומי משמעותי והולך ומצטייר כמהלך אסטרטגי רחב בהרבה מסיום סבב הלחימה הנוכחי.
ראש ממשלת קנדה מארק קרני חשף בראיון לרשת CNN כי כבר עיין במסמך ההבנות עצמו והעניק לו תמיכה חד־משמעית. לדבריו, מדובר ב”משנה כללי משחק” שעשוי לא רק למנוע מאיראן נשק גרעיני אלא גם לפתוח תהליך ארוך טווח של ייצוב האזור כולו.
החשיבות בדבריו אינה נעוצה רק בתוכן אלא בזהות הדובר. קרני אינו פרשן או גורם משני אלא ראש ממשלת אחת ממדינות קבוצת שבע המעצמות. כאשר הוא מצהיר שההסכם זוכה לתמיכה מלאה מצד משתתפי פסגת ה־G7, המשמעות היא שהעולם המערבי מתחיל להתייצב מאחורי ההסדר עוד בטרם פורסם רשמית.
מי הן מדינות ה־G7 ולמה התמיכה שלהן חשובה?
קבוצת ה־G7 היא מועדון שבע הכלכלות הדמוקרטיות הגדולות והמשפיעות בעולם: ארצות הברית, קנדה, בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה ויפן. יחד הן מהוות מרכז כוח עולמי עצום בתחומי הכלכלה, הבנקאות, האנרגיה, הטכנולוגיה, הסחר והביטחון.
אלו המדינות שמובילות חלק ניכר מההחלטות המשפיעות על הכלכלה העולמית. הן בעלות השפעה מכרעת על מוסדות בינלאומיים, על משטרי סנקציות, על הסחר העולמי ועל הזרמת השקעות.
כאשר ראש ממשלת קנדה אומר שכל משתתפי פסגת ה־G7 תומכים בהסכם, הוא למעשה מאותת שהמערב המתועש כולו נוטה לאמץ את ההסדר ומעדיף אותו על פני המשך עימות צבאי.
במילים אחרות, לא מדובר בעמדה קנדית בלבד אלא ברמז למדיניות מערבית רחבה הרבה יותר.
מה מרוויחות מדינות ה־G7 מההסכם?
מבחינת המעצמות המערביות, להסכם כזה יש שורה של יתרונות משמעותיים.
ראשית, מניעת מלחמה אזורית רחבת היקף שעלולה הייתה לגרור את ארצות הברית ובעלות בריתה למערכה יקרה, ממושכת ובלתי צפויה.
שנית, שמירה על חופש השיט במפרץ הפרסי ובמצרי הורמוז, עורק תחבורה חיוני שדרכו עובר חלק עצום מאספקת הנפט והגז של העולם.
שלישית, הפחתת הלחץ על מחירי האנרגיה. כל עימות במפרץ מאיים להזניק את מחירי הנפט, הדלק, החשמל והתחבורה ברחבי העולם ולפגוע בכלכלה הגלובלית.
רביעית, פתיחת אפשרות לשילוב הדרגתי של איראן במערכת הכלכלית העולמית. עבור אירופה, יפן וחלק מהחברות הרב־לאומיות מדובר בשוק ענק של עשרות מיליוני צרכנים, משאבי אנרגיה אדירים ופוטנציאל השקעות משמעותי.
חמישית, יצירת יציבות אזורית שתאפשר למעצמות להתמקד באתגרים אחרים, ובראשם התחרות הכלכלית והטכנולוגית מול סין.
לא רק איראן – שינוי אזורי רחב
קרני הדגיש שני מרכיבים מרכזיים.
הראשון הוא הסוגיה הגרעינית. לטענתו, ההבנות מניחות תשתית שתבטיח כי איראן לא תשיג נשק גרעיני.
השני משמעותי לא פחות: שילוב מחודש של הכלכלות האזוריות.
זהו ביטוי דיפלומטי למהלך רחב בהרבה מהגרעין. הכוונה היא לפתיחת נתיבי מסחר, הסרת מגבלות, שיקום השקעות, חידוש יצוא האנרגיה והחזרת איראן למערכת הכלכלית הבינלאומית בהדרגה.
במילים אחרות, אם ההסכם אכן ייושם, המערב אינו מסתפק במניעת מלחמה אלא מבקש לבנות מציאות חדשה שבה איראן הופכת שוב לשחקן כלכלי לגיטימי בזירה הבינלאומית.
גם לבנון על הפרק
האמירה של קרני בדבר “התקדמות לעבר הסדר בלבנון” לא עברה במקרה.
מאז תחילת העימות הנוכחי היה ברור כי לבנון היא אחת הזירות הנפיצות ביותר במזרח התיכון.
אם אכן ההסכם האמריקני־איראני כולל מנגנונים שיגבילו הסלמה גם בלבנון, מדובר בהתפתחות בעלת משמעות עצומה.
המשמעות המעשית עשויה להיות לחץ אמריקני ובינלאומי על כל הצדדים להימנע מחידוש הלחימה ולהעדיף הסדרים מדיניים וביטחוניים ארוכי טווח.
מבחינת אירופה וקנדה, לבנון אינה רק סוגיה ביטחונית. יציבות בלבנון משמעותה גם צמצום גלי הגירה, הפחתת מתחים אזוריים והקטנת הסיכון להידרדרות שתערב מדינות נוספות.
טראמפ מציג הישג – איראן מציגה הישג
ככל שחולפים הימים מתברר שהממשל האמריקני והאיראנים משווקים את אותו הסכם בשתי דרכים שונות לחלוטין.
בוושינגטון מציגים אותו כהוכחה לכך שהלחץ הצבאי, האיומים והסנקציות אילצו את איראן להתגמש.
בטהרן מציגים אותו כהוכחה לכך שארצות הברית נאלצה לסגת מדרישותיה המקוריות ולקבל את עיקר העמדות האיראניות.
כאשר שני הצדדים טוענים לניצחון, בדרך כלל מדובר בפשרה.
השאלה הגדולה היא מה כתוב באמת במסמך המלא שטרם נחשף לציבור.
עצם העובדה שמנהיגים בכירים ב־G7 כבר מביעים תמיכה פומבית בהסכם עוד לפני פרסומו המלא, מלמדת עד כמה גדול הרצון במערב לסיים את המשבר ולהחזיר את היציבות לשווקים ולמערכת הבינלאומית.
ומה המשמעות לישראל?
כאן נמצאת אולי הסוגיה הרגישה ביותר.
אם אכן נכון שראשי מדינות ה־G7 כבר מביעים תמיכה בהסכם, ישראל עלולה לגלות שהיא ניצבת מול מציאות מדינית חדשה.
במשך שנים ארוכות ניסתה ירושלים לשכנע את המערב שאין להסתפק בהסכמים חלקיים עם איראן וכי יש להפעיל עליה לחץ מתמשך.
כעת נראה שחלק משמעותי ממנהיגי המערב מעדיפים מסלול הפוך: הסדרה, פיקוח, פתיחת ערוצים כלכליים וייצוב האזור.
המשמעות אינה בהכרח עימות עם ישראל, אך בהחלט אפשרות לפער הולך וגדל בין התפיסה הישראלית לבין זו של וושינגטון, אוטווה ובירות אירופה.
יתרה מכך, אם יתברר שההסכם אכן זוכה לגיבוי גורף מצד מדינות ה־G7, יכולת ההשפעה הישראלית על עיצובו הסופי תהיה מוגבלת הרבה יותר מכפי שהייתה בעבר.
ההיבט הכלכלי שאסור להתעלם ממנו
מאחורי ההצהרות המדיניות מסתתר גם אינטרס כלכלי עצום.
המלחמה האחרונה הכניסה את שוקי האנרגיה, הביטוח, ההובלה הימית והמסחר הבינלאומי למתח רב. חברות ספנות, בנקים, חברות אנרגיה ומשקיעים המתינו בדריכות לכל התפתחות.
הסכם שמבטיח פתיחת נתיבי השיט, יציבות באזור והפחתת הסיכון להסלמה עשוי לחסוך לכלכלה העולמית מאות מיליארדי דולרים בשנים הקרובות.
זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהמנהיגים המערביים ממהרים לברך על ההבנות עוד לפני שהדיו על המסמך הסופי התייבש.
השורה התחתונה
הצהרתו של ראש ממשלת קנדה עשויה להתברר כאחד הרמזים הברורים ביותר עד כה לגבי כיוון הרוח במערב.
בעוד פרטי ההסכם נשמרים עדיין מאחורי דלתיים סגורות, נראה שכמה ממנהיגי המדינות החשובות בעולם כבר קיבלו החלטה עקרונית: עדיף הסכם עם איראן על פני מלחמה עם איראן.
אם זו אכן הגישה שמתגבשת בקרב מדינות ה־G7, הרי שהסיפור האמיתי אינו רק סיום הקרבות האחרונים אלא תחילתו של סדר מדיני, ביטחוני וכלכלי חדש במזרח התיכון, כזה שעלול להשפיע על ישראל, על איראן ועל העולם כולו במשך שנים רבות.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
