אחד הבנקים הגדולים בעולם הסתבך בפרשת הלבנת הון וסנקציות מהחמורות שנחשפו בארצות הברית. הרשויות קבעו כי במשך שנים הוזנחו מערכות הבקרה, עסקאות חשודות בהיקף של יותר מחמישה מיליארד דולר לא דווחו במועד, ואפילו אזהרות מפורשות של הרגולטורים לא הביאו לתיקון הליקויים.
משרד האוצר האמריקני הטיל על בנק אוף אמריקה, הבנק השני בגודלו בארצות הברית, עיצומים בהיקף כולל של יותר מ־1.21 מיליארד דולר בעקבות הפרות חמורות ומתמשכות של החוקים למניעת הלבנת הון ושל משטר הסנקציות האמריקני. ההודעה שפורסמה ביום שלישי חושפת מחדל בנקאי עצום: עסקאות חשודות בהיקף העולה על חמישה מיליארד דולר לא דווחו כנדרש, ובחלקן התגלו סימנים לפעילות הקשורה לרשתות הלבנת הון סיניות, להונאות ולסיכונים לביטחון הלאומי.
מדובר בעיצום השלישי בגודלו בתולדות משרד האוצר האמריקני. הקנס המרכזי מסתכם ב־1.2 מיליארד דולר, מתוכם 750 מיליון דולר שהוטלו באמצעות הרגולטור הבנקאי OCC ונכללים בסכום הכולל, ולא מתווספים אליו. בנוסף הושג הסדר בסך 11.6 מיליון דולר בגין הפרות לכאורה של סנקציות אמריקניות.
אבל הסכומים האדירים אינם לב הסיפור. החמור באמת הוא מה שהתגלה מאחוריהם: בנק בינלאומי בעל מערכות טכנולוגיות מתקדמות, המגלגל מדי שנה סכומי עתק, לא הצליח במשך שנים לקיים מנגנון אפקטיבי לזיהוי פעילות פיננסית חשודה, למרות התרעות חוזרות.
ממצאי החקירה מצביעים על כשלים בבדיקת לקוחות, במעקב אחר העברות כספים ובפיקוח על חשבונות של מוסדות פיננסיים זרים. בחלק מהמקרים הצטברו סימני אזהרה בלי שנערכה בדיקה מספקת, ובאחרים הוגשו דיווחים באיחור שפגע ביכולתם של גורמי האכיפה לפעול בזמן.
יותר ממיליארד דולר מתוך הפעילות החשודה שלא דווחה במועד נקשרו לסיכונים חמורים במיוחד, ובהם רשתות הלבנת הון סיניות, הונאות ופעילות פיננסית חשודה באזור הגבול הדרום־מערבי של ארצות הברית, שבו פועלות גם רשתות הברחת סמים ופשיעה מאורגנת.
הרגולטורים אף קבעו כי הבנק העדיף לאורך תקופות מסוימות לשמור על הכנסותיו במקום להקצות את המשאבים הדרושים לתיקון מערכות הציות. מדובר בממצא חמור במיוחד משום שכבר בדצמבר 2024 נדרש הבנק לתקן ליקויים משמעותיים, אך גם לאחר מכן נמשכו כשלים מהותיים.
במסגרת פרשת הסנקציות נחשפו 475 הפרות לכאורה, הקשורות בין היתר להעברות כספים באמצעות בנקים מוגבלים, לעסקאות עם גורמים שהוטלו עליהם סנקציות ולכשלים בעדכון רשימות האיסור. בין המדינות ותוכניות הסנקציות שנפגעו נמנות איראן, רוסיה ובלארוס, לצד סנקציות הנוגעות לסחר בסמים ולטרור בינלאומי.
הבנק הודה בהפרות מכוונות של הוראות מסוימות בחוק הסודיות הבנקאית האמריקני והתחייב לשפר את מערכות הבקרה. הוא גם יידרש לבדיקה חיצונית עצמאית ולבחינה לאחור של עסקאות חשודות שלא זוהו כראוי.
הפרשה כבר גובה מחיר עסקי. הבנק דיווח על ירידה של 17% ברווח הנקי ברבעון השלישי, ל־6.9 מיליארד דולר, לעומת 8.3 מיליארד דולר בתקופה המקבילה אשתקד. גם מנייתו ספגה לחץ כבד בעקבות החשיפה.
הסיפור אינו מסתכם בבנק אחד. ימים ספורים קודם לכן הוטל גם על אמריקן אקספרס קנס של 350 מיליון דולר בשל כשלים במניעת הלבנת הון. הצטברות הפרשות מעלה שאלה מטרידה לגבי עומק הפיקוח על המערכת הפיננסית האמריקנית, שבה תנועות כספים עצומות מתבצעות במהירות, בעוד מנגנוני הבקרה אינם מצליחים תמיד להדביק את הקצב.
הבנקים הגדולים הם שערי הכניסה והיציאה של הכסף העולמי. כאשר מערכות הפיקוח שלהם כושלות, הסכנה אינה מוגבלת לבעלי המניות או ללקוחותיהם. היא עלולה להגיע לרשתות פשיעה, למימון פעילות אסורה ולפגיעה באינטרסים ביטחוניים של מדינות שלמות.
וזו השאלה שנותרת פתוחה גם לאחר הטלת הקנס: האם עיצומים של מיליארד דולר ויותר מסוגלים לשנות תרבות ארגונית בבנק המגלגל סכומים גדולים פי כמה אלפים, או שהם הופכים בסופו של דבר לעוד סעיף הוצאה בדוחות הכספיים?
ומה צריך לדעת הקורא הישראלי?
בניגוד לישראל, שבה פועלת מערכת בנקאית ריכוזית יחסית, הנתונה לפיקוח הדוק של בנק ישראל, בארצות הברית פועלים אלפי בנקים במסגרת מערכת פיקוח מורכבת ומפוצלת בין רשויות פדרליות ומדינתיות. ריבוי הגופים המפקחים אינו מבטיח בהכרח פיקוח יעיל, כפי שממחישות שוב ושוב פרשות הלבנת הון, הפרות סנקציות וקריסות בנקים. המשברים האחרונים חשפו עד כמה גם בנקים גדולים עלולים לצבור סיכונים חמורים מתחת לאפם של הרגולטורים. עם זאת, אין מדובר בעשרות פשיטות רגל בנקאיות מדי שנה: מספר הקריסות משתנה מאוד, ובשנים רבות הוא נמוך בהרבה. ההבדל המרכזי הוא שבישראל הפיקוח מרוכז והמערכת יציבה יחסית, ואילו בארצות הברית המבנה המבוזר, התחרות והפערים בין מנגנוני הפיקוח יוצרים נקודות תורפה שהשלכותיהן עלולות להגיע לכלכלה העולמית.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שגם אותה לא כדאי להחמיץ.
